פרטי הפרשה הביטחונית החדשה שמסעירה את ישראל צריכים להדיר שינה מכל מי שהדמוקרטיה הישראלית חשובה בעיניו. הסיפור הוא לא עצם החקירה של הדלפת מידע, אלא ההחלטות הסלקטיביות מה כן ומה לא חוקרים.
במאי 2023 היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הגיבה לעתירה שהגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע להדלפת חומרי חקירה נגדו. בהשלמת חקירה שנערכה במהלך המשפט, הושג מסמך שהודלף עוד בטרם הועבר לסנגורים – כך שהם לא היו יכולים להיות אלה שהדליפו אותו.
היועצת המשפטית לממשלה התנגדה לחקירת ההדלפות. בנימוקים היא ציינה אמנם שלא מדובר במסירת ידיעה סודית, אך היא הדגישה כי על פי הנחיית הייעוץ המשפטי לממשלה באשר למדיניות אכיפה בעבירות הנוגעות למידע האסור בגילוי יש לשקול את סוגית עוצמת הפגיעה באינטרסים המוגנים, חופש העיתונות והחיסיון העיתונאי.
ואכן, ההדלפות חוגגות. חגיגה שכזאת של הדלפות לא הייתה במדינת ישראל. ושלא תטעו, העיתונות חיה מהדלפות. אבל, כאשר ישנה הדלפות פליליות צריך לחקור אותן – או לא לחקור בכלל. אי אפשר לעשות בחוק קרדום לחפור בו לצרכים אישיים. אי אפשר להתעלם מהדלפות שמשרתות את המערכת ולחקור את אלה שפוגעות בה.
הפרסומים בהם חשוד א', איש השב"כ לשעבר שעושה מילואים בשירות מאז השבעה באוקטובר, עברו כולם צנזורה. אין ולא הייתה פגיעה ב"אינטרסים המוגנים", אלא אם כן האינטרס הוא יוקרתו האישית של רונן בר שהפרסומים הללו הביכו אותו. גם חופש העיתונות והחיסיון העיתונאי רלוונטיים לאירוע הזה – בדיוק כמו באירוע ההדלפה מחקירות נתניהו.
אבל כאן, שלא בדומה להדלפות ממשפט נתניהו, היועמ"שית הייתה סבורה שלא רק שצריך לחקור את ההדלפה – אלא שאפשר לדרוס בדרך כל ערך דמוקרטי. בסביבת היועמ"שית לא מודים במפורש שהיא הייתה מעורבת בחקירה הזאת, אבל העובדה שמח"ש מעורבת בחקירת איש שב"כ והוראות פקודת המשטרה אשר קובעות כי הדבר ניתן להיעשות רק באישור היועמ"שית לא משאירות מקום להרבה דמיון.
גם אם נשים בצד את השאלה של עצם החקירה, הדרך שבה היא בוצעה נעשתה בצורה שצריכה להחריד משלוותו כל אזרח שרוצה לחיות בדמוקרטיה. איש שב"כ מזה עשרות שנים נזק למרתפי השב"כ מספר ימים לאחר שהוצא נגדו צו מעצר, כשהוא מסיים משמרת לילה בשב"כ – ונמנע ממנו מפגש עם עורך דין.
חוק סדר הדין הפלילי קובע כי ניתן למנוע פגישה של חשוד בעבירות ביטחונית עם עורך דין רק משלוש הסיבות הבאות: "הפגישה עלולה לשבש מעצרם של חשודים אחרים; הפגישה עלולה להפריע לגילוי ראיה או תפישתה, או לשבש את החקירה בכל דרך אחרת; מניעת הפגישה דרושה כדי לסכל עבירה או כדי לשמור על חיי אדם".
אף אחד מהסיבות הללו לא מתקיימות במקרה הנוכחי – ולמרות זאת א' נזרק למרתפי השב"כ. הדחיפות בחקירה שלו גם היא ברורה. צו המעצר נגד א' הוצא ביום 6.4, אבל הוא נעצר רק שלושה ימים לאחר מכן. בשבת האחרונה, כאשר א' נזכר במידע שלא שיתף את החוקרים – הוא ביקש לקרוא לחוקרים כדי שהוא ימסור להם את המידע. לחוקרים לקח יומיים להגיע.
אי אפשר להגדיר את ההתנהלות של בר בפרשה הזאת כאומץ לב ציבורי או מקצועי. בדמוקרטיה, ראש שב"כ שמתנהל בצורה שכזאת מול פרסום שמביך אותו תוך התעלמות מאינספור הדלפות שמשרתות אותו – אותו ראש שב"כ היה עף לבית באותו היום. אבל במדינת ישראל, היועצת המשפטית לממשלה ממשיכה לבלום את פיטוריו של רונן בר שהיה אמור לסיים את תפקידו כבר ביום חמישי האחרון.
הסיפור פה הוא לא רונן בר, לא א', לא הפרסום של עמית סגל שבעקבותיו נפתחה החקירה ולא כל דבר דומה. הסיפור פה הוא התנהלות מחרידה ואנטי דמוקרטית, בה ראש השב"כ והיועמ"שית משלבים ידיים בכדי לאתר את מי שהדליף מידע שהביך אותם.
חקירת הדלפות כעניין של מדיניות היא דבר נצרך. חקירת הדלפות ספציפיות שמביכות את המערכת, היא דבר פסול. מי שהדמוקרטיה באמת עומדת בראש מעייניו, יזעק את הזעקה הזאת.