קביעתו של סקוט פיצג'רלד שאין מערכה שנייה בחיים באמריקה, אינה חלה על אנדרו קואומו; מושל מדינת ניו יורק שנאלץ להתפטר ב־2021 ומתמודד כעת על ראשות עיריית ניו יורק. מילא פיצג'רלד, מה שנשגב מבינת רבים הוא העובדה שבין תומכיו לתפקיד של קואומו, נמצאים מי שדרשו ממנו להתפטר אחרי שהוגשו נגדו תלונות רבות על התנכלות מינית לנשים שעבדו איתו וגילויים על מניפולציות שעשה במניין המתים מקורונה בקרב קשישים בדיור מוגן.
למשל הסנאטורית הדמוקרטית קירסטן ג'יליברנד, לוחמת בעד זכויות נשים שכינתה את התנהגותו של קואומו "מטרידה מאוד". היא הייתה בכירה בחבורת הדמוקרטים שהתנפלו על קואומו ודרשו את התפטרותו. ארבע שנים אחרי פרישתו הכפויה, קואומו הוא המועמד המוביל בין שמונה דמוקרטים שיתמודדו בפריימריז ביוני לראשות עיריית ניו יורק. "זאת אומה המאמינה בהזדמנות שנייה", הבהירה ג'יליברנד מול גבות מורמות, "זאת החלטה של תושבי ניו יורק אם מגיעה לו הזדמנות נוספת לשרת אותם".
התפטרותו של קואומו ב־2021 נועדה להכשיר את תחייתו הפוליטית. זה הסוס שהוא רוכב עליו. במושגים פוליטיים, נוכח נשיאותו המטורללת וההרסנית של טראמפ, מסתכנים הדמוקרטים בסחף לא מבוקר שמאלה, וקואומו הוא מרכז מוצק. הוא גם מי שלא חשש להתווכח עם טראמפ בקדנציה הקודמת של שניהם. קואומו אינו אהוד. הוא מוביל בשל החשש מנקמנותו הידועה לשמצה נגד כל יריביו הפוליטיים, אם ייבחר. החשש אינו פוסח על מי שהתייצבו לצד הנשים שהתלוננו על קואומו. הוא ייפרע מהם אם ייבחר, וטוב יעשו אם יתמכו בו מאשר ייצאו נגדו.
בארבע השנים שחלפו עליו מחוץ למסדרונות הכוח, לא בזבז קואומו רגע. הוא גייס מיליוני דולרים, נלחם נגד הטענות נגדו, הכחיש אותן והתגושש בזירה עם כל מבקריו. הזיכרון הפוליטי סובל מדמנציה. פוליטיקאים מניו יורק שמאסו בקואומו על שהסתיר את המספר האמיתי של חללי הקורונה בניו יורק, מביעים כעת סקרנות לראות אם השתנה. "אני רוצה לשבת מולו ולראות קואומו אחר", אמר אחד מהם. האיגודים המקצועיים שתומכים בו מתרצים את עמדתם בהבנה שאם קואומו יתמודד הוא ינצח, וזה רציונל קיומי שכל אחד יכול להבין. "הזמן מרפא פצעים רבים", אמר ג'יי ג'ייקובס, מנהיג הדמוקרטים בניו יורק, "הזיכרון של אנשים אינו חד. זה לא טוב או רע אלא מה שזה".
ההאשמות והטענות נגד קואומו מופיעות בדוח בן 165 עמודים שהוגש לפני ארבע שנים. את הדוח כתבו שני חוקרים עצמאיים. השניים דיברו עם כ־170 עדים, אספו 74 אלף עדויות כתובות ומוקלטות, שמעו את טענותיהן של 11 עדות וחקרו את קואומו 11 שעות.
הדוח קובע שקואומו הטריד מינית נשים שעבדו איתו במלל, מגע יד, נשיקות וחדירה לתחומים של צנעת הפרט; האווירה במעון המושל הייתה רעילה, מעיקה, פולשנית ופוגענית, וקואומו היה מוקף בחבורת עוזרים נאמנים שיירטו תלונות נגדו והרחיקו מהמעגל הפנימי נשים שלא זרמו עם סגנונו האישי.
במקרה אחד נטפל קואומו לשוטרת שאותה ביקש להציב ביחידת האבטחה שלו. היא העידה שהוא ליטף את בטנה והעביר את אצבעו מצווארה, במורד גבה ועד מותנה, שעה שעמדו במעלית. בעובדת אחרת נגע קואומו בשדיה ורפרף בידו על צווארה. במקרה נוסף ומתועד היטב, חפן המושל את ישבנה של עובדת אחרת. הז'רגון המשפטי היבש אינו עושה צדק לברוטליות הלקחנית של בעל השררה והכוח כלפי הכפופות לו. הנשים התלוננו על חוסר יכולת להמשיך לעבוד עם המושל בגלל חשש, עלבון, איום ונטילת פרטיותן. נשאלו גם שאלות אינטימיות שהמושל ראה בהן חלק מגישתו האישית הישירה האוהדת לכל אדם.
החקירה לא הייתה פלילית, ולכן מסקנותיה לא היו עילה לתביעה נגד קואומו. חלק מהמתלוננות הגישו קובלנות פליליות במחוזות שונים ושכרו עורכי דין. היה זה קואומו שחתם בניו יורק על תקנות מעודכנות בעניין פשיעה מינית. בולטת ביניהן תקנה המאריכה את תוקף חוק ההתיישנות על עבירות מיניות, שמנע בעבר הגשת תביעות.
ההאשמות נגדו עמעמו את זוהר כוכבו כמתדרך מגיפת הקורונה הלאומי; כאומר האמת הכפייתי ופטרון הגישה המדעית בחלל השלילי שהשאיר דונלד טראמפ, שנטש את עמדת השמירה והמליץ על שתיית אקונומיקה. קואומו חשק בקדנציה רביעית כמושל, גם כדי לעבור את אביו מריו, שכיהן שלוש קדנציות. וגם משום שההורוסקופ האישי שלו בפריזמה הלאומית, אינו בשל עדיין כנראה לנשיא ממוצא איטלקי.
עם ידי המכונאי הגדולות שלו, חזותו המוצקה בגזרות קז'ואל איטלקיות או מעיל טייסים מעור מעל חולצת פולו ומכנסי חאקי; בלוריתו המטופחת, פניו הבשרניים החרוצים נקיקים עמוקים ועיניו החקרניות; מודע קואומו לאפקט ולכריזמה של נוכחותו הפיזית. להקרנתו הפנימית יש כפתור ווליום סמוי שבו הוא שולט כרצונו; מהומור עצי מעורר אי־נחת, דרך סבלנות שקדנית מקונחת ברחמים על הזולת, ועד פתיל קצר שבסוף בעירתו הוא מתפוצץ כחזיז.
הנשים שלהן אמר "היי את", "אני כאן בשבילך", "את מבוגרת מדי עבורי" ו"איך חיי המין שלך?", טוענות שהלשכה שלו הייתה רעילה מדי, שהן חשו מבוזות ושהיה עליהן לחיות בין חיזור לפחד, משום שהמושל לא היה מודע לתנועה שלו בין פטרוניות אבהית להטרדה ופולשנות.
תגובתו של קואומו לא איחרה לבוא בהצהרה מוקלטת שהמיטה מבוכה גדולה על צופיה ותפקדה כפליטת ירי ברגלו. "אני בן 63", ארגן קואומו את פרצופו רב־ההבעה למשהו בין השתאות, חוסר אמון ועלבון על סף דמעות, "וחייתי כל חיי הבוגרים בעין הציבורית. זה לא מי שאני". למי שלא האמין לו, החל הקליפ מפגיז הבזקים זריזים שתיעדו את קואומו מנשק כל מה שזז. זקנות על הלחי, נערות על המצח, גברים על חלקת הנדל"ן האישית ליד השפתיים. אל גור נראה כעומד להתעלף. דה נירו נראה כמי שעומד לירות בו.
חשוב לזכור שניו יורק הייתה בעין הסערה עם אחוזי התחלואה והתמותה הגבוהים באמריקה. המדינה קפאה מאימה. בסגנונו הישיר, המחוספס, לעיתים קורא התיגר, ובעיקר מבלי להתחבא מהאמת הקשה, דיווח קואומו במשך חודשים על 1,000 מתים ויותר ביום והציג גרפים שהצביעו על עלייה דרמטית ואקספוננציאלית בתחלואה. הוא לא התחנחן, לא טייח, לא צייר עלים כמו בסיפור של או. הנרי. הוא היה באלמנט שלו: מחוספס, קשוח, אמפתי, אמיתי, לא נטול תקווה. זה הפך מיידית לסם ההרגעה של אמריקה בימים הקשים ביותר של הבלבול והפחד.
מגומבה עם פריזורה הפך קואומו לאיטלקי שהמציא את הטלפון. על התדרוכים האלה הוא זכה בפרס אמי. בטקס נאמר עליו ש"אנשים סביב העולם צפו בו כדי להבין מה קורה, ו־New York tough (המונח החביב על קואומו - ר"מ) הפך לסימבול של הנחישות להשיב מלחמה". מיה פארו, אישה שאמורה להבין משהו בטורפים מיניים, צייצה: "הלוואי שהמושל אנדרו קואומו היה הנשיא עכשיו"; טניסאית העבר בילי ג'ין קינג: "המושל קואומו הוא אי של יציבות, אמירת אמת ומשרת ציבור חרוץ בימי קוביד־19. כתושבת ניו יורק, אני אסירת תודה שהוא מוביל אותנו כעת"; וצ'לסי הנדלר: "זה רשמי, אני נמשכת לאנדרו קואומו".
על השחקנית סינתיה ניקסון מ"סקס והעיר הגדולה" שהתמודדה מולו בבחירות האחרונות וזכתה בשליש מהקולות, אמר קואומו: "איזה מזל שסינתיה ניקסון לא עומדת עכשיו בראש המדינה". הוא הרבה להתלונן על השיתוק שאחז בממשל אבל נזהר מלהשמיץ את טראמפ אישית.
מריו קואומו היה מושל ניו יורק מ־1983 עד 1994. שלוש קדנציות. את ניצחונו הראשון העניק לו בנו אנדרו, שאיתר את חולשותיו של האב וניהל את הקמפיין. לעומת תדמיתו של האב כגבר חושב ושקוע בשרעפים, קורא כפייתי שכתב יומן יומי, בא מאמפתיה, אינטלקטואל בחיפוש אחרי נתינים להיטיב עימם, שלא ציפה להגיע לעמדת כוח, קואומו הבן נחשב כאופנוען עם ידיים טובות לתיקון מנועים. הוא הפשיל שרוולים והביא את אביו למעון המושל. בעבר יצאו ממנו הנשיאים גרובר קליבלנד, פרנקלין רוזוולט וסגן הנשיא נלסון רוקפלר. מה שהיה פעם מבואה לבית הלבן, הפך כעת למקום שקריירות הולכות למות בו.
הישגיו כמתדרך הלאומי החלו להישחק על רקע הדרך שבה אוכלת ניו יורק את מנהיגיה. הטענות נגד קואומו חוץ מההטרדות המיניות, היו במעונות גיל הזהב, שסבלו מאחוזי תמותה גבוהים, וטענה שקואומו שיחק עם הנתונים הללו כדי להציג תמונה חיובית יותר; לצד טענה שעיקר הספר שכתב על קוביד־19 נלקח מנתונים רשמיים של המדינה ונהנה מתרומה נדיבה של חומרים מאנשיו. קואומו אמור היה להיות מוטרד מכך שהאדם היחיד שדיבר בעדו אחרי פרסום הדוח היה רודי ג'וליאני, שטען כי "הדחת קואומו תהיה לא צודקת, מסוכנת ואנטי־אמריקאית". זה בערך כמו שטוני סופרנו לוחץ את ידו של פיל ליאוטרדו לפני שאנשיו דורסים את ראשו.
