לגבי בר כוכבא, שהוביל את המרד שהביא לאחד האסונות הגדולים בתולדות היהודים, הם צודקים. אבל בחודשים האחרונים מתברר שאין מזור. אין תרופה. אין כוח בעולם שיבהיר לאנשים האלה את טעותם. הם ילכו אחריו עד הנפילה מהצוק, וידדו אחריו גם אחריה. מאיפה אני יודע?
פשוט, כי זה קרה. ב־7 באוקטובר נפלנו מהצוק. אין בעולם מדינה שבה ראש הממשלה יישאר בתפקידו מעל שבועיים אחרי האסון הזה, שהוא האחראי העליון להתרחשותו. חוץ מישראל.
ואכן, הכל כבר קרה. 7 באוקטובר, תוצאה ישירה של מדיניות נתניהו, של פחדנות נתניהו, של קונספציית נתניהו, שרשומה, מצולמת, מוקלטת ומתועדת באלפי פריטים שונים ועדיין, הם מנסים להפיל אותה על אחרים. "זה היה באישור מערכת הביטחון", הם זועקים. "זה בגלל איזנקוט", הם מצווחים.
הבהרה: ההתייחסות לכת הביביסטית בטור הזה לא מכוונת למאות אלפי מצביעי הליכוד, מתוכם אני עצמי באתי (וכמה מבני ביתי). יש בתוכם רבים שמבינים כיום את גודל הצרה. שמבינים שהליכוד נחטפה על ידי משפחה מטורללת והפכה לתרכובת של כהניזם, משיחיות ושחיתות.
הדברים הללו מיוחסים למובילי הביביזם בערוצי הביוב של מכונת הרעל. הפאנליסטים, ה"עיתונאים", המטנפים, המצלמים, המגדפים, המסתערים על כל מה שנבנה כאן בידי אבותינו עם קלשונים ורצח בעיניים.
זה לא חמאס, חיזבאללה או איראן, אותם צריך פשוט לנצח ולהרוג. זו התקפה שלנו על עצמנו. זהו פרי הבאושים של הנרקיסיזם הביביסטי, שעל פיו המלך חשוב יותר מהממלכה, או כפי שהגברת עצמה היטיבה לתאר בקלטת ההיא, "בלי ביבי ישראל אבודה, אנחנו נעבור לחו"ל והמדינה תישרף".
ובכן, הם עוד לא עברו לחו"ל, אבל המדינה כבר נשרפת. הם רק שלחו כוח חלוץ לחו"ל. הם עוד יעברו. כשלא יהיה יותר מה להרוס כאן. כפי שהוא עצמו עשה בזמנו, ואף שינה את שמו לבן ניתאי, נשא לאישה גויה והקים לעצמו חיים חדשים באמריקה.
הגם אתה, ציון?
מה הוא עשה השבוע בהיכל בית המשפט העליון, חוץ מלגדף ולהפיץ תיאוריות קונספירציה? מה לו ולכל זה? האיש הוא עורך דין פלילי. הוא מבין במשפט מנהלי קצת פחות מטלי גוטליב, שבילתה את רוב הקריירה שלה בהגנה על אנסים. ובכל זאת הוא עמד שם, בגלימה ועניבה שחורות, והוציא את דיבתו של ראש השב"כ רונן בר, שנלחם כבר 35 שנה על ביטחוננו בשפיץ המבצעי של השב"כ.
שאלתי את עצמי אם גם ציון אמיר קורא לפירוקו של השב"כ, ואפילו לפירוקה של סיירת מטכ"ל, כפי שנצווח השבוע בקבינט הביביסטי המכונה גם ערוץ 14.
ציון, אתה מאמין לעצמך? אתה חושב שרונן בר באמת הסתיר את העובדה שתכף תהיה פשיטה של 5,000 נוח'בות על ישראל? למה? כי הוא רצה שכולם יישחטו? האם בדקת את התיאוריה הזו בטרם העזת להעלות אותה על דל שפתיך? הרי הדברים פורסמו. בר והשב"כ העירו באותו לילה את צה"ל. כבר בחצות. בשלוש בבוקר הם שיגרו התרעה ראשונה לכו־לם, מהמל"ל דרך המשטרה דרך לשכת ראש הממשלה.
