ראש ממשלה צריך וחייב להנחות את השב״כ לפעול בכל זמן ובכל מקום, אבל רק מול איומים מחוץ ומבית אשר מסכנים את מדינת ישראל, מוסדות השלטון שלה ואת אזרחיה. אבל הוא לא יכול להנחות את השב״כ לפעול כגוף ביון פרטי כדי לבלוש ולאסוף מודיעין לשימוש אישי או פוליטי.
הוא לא יכול לשלוח את השב״כ כדי לרדוף אחרי אזרחים בעלי דעות פוליטיות שונות מהעמדות שמובילה הממשלה והעומד בראשה. הוא לא יכול לכפות על ראש השב״כ את סידורי האבטחה על ראש הממשלה או על כל אחד משבעת סמלי השלטון. הוא יכול לבקש הקלות באבטחה, יכול להגיד שהוא מפוחד ולדרוש הקפדה יתרה על האבטחה, אבל שיקול הדעת הוא של מפקד היחידה לאבטחת אישים בשב״כ ושל ראש אגף האבטחה בארגון.
החופש והעצמאות של השב״כ היא קריטית. רונן בר חשף את מה שראש הממשלה פחד שהציבור ידע. הקו בין אמון לנאמנות הוא אינטרס של כל אזרח במדינה. הדברים מראים מה יכול הכוח הכמעט אין-סופי של ראש הממשלה לעשות לכל אדם במדינה. השב״כ ומוסדות אחרים של המדינה חייבים להיות עצמאיים. והשב״כ - זה לא משנה מי יהיה ראש הממשלה ומי יהיה ראש השב״כ הבא ואחרי הבא והבא.
כמו שאנחנו לא רוצים לחיות במדינה שבה מחר בבוקר אזרחים יגיעו לחקירות במס הכנסה רק משום שהצביעו למפלגה באופוזיציה, או שמישהו בממשלה יחליט לנצל את משאב הקרקעות של מנהל מקרקעי ישראל ויחלק אדמות חינם רק למצביעי מפלגת השלטון באזורי הביקוש במרכז הארץ.
הדוגמה רק מהיממה האחרונה לחשש מאיבוד העצמאות של גופי השלטון מול האזרח הייתה אתמול בתל אביב, כאשר שוטרים על גבי סוסים רמסו אזרחים ללא הבחנה במטרה לפזר הפגנה שהתנהלה.
ראש ממשלת ישראל הוא האיש שנבחר להנהיג את המדינה. הוא לא המדינה. השב״כ הוא גוף של המדינה ולא של ראש הממשלה. עכשיו השאלה: מה ייעשה עם התצהיר המטלטל שחיבר ראש השב״כ רונן בר? האם הוא יישאר רק במגרש של הוויכוח הציבורי הלא נגמר, או שהוא יהפוך לחקירה פלילית?
התרעות פיקוד העורף