עבדים היינו: אמפתיה היא החירות האמיתית שאנחנו מעניקים לעצמנו | ד"ר לירז מרגלית

פסח הוא חג של יציאה לחירות, כן – אבל לא רק פיזית. זו גם הזדמנות לצאת לחירות מהתגובות האוטומטיות שלנו. מהשיפוט המהיר. מהפרשנות הקבועה שיש לנו על מי שמולנו

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
ארכיון. חיבוק צוות בחזרת חטופים קודמת
ארכיון. חיבוק צוות בחזרת חטופים קודמת | צילום: דוברות שיבא
3
גלריה

בחג שבו אנו מדברים על יציאה לחירות אולי כדאי שנשאל: חירות ממה? חירות היא לא רק מעבדות פיזית – אלא גם מאותם דפוסים פנימיים שמונעים מאיתנו לראות באמת את מי שמולנו. לראות במובן העמוק ביותר: לא את ההתנהגות, אלא את האדם. לא את המילים – אלא את מה שמאחוריהן.

אחד הכלים החזקים ביותר שמאפשרים את זה הוא אמפתיה. אבל בניגוד למה שרבים חושבים, אמפתיה היא לא רק רגש – היא מערכת שלמה של תגובה מוחית, קוגניטיבית והתנהגותית שמעצבת את הקשרים האנושיים שלנו. כשאני שואלת בהרצאות שלי מהי אמפתיה, אנשים לרוב מדברים על היכולת להיכנס לנעלי האחר, אבל למעשה לאמפתיה יש שלושה רבדים.

האמפתיה הרגשית – היכולת לחוות את הרגש של אדם אחר כאילו היה שלנו. כשאנחנו רואים מישהו נשבר וכיווץ קל מתרחש לנו בבטן – זה הרגש שעובד. פסיכולוגים מכנים זאת "הדבקה רגשית" – תהליך שבו המוח שלנו משחזר את המצב הרגשי של האחר.

אמפתיה - מערכת שלמה של תגובה רגשית. ישראלים צופים בשחרור חטופים
אמפתיה - מערכת שלמה של תגובה רגשית. ישראלים צופים בשחרור חטופים | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

האמפתיה הקוגניטיבית – להבין את נקודת המבט של אדם אחר, גם אם אנחנו לא מרגישים את מה שהוא מרגיש. זוהי יכולת ה"לקיחת פרספקטיבה" – כמו לדמיין עולם שלם שאינו שלנו, אך בכל זאת להבין אותו.

וחמלה - לתרגם את ההבנה וההזדהות שלנו לפעולה מיטיבה: לגעת, לחייך, לשאול בעדינות. זו התגובה שמסמנת לאחר: "אני רואה אותך". לא יפתיע אתכם שאצל נשים נראה הרבה יותר אמפתיה רגשית – היכולת להרגיש את מה שהאחר מרגיש. אצל גברים האמפתיה הרגשית קשורה בעיקר למצבים שבהם הם עצמם מרגישים כאב.

גם אני סובל

בשנות ה־90 חוקרים מאוניברסיטת פארמה בראשות ג'אקומו ריזולאטי גילו במוחם של קופים תאים עצביים שנדלקים גם כשהקוף רק צופה בקוף אחר מרים בננה – לא רק כשהוא עצמו עושה את הפעולה. אלו הם נוירוני המראה (mirror neurons). המוח שלנו "מדמה" את חוויות הזולת בזמן אמת – כלומר הסיבה שכואב לי כשאני רואה אדם אחר סובל לא קשורה ליכולת מנטלית, אלא לכך שאני באופן ממשי מאוד מרגישה תחושה באזור הכאב אצלי במוח. זהו הבסיס המוחי לאמפתיה. כשאנחנו רואים מישהו סובל, הגוף שלנו מגיב כאילו אנחנו סובלים. לא מטאפורית – פיזית. האונה הקדם־מצחית שלנו, האחראית לוויסות רגשי, מפעילה את אותם מעגלים שמופעלים כשאנחנו עצמנו חווים רגש.

