בני בן ה־9, תלמיד בכיתה ד’, לא מסוגל להשתחרר מהמסך. אני ממש מודאגת מהמצב הזה כי בבוקר הוא בטלפון הנייד, משחק משחקים אפילו בזמן בית הספר, בבית הוא בטאבלט, ואפילו אוכל איתו ארוחת צהריים, ובערב הוא הולך לישון מאוחר כי הוא ממש דבוק למסך ולפלייסטיישן ומשחק עם החברים, וגם קשה לו מאוד להתעורר בבוקר. אגב, גם כשחברים מגיעים לבקר אותו, הם משחקים במחשב או צופים יחד בסרטונים ביוטיוב. פעמיים בשבוע הוא בחוג טניס, אבל גם שם זה לא כמו שחשבתי שזה יהיה. אני מנסה לעשות כל מה שאפשר כדי לגרום לו לתקשר אחרת, והארון שלו מלא משחקי קופסה, אבל הוא לא נוגע בשום דבר. יותר מזה, אני מרגישה שמשהו בתקשורת הבין־אישית שלו ממש השתנה. אני נלחמת בכל כוחי כדי לנצח את ההרגלים האלה שהוא פיתח, אבל ללא הצלחה. מה דעתך?
“בתחילה חשוב לי להדגיש שקשה מאוד לנצח את מערך האלגוריתמים ואת כל מה שקורה שם, ולכן חשוב שלא נרצה לנצח את זה. הדיגיטל פה, הטכנולוגיה פה, והם לא הולכים לשום מקום. אני כבר מחכה שיהיו לנו טלפונים בתוך המסגרת של המשקפיים, ויודעת שבסוף זה גם יגיע למצב שבו ישתילו לנו את הטלפון הסלולרי מתחת לעור. לשם הטכנולוגיה הולכת. העניין פה הוא המינון. לצורך העניין, כמו שאת מנהלת את נושא אכילת הממתקים בבית, הלימודים, או שעת השינה – ככה התפקיד שלך כהורה הוא לנהל את השעות של הילד מול המסכים.
“אתמול בקליניקה ישב מולי זוג הורים לשלושה ילדים. לבת ה־15 שלהם אין טיקטוק, ולבן שלהם, שהוא בכיתה ג’, יש טלפון אבל אין וואטסאפ, וההורים נמצאים בקבוצה של הכיתה כדי לדעת את כל מה שצריך לדעת. למה אני מספרת לך את זה? אני לא אומרת לך לעשות כמוהם – רק נותנת לך דוגמה לנחישות של הורים. זה לא תלוי בילדים, זה תלוי בהורים. נקודה. בהורים תלוי משך הזמן שבו הילדים נמצאים עם המסכים, התוכן שהם צורכים, והפיקוח עליהם. ברור שהילד יעמוד על הרגליים ויגיד לך ‘לא, אני רוצה להיות עוד עם הסלולר’, אבל התפקיד שלך הוא לנהל את הזמן שלו.
“הילד לכוד במסך, וזה ברור. האמת? גם אני לכודה. בעלי ואני אוהבים לנסוע יחד בערב להרצאות שלי ברחבי הארץ. פעם, כשהיינו יושבים יחד באוטו, היינו מדברים. אבל היום, אם הוא רוצה לדבר איתי, הוא אומר לי ‘את נוהגת’ כי רק כשאני נוהגת אני לא בטלפון. בגלל שאנחנו כולנו עם הטלפונים הסלולריים, אנחנו לא נכעס כי אנחנו מבינים כמה קשה להתנתק. אבל אנחנו נתעקש על איך לנהל את זה נכון מול הילדים שלנו – הילד נמצא באחריותי, ואני חייבת לנהל את השימוש שלו במסכים בצורה נכונה. מה שאני מציעה לך זה להיכנס לאתר של ‘האצטרובל הכחול’ ולהכיר אותם – הם מתעסקים בהבנת ההשפעות ההורמונליות והביולוגיות של המסכים על המוח. להבין לעומק למה המוח של הילדים מפוצץ בדופמין, ולכן הוא לא מסוגל להפסיק להיות עם המסכים, ולמה בבוקר חשוב לא לתת לו מסך מיד כי זה משפיע עליו בבית הספר ומעמיס עליו את הורמון הלחץ קורטיזול.
“תעמדי בדרמה של הילד, זה חלק מהעניין, וזו ההתמכרות. צריך נחישות ועקביות של ההורים. ילד בן 9 צריך לדעת שאת מסכימה שהוא יהיה בטלפון שלוש שעות ביום ולא יותר. הוא ידע שהטלפון שלו נסגר אחרי שלוש שעות. תאמרי את זה לילד באופן גלוי ותסבירי לו גם שבגלל שאת שמה לב שזה משבש לו את שעות השינה ואת הקימה בבוקר, את מבינה שאם הוא לא יישן מספיק טוב, הוא לא יגדל היטב.
“אני מציעה שתרכיבי סט של חוקים, ממש כמו באכילת ממתקים. לצורך העניין, תסבירי לו שהטלפון לא יהיה בחדר שלו כשהוא נרדם, כדי שכשהוא מתעורר בלילה הוא לא ירוץ לפתוח אותו. לפני השינה קחי את המכשיר הסלולרי שלו או את הטאבלט אלייך. בנוסף, תחליטי על מספר שעות השימוש, ותעמדי בזה. תעשי הכל בלי כעס, אבל עם הרבה סבלנות ואמפתיה. מאוד יכול להיות שהוא ישתולל ויהפוך את הבית, אבל את צריכה להמשיך קדימה ולהיות נחושה. עשי הכל בכבוד, ותבהירי לו בדיוק למה את עושה את זה".
עריכה: עדן בן ארי