בדיון נוסף לקראת חמש בבוקר הם שיגרו התרעה נוספת, גם ללשכת רה"מ (באמצעות מזכ"ץ המודיעין של רה"מ). הם גם ירדו למטה השב"כ כבר בחצות וגם שיגרו כוחות טקילה דרומה. ולא, הם לא שיגרו כוחות כדי לחלץ את אנשיהם, כפי שביביסטים מטונפים במיוחד טוענים.
מינויים וגמורים
לרונן בר לא חסרים מחדלים. הוא וארגונו, יחד עם צה"ל ואמ"ן (ובמידה מוקטנת גם המוסד), אחראים למחדל המודיעיני והמבצעי. הם זיהו את הסימנים המעידים אבל היו משוכנעים שגם אם תהיה פעולה של חמאס, מדובר בפיגוע, בחדירה נקודתית, במה שכבר היה בעבר.
אף אחד לא ראה אופציה לפשיטה של אלפי לוחמי קומנדו. אין על זה חולק ואין על זה עוררין. זוהי הקונספציה המפורסמת. היא לא הייתה באה לעולם אלמלא ראש הממשלה היה בנימין נתניהו. הוא אבי אבות הטומאה.
הוא זה שהבטיח להפיל את שלטון חמאס אבל במציאות ניסה לחזק ולהנציח אותו. הוא זה שהביא את הכסף הקטארי לחמאס. הוא זה ששחרר את כל התשתית החבלנית, מיחיא סנוואר דרך 1,027 רוצחים, שבנתה את האסון שלנו. הוא ולא אחר.
זו הייתה הנחיית הדרג המדיני. זו הייתה הדירקטיבה. וראשי זרועות הביטחון נפלו בה. ומדובר במחדל עצום גם שלהם. הרמטכ"ל וראש אמ"ן כבר הלכו. קצינים נוספים עזבו. השב"כ? זה אירוע אחר. לשב"כ יש עוד תפקידים בדמוקרטיה השבירה שלנו. אחד מהם הוא ההגנה על הדמוקרטיה. צריך פשוט לקרוא את הסעיף הרלוונטי בחוק ולהבין את זה. אני בטוח שאתה מבין את זה, ציון. ואני בטוח שאתה יודע במה מדובר.
זה הוואטסאפ שהוא שלח לו: "ערב טוב יורם, זה יוסי לובטון ממטה החטופים, שוחחנו לפני מספר שבועות על לשאת דברים בעצרת. אנחנו נשמח מאוד אם תרצה לעשות זאת השבוע. מאוד נרצה שאיש כמוך יישא דברים על חשיבות הזמן בשחרור החטופים בחיים. וזאת מבלי לוותר על האינטרסים הביטחוניים של ישראל. תודה רבה".
וזה מה שכהן ענה: "הי יוסי, ליבי ומחשבותיי עם כאב משפחות החטופים ויותר מכל עם החטופים עצמם. אינני חושב שלחץ ציבורי על הקבינט הוא 'לגיטימי' בימים אלה תוך כדי הלחימה הקשה, כיוון שהקבינט ומערכת הביטחון עושים מאמצים רבים להביא לשחרורם, חיילים נהרגים בניסיונות החילוץ... הביקורת צריכה להתמקד מול גורמים בינלאומיים, על החמאס, על קטר, על הצלב האדום, על אונר"א ועוד".
תשובת לובטון: "אני מבין. כרגע העצה שאנחנו מקבלים מאנשי הקשר לערוץ הפורמלי היא לא ללחוץ על קטר...אני אבדוק לגבי נקודה זאת שאנחנו כבר מזמן מבקשים לפעול בה". כהן: "אני בעד ללחוץ עליהם חזק, זה רק יכול להועיל במוטיבציה שלהם להביא לעסקה (אתם אינכם גורמים רשמיים, ממשלה מוסד וכו')".
אגב, המסקנה הזו הגיונית ומתבקשת לאור העובדה שבחזית הצפונית ישראל הגיעה להסכם עם לבנון אף שהמכה שחיזבאללה חטף קלה בהרבה ממה שקרה לחמאס ואף שהאיום של חיזבאללה גדול בהרבה מהאיום של חמאס.
בחזית הצפונית גם אין חטופים. מה ההבדל? בן גביר וסמוטריץ', זה ההבדל. הם מאיימים לפרק את הממשלה אם תהיה עסקה בדרום, לא בצפון. ונתניהו נכנע. אני מניח שאת שנתו של כהן מעכירה גם ההתקפה משולחת הרסן על ראש השב"כ ועל הארגון כולו, כולל הקריאות ההזויות לפירוקו.
כהן עמד מול נתניהו כחומה בצורה. "לנבחר ציבור אין בכלל סיווג ביטחוני", טען מזכיר המשפחה (הקרוי בטעות גם מזכיר הממשלה) יוסי פוקס השבוע. נכון, מר פוקס. זה לא הדבר המופרך הראשון שנתניהו דרש ממישהו שכפוף אליו לעשות.
מה גם שבנט לא היה חבר קבינט מכוח החוק (שמגדיר במפורש את השרים החברים בקבינט). הוא היה חבר קבינט כשר כלכלה, מכוח קומבינה פוליטית. אם השב"כ היה מוצא שבנט לא יכול להיחשף לסודות מדינה, נתניהו היה מראה לו את הדלת החוצה. נתניהו תמיד ייתלה במישהו אחר ליישום שגיונותיו.
והכי מדהים: לסיפור שסיפר נתניהו ליורם כהן, אין שום בסיס עובדתי. לבנט לא הייתה שום בעיית אמינות בסיירת מטכ"ל והוא לא הודח. הוא סיים מסלול וזכה לשבחי מפקדו, שהעיד על כך גם השבוע. נו, האם זה הפריע לערב רב המתפלש לרגלי נתניהו להמשיך להוציא את דיבתו? ברור שלא. הם המשיכו כרגיל.
תזכורת: כמה חודשים לפני דרישתו המטורללת של נתניהו מיורם כהן, היה זה בנט שהעמיד את נתניהו במלוא מערומיו הביטחוניים כשהטריל אותו ודרש ממנו לבצע פעולה מינימלית נגד מנהרות חמאס, בשלהי מבצע צוק איתן.
נתניהו ניסה להימנע גם מזה. אחרי שדרש מהשב"כ לא לעדכן את שרי הקבינט שיש מנהרות חודרות של חמאס לתוך שטח ישראל. צריך לקרוא את זה כמה פעמים כדי להבין: ראש הממשלה ממדר את שרי הקבינט ממידע ביטחוני דרמטי כמו מנהרות חודרות של חמאס, רק כדי שלא ידרשו ממנו לעשות מעשה. הוא העדיף להמשיך לממן את סנוואר בשקט. ולכן החליט לחסל את בנט. איום פוליטי.
בניגוד לטענה ביביסטית נוספת, כהן כן עדכן מישהו בסיפור הזה בזמן אמת: נפתלי בנט עצמו. מיד לאחר שהשתחרר ב־2016. וגם בסיפור הנוסף, שלפיו ביקש ממנו ראש הממשלה להציב האזנה ומעקבים אחרי ראשי הזרועות, כהן עדכן את הור"ש. ועידת ראשי השירותים, שבה יושבים ראש המוסד, ראש אמ"ן, ראש השב"כ והרמטכ"ל, וגם המזכיר הצבאי. כהן סיפר את הסיפור הזה לנוכחים. הוא חש מחויבות. זוהי ממלכתיות.
ארגמן סירב, כמובן. נתניהו פרץ בצעקות רמות. כל כך רמות, שארגמן נתן לרעייתו לשמוע חלק מהצרחות, דרך הטלפון. אבל לא מצמץ. שירות הביטחון הכללי לא הוקם כדי לחסל את היריבים הפוליטיים של בנימין נתניהו. הוא הוקם כדי לחסל את אויבי ישראל.
קורסים לתוך עצמם
דאום מעיד שהתפוצץ מצחוק במכוניתו (אבל בשקט, שהיא לא תשמע), ויצא מזה איכשהו כשהבטיח שבפעם הבאה הוא יספר את זה. דאום ידע שאין לזה ביסוס. הוא הכיר טוב את בנט ואיילת. בשבוע שאחרי הוא שוב הופיע ב"המטה" ושוב לא אמר את הדברים. שרה התקשרה שוב וגערה בו.
בשבוע שאחרי, אותו סיפור. היא לא הרפתה. אבל דאום לא אמר את הדברים. כמו שראשי השב"כ סירבו להוראות דומות. תארו לעצמכם מה יקרה כאן אם ימונה ראש שב"כ שיתכופף ויהפוך את השירות לכלי בידי המשפחה המטורללת/מחליאה הזו.
אפשר להוסיף כאן את הפעמים שבהן טינפה המשפחה בוואלה נגד גילת בנט, על זה שהיא מעיזה להיות קונדיטורית במסעדה לא כשרה (!!!). ועל אביו המנוח של בנט. ויש עוד עשרות דוגמאות לאורך השנים. ואנחנו התרגלנו.
התרגלנו לטינופים, לשיימינג המאורגן שנעשה כאן לכל מי שמעז להגיד משהו נגד הנהנתנות החזירית של החבורה הזו, נגד הבלוף, נגד השקר, נגד הצביעות, נגד הכישלונות הסדרתיים והמחדלים האינסופיים. כולם שמאלנים. כולם עוכרי ישראל. כולם מדליפים ובוגדים ומשתפי פעולה עם האויב.
זוכרים איך הכחיש לאורך שנתיים שנתן אישור לקנצלרית מרקל למכור למצרים צוללות אסטרטגיות שהן נשק שובר שוויון? ואיך "נשבר" והודה בכך בריאיון אצל קרן מרציאנו? והוסיף שקר שלפיו יש איזה "סוד" נוראי שגרם לו לעשות את זה ויודעים אותו רק שלושה אנשים? ואיך כל השלושה (ביניהם היועמ"ש דאז מנדלבליט) הכחישו כבר למחרת בבוקר שקיים סוד כזה?
מדובר בגרסה המודרנית, המשוכללת והמאופרת של פינוקיו. או הברון מינכהאוזן. ועדת מעריציו רואה את המראות, שומעת את הקולות, מזהה את השקרים, וממשיכה לתלות בו עיניים מעריצות. יבוא יום והכישוף הזה יחלוף. אני מתפלל שיישאר כאן משהו שהם יוכלו להתנצל בפניו.
אין כמעט הודעה, אמירה, מילה או הברה של האיש הזה שאין בה שקר גס כלשהו, הכפשה ריקה כלשהי, או הסתה פרועה נגד מאן דהוא. זה הפך ממש לחוק.
הנה, למשל, ההודעה שהוציא לאחר פרסום מכתב הטייסים השבוע: "רה"מ נתניהו מגבה את שר הביטחון והרמטכ"ל בהחלטתם להדיח את חותמי המכתב. סרבנות היא סרבנות, גם כשהיא נאמרת במרומז ובשפה מכובסת. התבטאויות שמחלישות את צה"ל ומחזקות את אויבינו בזמן מלחמה הן בלתי נסלחות. מדובר בקבוצת שוליים קיצונית שמנסה שוב לשבור את החברה הישראלית מבפנים".
"הם כבר ניסו לעשות את זה לפני השבעה באוקטובר, וחמאס פירש את הקריאות לסרבנות כחולשה. קבוצת השוליים הזו מופעלת למען מטרה אחת, הפלת הממשלה. היא לא מייצגת את הלוחמים ולא את הציבור. צה"ל נלחם, וכולנו מאחוריו".
ובכן, אין בהודעה הזו אפילו צל של אמת. כי במכתב, שעליו חתומים קרוב לאלף אנשי צוות אוויר, אין קריאה לסרבנות, אין רמז לסרבנות, אין קריצה לסרבנות. פשוט אין. זה גם לא סרבנות מכובסת. וגם לא 17 מזוודות של כביסה שנגררות אחרי "הגברת" באשר תטוס. מדובר בשקר והסתה.
מה שיש במכתב הוא קריאה לשחרור כל החטופים והגעה לעסקה שתכלול גם את הפסקת הלחימה. ובכל הסקרים האפשריים מתברר שיש לקריאה הזו רוב גדול בציבור. ולא רק בציבור המתנגד לנתניהו.
המכתב טוען שהמשך המלחמה הוא פוליטי, רק הסכם יוכל להביא לשחרור החטופים וכי לחץ צבאי מביא בעיקר למותם, כפי שהוכח בעבר. חותמי המכתב קוראים לציבור להתגייס לפעולה ולדרוש להפסיק את הלחימה ולהחזיר את החטופים עכשיו. "כל יום נוסף שעובר מסכן את חייהם, כל רגע נוסף של הססנות הוא חרפה".
מה כאן קשור לסרבנות?
אז נתניהו משקר. ובעקבותיו משקרים כולם. אבל לא רק בנושא הסרבנות. הוא מעז לדבר על "התבטאויות שמחלישות את צה"ל ומחזקות את אויבינו", כשהוא ואנשיו מטנפים כבר שבועות את השב"כ, ארגון חשוב לביטחוננו לא פחות מצה"ל.
אחר כך הוא מעליל על הטייסים את 7 באוקטובר. הם האחראים. לא הוא. הוא, שהוזהר אין־ספור פעמים על ידי כו־לם. מראש אמ"ן (3 פעמים) דרך הרמטכ"ל (אותו סירב לשמוע) דרך ליברמן ואיזנקוט ולפיד (אתמול לפני שנתיים פרסם לפיד את הסרטון המפורסם שלו שבו הוא מתריע מאסון, אחרי שהיה בעדכון ביטחוני אצל נתניהו).
הוא זלזל, התעלם, המשיך לשייט בין חופשות ולהרכיב משקפיים ורודים, ועכשיו הוא מאשים את האנשים הנפלאים שהציפו את רחובות המדינה במאות אלפים ומיליונים, מכנה אותם "קבוצות שוליים" ומסית נגדם.
ועוד לא אמרנו שכשהוא מדבר על סרבנות, שלא קיימת כרגע, הוא שוכח שממשלתו היא זו המנציחה את הסרבנות של עשרות אלפי אברכים ותלמידי ישיבה גם עכשיו. ועושה הכל כדי שהסרבנות ההמונית והממוסדת הזו תהפוך לחוק. ובאותו זמן ממשיכה להעמיס סבבי מילואים על הציבור המשרת.
ועוד לא הזכרנו את אביו ואחיו של נתניהו, שקראו במפורש לסרבנות (לא להפסקת התנדבות. לסרבנות ממשית) במהלך ההתנתקות. ולסמוטריץ' שקרא לסרבנות. ולריקלין שקרא לסרבנות. ולגורמי ימין רבים מאוד שקרוא לסרבנות ופלרטטו עם סרבנות. אבל להם מותר, כנראה.
לא דועכת, חיה ובועטת
רבים מכם שואלים אותי, וממשיכים לשאול ולהקשות מולי, את שאלת השאלות: האם המחאה מועילה? האם יש טעם? האם זה משפיע? השאלה הזו לגיטימית. על פניו, נראה כאילו נתניהו ושלוחיו איבדו כל רסן. אין להם עכבות ומעצורים. הם מתעלמים מהמחאה. הם בבולמוס, בטראנס, באמוק. חבל על הזמן ועל ההפגנות ועל האנרגיה ועל המאמץ. לא?
אני אומר: לא ולא. אבל ממש לא. כמי שהתמחה בעשרות השנים האחרונות במה שמכונה הטרללת הנתניהואית, אני מצהיר כאן שאין בעולם דבר שמפחיד יותר את הגברת והאדון מהפגנות גדולות נגדם. אם זה מול מעון כלשהו, זה מפחיד עוד יותר.
אני מקווה שמתישהו, אחרי שיעזוב את תפקידו, יואיל רונן בר לספר כמה פעמים הקפיצה אותו הגברת למעון כזה או אחר בטענה שהאבטחה לא מספיקה. ומה קרה אחרי "ניסיון הלינץ'" המדומיין במספרה בכיכר המדינה. ומה נתניהו דרש ממנו אחרי האירוע ההוא. ואיך הסביר ש"הם הופכים אותנו למשפחת צ'אושסקו".
כזכור, רנ"צ לוי טען במכתבו כי יש כשלים ביכולת להגן על בית רה"מ ועל משפחתו, בפרט בזמן הפגנות. ובכן, על פי הדיווח, מי שביקשו והפצירו ופנו ללוי לכתוב את המכתב הזה היו אנשי נתניהו. לא רק המפכ"ל. קצינים נוספים שומעים מאנשי נתניהו את הטרוניה הזו, על "סכנה שחשים בני הזוג במעונם ברחוב עזה מפעולות המפגינים".
אני יכול להעיד שזה אמיתי לגמרי. חובה להוסיף כאן: אוי למפגין שינקוט אלימות, ואוי למי שיעלה בדעתו לעשות משהו מסוג הדברים שהזוג המטורלל חושש מהם. אף אחד לא יעלה על מעונם של בני הזוג בקלשונים. וגם בלי קלשונים. זוכרים את העלילה המטופשת ההיא על מפגינים שכמעט הגיעו לבלפור? אז היה זה השב"כ שהפריך אותה (אבל לא מעט שופרות המשיכו לפמפם אותה כרגיל).
קשה למצוא משהו שהנתניהו'ז חוששים ממנו יותר מאשר מחאה המונית והפגנות נגדם. אולי רק חשבון במסעדה שיוגש להם בטעות, יעורר חלחלה גדולה יותר. בזמן המחאה בקיץ 2011, שהחלה בדיור ובקוטג' והפכה להמונית מאוד, הם ישבו נידפים ומרעידים בסלון בבלפור וצרחו על המפכ"ל דאז, דנינו, בגלל מספרי המפגינים שעליהם דיווחה המשטרה.
שנית, הם ממשיכים להתעסק במחאה, לטעון שאנשים לא באים (שקר), שהיא דועכת, כדי לנסות לחנוק אותה. אם הם היו מתעלמים ממנה, ינון מגל לא היה מפיץ נתוני פייק באופן קבוע על מספרי המפגינים.
הבולמוס שאנו רואים מולנו מקורו בהתקף טראמפיזם של נתניהו, שרוצה להידמות לטראמפ, וגם מהתקווה שהמחאה דועכת. חובה וצריך להוכיח לו את ההפך. שהמחאה חיה, קיימת, בועטת ולא מוותרת. ואם הוא חושב שהוא ישתלט עכשיו גם על השב"כ, גם על בית המשפט העליון וגם על מה שנותר משומרי הסף שלנו, הוא יפגוש את המחאה פעם נוספת, ללא מורא וללא משוא פנים (וגם ללא אלימות כלשהי).
אם הוא יידע את זה, יכול להיות שהוא יפסיק במלאכת ההרס. כרגע, אין דרך אחרת לעצור אותו. הוא מוקף בחגורת סחבות מצד אחד ואופורטוניסטים משיחיים או אנטי־ציונים (חרדים) מן העבר השני שמגינה עליו למטרותיה שלה. הוא המשיח שלהם, ולנו אסור להיות החמור.
התרעות פיקוד העורף