נתניהו, שהציג עצמו שנים כיחיד שמסוגל למנוע את סכנת הגרעין האיראני, מתגלה היום במלוא חולשתו, כצל של עצמו. קרוב ל־20 שנה דאג ראש הממשלה בנימין נתניהו, בצדק, להציג את איום הגרעין האיראני כאיום הקיומי הגדול ביותר על מדינת ישראל. לא אחת עשה נתניהו שימוש פוליטי בנושא הרגיש הזה, ותמיד דאג להציג כאילו הוא ורק הוא מסוגל לתת מענה לאיום הנורא. למעשה, לאורך כל שנות כהונתו הרבות, האיראנים חצו את כל הקווים האדומים בדרכם להשגת פצצה גרעינית.
נאומו המפורסם של נתניהו בקונגרס האמריקאי ב־2015 נגד הסכם הגרעין שהתגבש אז עם איראן ביוזמת הנשיא האמריקאי ברק אובמה נכנס לדפי ההיסטוריה כאחד מנאומי התוכחה נגד נשיא אמריקאי מכהן. הנאום גרר אחריו שלל ביקורות על נתניהו, אבל בעיקר לא מנע את ההסכם שנחתם (ושאומנם בוטל ב־2017, מיד עם כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן).
בפברואר 2022 תקף נתניהו בחריפות מספסלי האופוזיציה את ממשלת בנט־לפיד על החידלון שלה בנושא הגרעין האיראני. ומה עושה היום “מר ביטחון” בנושא? נאלם דום. לא צריך להיות פרשן ביטחוני כדי להבין שבחצי השנה האחרונה איבדה איראן את מרבית כוחה ויכולתה להתמודד מול ישראל, מעבר למכה האנושה שחטפו גרורותיה, חיזבאללה וחמאס. אין ספק שנוצרה הזדמנות חד־פעמית לתקוף ולהשמיד את האיום הגרעיני מאיראן, הזדמנות דומה לזו שנוצלה היטב בעבר על ידי שני ראשי ממשלה בישראל, מנחם בגין ואהוד אולמרט.
שניהם לא קשקשו במשך 20 שנה, לא רצו לאו”ם ולא עלו על כל במה עם מצגות כדי לאיים על איראן ולהציג בשחצנות את הישגי המודיעין של ישראל. הם גם לא התרשמו מלחצים, איומים והשלכות צבאיות ודיפלומטיות. כך אישר בגין את מבצע אופרה ב־7 ביוני 1981, להשמדת הכור הגרעיני של עיראק, וכך אישר אולמרט ב־6 בספטמבר 2007 את השמדת הכור הגרעיני של סוריה.
נתניהו, שלעג בזמנו לרפיסות, בעיניו, של בנט ולפיד מול הממשל האמריקאי, שהתגאה והתרברב בהתנגדותו להתנהלות הנשיא אובמה, נראה בימים אלה כצל של ראש הממשלה החזק והבוטח, זה שדאג להגיד בכל הזדמנות שהוא אינו מתחשב במה שיגידו בוושינגטון, בלונדון או בפריז, ושביטחונה של ישראל מול איום הגרעין האיראני עומד מעל לכל דבר.
נתניהו נעשה צל של עצמו, כפי שהוא נראה במסיבת העיתונאים בחדר הסגלגל, כשהנשיא טראמפ הודיע על תחילת המשא ומתן של האמריקאים עם משטר האייתולות בנושא הגרעין. הפחד המשתק של נתניהו מטראמפ, כמו הפחד האובססיבי שלו מסמוטריץ’ ובן גביר, הוא בעוכרי המדינה, החטופים, ביטחוננו ועתידנו.
“מר ביטחון” נראה בימים אלה יותר כמר ביזיון, ואם היינו זקוקים להוכחה נוספת לכך שנתניהו במלוא חולשתו, ומתקרב לסוף דרכו הפוליטית, אנחנו מקבלים אותה עכשיו – כשנראה שממשל טראמפ עלול לחתום עם האיראנים על הסכם שייתכן שיאפשר להם להיות פסע מפצצה גרעינית.