היועצת המשפטית לממשלה התנגדה לחקירת ההדלפות. בנימוקים היא ציינה אמנם שלא מדובר במסירת ידיעה סודית, אך היא הדגישה כי על פי הנחיית הייעוץ המשפטי לממשלה באשר למדיניות אכיפה בעבירות הנוגעות למידע האסור בגילוי יש לשקול את סוגית עוצמת הפגיעה באינטרסים המוגנים, חופש העיתונות והחיסיון העיתונאי.
ואכן, ההדלפות חוגגות. חגיגה שכזאת של הדלפות לא הייתה במדינת ישראל. ושלא תטעו, העיתונות חיה מהדלפות. אבל, כאשר ישנה הדלפות פליליות צריך לחקור אותן – או לא לחקור בכלל. אי אפשר לעשות בחוק קרדום לחפור בו לצרכים אישיים. אי אפשר להתעלם מהדלפות שמשרתות את המערכת ולחקור את אלה שפוגעות בה.
גם אם נשים בצד את השאלה של עצם החקירה, הדרך שבה היא בוצעה נעשתה בצורה שצריכה להחריד משלוותו כל אזרח שרוצה לחיות בדמוקרטיה. איש שב"כ מזה עשרות שנים נזק למרתפי השב"כ מספר ימים לאחר שהוצא נגדו צו מעצר, כשהוא מסיים משמרת לילה בשב"כ – ונמנע ממנו מפגש עם עורך דין.
חוק סדר הדין הפלילי קובע כי ניתן למנוע פגישה של חשוד בעבירות ביטחונית עם עורך דין רק משלוש הסיבות הבאות: "הפגישה עלולה לשבש מעצרם של חשודים אחרים; הפגישה עלולה להפריע לגילוי ראיה או תפישתה, או לשבש את החקירה בכל דרך אחרת; מניעת הפגישה דרושה כדי לסכל עבירה או כדי לשמור על חיי אדם".
אף אחד מהסיבות הללו לא מתקיימות במקרה הנוכחי – ולמרות זאת א' נזרק למרתפי השב"כ. הדחיפות בחקירה שלו גם היא ברורה. צו המעצר נגד א' הוצא ביום 6.4, אבל הוא נעצר רק שלושה ימים לאחר מכן. בשבת האחרונה, כאשר א' נזכר במידע שלא שיתף את החוקרים – הוא ביקש לקרוא לחוקרים כדי שהוא ימסור להם את המידע. לחוקרים לקח יומיים להגיע.
אי אפשר להגדיר את ההתנהלות של בר בפרשה הזאת כאומץ לב ציבורי או מקצועי. בדמוקרטיה, ראש שב"כ שמתנהל בצורה שכזאת מול פרסום שמביך אותו תוך התעלמות מאינספור הדלפות שמשרתות אותו – אותו ראש שב"כ היה עף לבית באותו היום. אבל במדינת ישראל, היועצת המשפטית לממשלה ממשיכה לבלום את פיטוריו של רונן בר שהיה אמור לסיים את תפקידו כבר ביום חמישי האחרון.
חקירת הדלפות כעניין של מדיניות היא דבר נצרך. חקירת הדלפות ספציפיות שמביכות את המערכת, היא דבר פסול. מי שהדמוקרטיה באמת עומדת בראש מעייניו, יזעק את הזעקה הזאת.
התרעות פיקוד העורף