אולם זה עדיין לא עונה על השאלה: האם אנחנו נולדים עם אמפתיה? ניסוי מקסים שנערך באוניברסיטת ייל שופך אור על זה. החוקרים הביאו לתינוקות בני פחות משנה שני מבוגרים. אחד מהם החזיק ספרים ונאבק לפתוח ארון, והשני פשוט ישב. כמעט כל התינוקות ניגשו למבוגר שנאבק ופתחו עבורו את הארון. הם זיהו מצוקה – בלי מילים, בלי הנחיה – ורצו לעזור.

זו אמפתיה בצורתה הטהורה ביותר. לא מלומדת, לא מתוחכמת – אלא טבעית ואינטואיטיבית, מה שמלמד אותנו שאמפתיה היא חלק בסיסי מה"חיווט" האנושי שלנו, עוד לפני שהשפה מתפתחת.

אבל באופן טבעי אמפתיה ״נעלמת״ או ״מתפוגגת״ לה כשאנחנו בלחץ של זמן, וזה יכול ללמד אותנו הרבה על חלק מההתנהגויות שאנחנו לא מצליחים להסביר. בניסוי הקלאסי שנקרא "השומרוני הטוב" חוקרים מפרינסטון ביקשו מסטודנטים לתיאולוגיה להכין דרשה על נתינה. חצי מהם התבקשו להזדרז כי הם "מאחרים להרצאה". בדרך הם חלפו על פני שחקן ששכב על הרצפה ונראה במצוקה.

מי שעצרו לעזור היו רק אלו שלא מיהרו. התוכן של הדרשה – גם אם הייתה על חסד – לא השפיע. מה שקבע היה מידת הלחץ. כשאנחנו ממהרים, המרחב לאמפתיה נסגר. המנגנון הפסיכולוגי מאחורי זה נקרא "צמצום קשב" – כשהמוח בלחץ, הוא מסנן החוצה מידע "לא חיוני" למשימה המיידית, גם אם זה אדם הזקוק לעזרה.

הסיפוק של אנשי הדלפק

אחד המחקרים המרתקים נערך בבתי מלון. החוקרים עקבו אחר תחושות הסיפוק של אנשי הדלפק. מתברר שהדבר המשפיע ביותר לא היה גובה הטיפ, אלא האם האורח בירך לשלום, פנה אליהם בשמם או יצר קשר עין. מה שמראה שהצורך "להיראות" כאדם שלם חזק אפילו מהצורך בתגמול כספי.

בתחבורה הציבורית – מחקר דומה הראה שנהגי אוטובוס מדווחים על שביעות רצון רבה יותר מהעבודה כשהנוסעים אומרים להם "שלום" ו"תודה". פעולות פשוטות אלו מפעילות את מה שפסיכולוגים מכנים "מעגל החיזוק החברתי" – תחושת קשר שמשפרת את הרווחה הנפשית הן של הנותן והן של המקבל.

שלום זו מילה שימושית. אוטובוסים בגוש דן
שלום זו מילה שימושית. אוטובוסים בגוש דן | צילום: אבשלום ששוני

מחקר נוסף שנערך באוניברסיטת בריטיש קולומביה הראה שאנשים שקיבלו סכום כסף והשתמשו בו לקנות משהו לאדם אחר דיווחו על רמות גבוהות יותר של אושר לעומת אלו שקנו משהו לעצמם. הנוירו־פסיכולוגיה מאחורי זה: מתנות לאחרים מפעילות את מסלולי התגמול במוח באופן חזק יותר מאשר רכישות עבור עצמנו.

פסח הוא חג של יציאה לחירות, כן – אבל לא רק פיזית. זו גם הזדמנות לצאת לחירות מהתגובות האוטומטיות שלנו. מהשיפוט המהיר. מהפרשנות הקבועה שיש לנו על מי שמולנו. לפנות מקום לשאלה אמפתית אמיתית: מה עובר עליו עכשיו? מה עובר עליה? ומה יכול לקרות – אם רק אקשיב רגע לפני שאגיב?

ואולי זה המסר האמיתי של "והגדת לבנך" – לא רק לספר, אלא קודם כל לראות. להקשיב. להיות נוכחים. כי אמפתיה היא לא רק מתנה שאנחנו נותנים לאחרים – היא גם החירות האמיתית שאנחנו מעניקים לעצמנו.

תגיות:
הגדת פסח
/
פסח 2025
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף