ביום חמישי שעבר פרסמה דוחא התייחסות ראשונה לפרשת קטארגייט. הייתה זו תגובתה הרשמית למחול השדים המתחולל בישראל סביב הפרשה. בהודעה תקפו הקטארים את ההאשמות כי הם שילמו לאחרים כדי לשבש את המשא ומתן להפסקת אש בעזה. ההדלפות בפרשה לימדו כי קטאר ניסתה לסכסך בין ישראל למצרים בידיעות ששתלו החשודים בעיתונות הישראלית.
לא שילמנו לאיש כדי לפגוע בשיחות, טענו הקטארים, ואף שיבחו את מצרים על תפקידה במשא ומתן. הם לא הכחישו כי הם הפעילו סוכני השפעה בירושלים. ההודעה פורסמה באתר זניח של ממשלת קטאר המוכר למעטים, ושמו "הלשכה לתקשורת בינלאומית". קטאר דילגה על הפרשה באלגנטיות ולא נרעשה ממנה, לכל היותר חשה מכה קלה בכנף. וכי מדוע לתת פומבי לפרשה ולהגיב ברעש גדול. ייתכן אף שהפרשה העניקה להם נקודות בזירה הבינלאומית. מעטים מסוגלים לחדור כך לצמרת קבלת ההחלטות בירושלים.
ידידי גד שמרון, עיתונאי ואיש מבצעים לשעבר בארגון המוסד, אמר השבוע כי מדובר בשערוריית הריגול החמורה ביותר שנחשפה אי־פעם בישראל, וכי ספק אם הציבור מבין את מלוא משמעויותיה. שמרון, שהוא גם עיתונאי, סיקר כמה פרשיות כאלה והכירן מבפנים. שוחחתי איתו על כך ביום ראשון בגלי צה"ל. לדבריו, לו היה גורם מודיעין ישראלי מצליח לגייס שניים או שלושה עובדים מתוך לשכתו של האמיר הקטארי, היו מפעיליהם זכאים לפרס ביטחון ישראל.
הקרבה לאיראן
מבט על עסקיה חובקי העולם של קטאר והאינטרסים שלה יבהיר לנו עד כמה הנזק שגרמה להם הפרשה פעוט. עיקר הונה בא ממדינות מזרח אסיה. הקטארים מוכרים גז ונפט לסין, ליפן, להודו ולסינגפור. מדובר בהכנסות של מאות מיליארדי דולרים בשנה. שכנותיה של קטאר מסרבות להניח צינורות להולכת גז ונפט משטחה אליהן, כדי לא לסייע לרשת היצוא שלה. רק צינור אחד מוביל גז ממנה לאיחוד האמירויות. על כן מייצאת קטאר את הגז באמצעות מכליות. חברות התובלה הימית שבבעלותה הן מן המובילות בעולם, וכך מוסיפה קטאר על הכנסותיה גם את רווחי ההובלה.
רובו של הגז הקטארי שוכן בעומק הים, במרחב הימי המשותף לקטאר עם איראן. עובדה זו כשלעצמה מחייבת את קטאר לנהל מערכת יחסים בונה ושקולה עם האיראנים. לעיתים נדירות תשמעו אותם מצטרפים להשמצות ומתקפות על איראן שמנהלות שכנותיה במפרץ, ובראשן סעודיה. כל עימות עם איראן, או מתיחות צבאית, אפילו כאלה שיגרום צד שלישי, מסכנים ישירות את ענף הגז הקטארי.
האיראנים יודעים זאת ומטפחים את יחסיהם עם הקטארים. לפני שמונה שנים הטילו אחיותיה הערביות - סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים ובחריין - חרם כלכלי ומדיני על קטאר. הן חסמו את נתיבי האוויר אליה, העוברים בשטחן, והקפיאו את קווי הטיסות לדוחא. האיראנים שימשו עבורם מסדרון אווירי, ובכך אפשרו לקטארים לייבא מוצרי יסוד או להפעיל את קווי הטיסות מדוחא לכל העולם, והקלו משמעותית את החרם.
הקרבה בין דוחא לטהרן איננה מבוססת על אידיאולוגיה, זהות ערכים או חיבה יתרה, אלא על אינטרסים אסטרטגיים חיוניים. הידידות הזו, יחד עם תמיכתה המתמדת של דוחא באחים המוסלמים, הולידו את החשדנות העמוקה שרוחשות לה שכנותיה. הן סבורות כי ברגע האמת, תמיד יעדיפו הקטארים את האיראנים, ואולי אף יגנבו איתם סוסים, בשל העובדה הפשוטה שביציהם מוחזקות בידיהם.
קטאר איננה רק יצרנית של מזומנים, היא גם יודעת כיצד לנהל את ההון שלה. לאורך השנים רכשו הקטארים מניות בעסקים חשובים במערב, במיוחד בבריטניה, גרמניה, איטליה וצרפת. הם מקפידים להשקיע באופן בטוח ובחברות ליבה, ובכך לקרב אליהם מוקדי כוח פיננסיים. כך רכשו מניות בחברת פולקסוואגן, בבורסה של לונדון, וקנו את מועדון הכדורגל פריז סן ז'רמן. כבר שנים ארוכות הם תורמים לקתדרות ומוסדות אקדמיים בארצות הברית ובאירופה. לקטארים אחיזה בבנק ברקליס הבריטי, בחברת הבנקאות השוויצרית קרדיט סוויס ובדויטשה בנק. הם קנו מניות גם בכמה תאגידים ממשלתיים בצרפת, רכישה שלוותה בהקלות מס שקיבלו חברות בבעלותם במשק הצרפתי. הרשימה עוד ארוכה.
אוהדים ומליצי יושר
השליטה שלהם בתאגידים פיננסיים במערב מעניקה להם רווחים, אבל גם יחסי ציבור טובים. הם יודעים לבחור את הדמויות: אנשי מקצוע מקומיים, או בכירים למיניהם, עובדים בשירותם ומגלים כלפיהם נאמנות. כך הם מייפים את פניהם במקומות שבהם תתפתח שערורייה כלשהי הקשורה בהם, או שהם יזדקקו למשפיענים שיאזנו את התמונה לטובתם. לאחר שהתגלה כי הם קנו באמצעות שוחד את זכות האירוח של מונדיאל 2022, קמו להם מליצי יושר רבים אפילו במערב הנאור. במוקדי כוח רבים במערב, מדיניים וכלכליים, יש להם אוהדים, מעריצים מטעם עצמם או משרתים בשכר.
הקטארים אינם מסתפקים ביצוא המכניס למדינות מזרח אסיה ובהשקעות המניבות במערב. על כך הם הוסיפו שתי שכבות הגנה ביטחוניות. האחת היא הפלרטוט המתמשך עם גורמי ג'יהאד וארגונים קיצוניים. הם תומכים ללא מְצרים באחים המוסלמים, אבל לא רק בהם, אלא גם בסניף הפלסטיני שלהם, הלא הוא תנועת חמאס. לאחר שטליבאן תפסו את השלטון באפגניסטן, היו הקטארים ראשונים להקים שם נציגות דיפלומטית. בסוריה ובעיראק הם תמכו גם בארגון אל־קאעידה או בסניפים שיצאו ממנו לאורך השנים.
גם במקרים הללו מסתתר אינטרס לאומי. הקטארים אינם באים מאהבה. ודאי לא כלפי הפלגים החמושים. הם מניחים שאם הם יחבקו את הקיצונים, ואף יגרמו להם לתלות כספית בהם, הם יבטיחו את עצמם מפני פיגועים או פעילות נגדית. כמו כן, רבים מן הארגונים הללו אהודים מאוד על הרחוב הערבי. באמצעות חיבוקם, מגייסת קטאר את הרחוב הערבי לטובתה. בא ערוץ אל־ג'זירה ומשלים את האסטרטגיה המחבקת. הוא נותן לה פומבי.
את כל זה מבצעת דוחא בנועם הליכות ובלשון נימוס, תוך ניסיון להציג את עצמה ככוח מועיל ומשכין שלום. התדמית הזו היא עבורם נכס, ומשום כך הם מטפחים אותה ללא הרף. באמצעותה הם הצליחו להכפיל את האמון בהם בקרב המעצמות, בעלי העניין השונים וגם הרחוב. בגללה הם השקיעו מאמץ רב להרחיק את עצמם מכל אשמה בנוגע ל־7 באוקטובר.
כאשר פרצה המלחמה בסוריה, שלח האמיר דאז את בנו, תמים, כדי להפציר בבשאר אסד להקשיב להמיית לבו של העם הסורי ולא לנהל נגדו מלחמת חורמה. אסד כבר ידע על התארגנויות חמושות נגדו, בעיקר בקרב האוכלוסייה הסונית, וחשש כי הקטארים פועלים בשליחותם. הוא ראה בכך ניסיון לחתור תחת שלטונו, וסירב. בתגובה, החלו הקטארים לחמש את הפלגים המורדים. את סופו של הסיפור כולם מכירים. אחד מידידיהם הללו, אבו מוחמד אל־ג'ולאני, ביצע הפיכה והדיח את אסד.
ההשקעה בסוריה השתלמה. עבור הקטארים, ההפיכה בדמשק היא הזדמנות כלכלית נדירה. אל־ג'ולאני מתעב את הרוסים, ומהרגע הראשון זירז את סילוקם מארצו. הרוסים היו מחסום בפני קטאר לייצא את הגז שלה לאירופה, כדי שלא יתחרה בגז שלהם. אם תוכניתם תעלה יפה, עשויים הקטארים ליזום פרויקט של הולכת גז לאירופה דרך שטחה של סוריה. זו תהיה התפתחות אסטרטגית חסרת תקדים, מדינית וכלכלית, שתכניס את הקטארים אל ליבם של משקי האנרגיה באירופה.
אז מי יכול עליהם, האמריקאים? הצחקתם את האמיר. האמריקאים זקוקים להם יותר מכולם. הם רוכשים מהם נשק במיליארדי דולרים. לפני 22 שנה הקימו בשטחם בסיס אווירי, שהפך ברבות השנים לשמש כמטה הצבאי האמריקאי במזרח התיכון. אפילו את הוצאות הבסיס האמריקאי בקטאר מממנים הקטארים בעצמם.
המעורבות הקטארית בעזה, מזוודות הדולרים והתמיכה בחמאס, העניקה לדוחא גישה אל לב הסוגיה הפלסטינית. ישראל יודעת לתכנן מבצע צבאי לעילא, וגם להשמיע הצהרות ולנפח שרירים. אבל היא חלשה בהבנת שכניה. במיוחד כאשר מולה ניצבים סוחרים ממולחים. בישראל חשבו שאם דוחא משלמת כסף והשקט בעזה לא עולה לנו שקל, הרי ביצענו עסקה משתלמת. אולי גם דפקנו את השיטה.
בינתיים, באמצעות הדולרים, התקרבו הקטארים לצמרת המדינית והביטחונית בישראל והחלו לערבב כאן את הקלפים. לא רק ממשלות ישראל, אלא גם ישראלים פרטיים הסתמאו מן הכסף הקטארי וראו בו הזדמנות לרווחים מכניסים. הם רק שכחו שהקטארים אינם נדבנים, אלא סוכני פרוטקשן בחליפה. כאשר הם משלמים, הם מצפים לתמורה. אם לא יקבלו, ימצאו את הדרך לגבות אותה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של מעריב
[email protected]