המסר של מקרון מיועד קודם כל לזירה הפנימית בצרפת, הוא מבטא קונצנזוס בדעת הקהל, ומנסה למצב את עצמו כמנהיג אירופי יחיד שלוקח יוזמה, דווקא כששאר מדינות היבשת נמנעות מכך. ברקע: חשש גובר בצרפת מהשלכות פנימיות של הסכסוך – חברתיות, פוליטיות וביטחוניות.
ומהצד השני – בירושלים ברור היטב שנתניהו לא רק “הגיב” לדברי מקרון, אלא עשה שימוש מכוון בטיעונים של בנו יאיר כדי להכות חזרה, בדרך הלא דיפלומטית בעליל. ההתייחסות לטריטוריות הצרפתיות שמעבר לים נועדה לדה-לגיטימציה של העמדה הצרפתית, ונחשבת לאצבע בעין – לא רק של מקרון, אלא של כלל הציבור הצרפתי, כולל הימין הקיצוני.
נראה שבנימין נתניהו אינו חושש מעימות עם צרפת, והוא פועל מתוך ביטחון שצעד כזה ישחק לטובתו מול השותף החשוב, ה-שותף - הנשיא האמריקאי טראמפ. סביר להניח כי המתקפה המשולבת שלו ושל יאיר בנו אינה מקרית. היא מתוזמרת כדי להיראות היטב במעגלים של טראמפ, גם אם המשמעות היא - עימות פומבי, בעל השלכות, עם פריז. והבונוס - עוד נקודות אצל הבייס שבטח אהב את דני הציוצים של הבן ושל אביו. אהב וגם שיתף.
התרעות פיקוד העורף