קואומו היה נשוי לקרי קנדי, הצעירה מ־11 ילדיהם של אתל ורוברט קנדי. קואומו תפס אותה בזרועותיו השריריות בריבאונד טרגי בחייה הרומנטיים: בן זוגה הוותיק, שאותו פגשה באוניברסיטת בראון, מת מדום לב שעה שהשליך כדורי שלג. קואומו היה במקום הנכון, וקנדי הלומת היגון זיהתה בו מישהו שיתמוך בה באבלה, ישיב את שמחת החיים שלה וגם מחויב למטרות פוליטיות נעלות. זה לא היה סיפור אהבה אלא מיזוג יעיל ושכלתני בין שתי שושלות פוליטיות; הראשונה אירית עשירה שזגזגה תחת אש בין הבטחה לעתיד טוב יותר לאמריקה ללוויות ממלכתיות; השנייה, איטלקית מקווינס עם האב במעון המושל באולבני והבן הבכור לוטש עיניו לפוליטיקה. האגדה קצרת המועד בקמלוט הניבה שלוש בנות.
המפגש המשפחתי הרחב יותר בין התרבויות והמנטליות השונות, היה קשה. משפחת קנדי הרחבה עשתה מאמץ גדול לקלוט באהבה את הצעיר ממוצא איטלקי בעל האישיות הקפוצה והממוקדת כלייזר. מפגש של השבט כלל הפלגות, משחקי פוטבול ובייסבול בהרכב מלא במדשאות רחבות הידיים, מזחלות וקרבות שלג בחורף. קואומו לא היה פרטנר טבעי. הוא התנהג כמי שסירב לכל סוג של הנאה לא מחייבת וסירב לעשות דבר שלא קידם במובהק את הקריירה שלו. אחרי שלושה דורות באור הזרקורים, היו הקנדים משוחררים ומתריסים בשעות הפנאי שלהם; הקואומואים היו מלופפים הדוק וסוככו באדיקות על נקודות החולשה שלהם.
מתישהו חדל קואומו להשתתף באירועים של משפחת קנדי. העליצות המבעבעת על מצע כה טרגי הייתה מעבר ליכולות החברתיות שלו. הוא הקפיד להגיע לאירועים שניתן היה להמר בביטחון שהתקשורת תכסה אותם. רגישים לשיטתם, זיהו הקנדים את יכולת המיקום הנדירה של קואומו בתוך הפריים העיתונאי בעת העלייה לקבריהם של JFK, דוד רעייתו, ו־RFK אביה. "חוש ההתמצאות שלו היה מופלא", אמר אחד הקנדים לירחון "ואניטי פייר", "אם היה עליו לאחוז בידה של אתל קנדי וללכת איתה למצבה, או לעמוד ליד קרוליין וג'ון, הוא היה שם".
הטרגדיה של משפחת קנדי לא נגמרה. מייקל קנדי, שעוד לא מלאו לו 40, השישי בין ילדיהם של אתל ורוברט, נהרג בתאונת סקי באספן, קולורדו. אחריו נפל המטוס הקל שהטיס JFK ג'וניור לים עם אשתו ואחותה. השושלת נראתה כמחסלת את עצמה ואת סיכויה לשוב ולהנהיג את אמריקה.
בחדר שבו נאספה המשפחה ביגונה, הפציעו על מסך הטלוויזיה אנדרו ואחיו כריס, וסיפרו לעיתונאים סביבם על האופן שבו משפיע מותו של מייקל על המשפחה. מבלי שאף אחד שם לב, עזבו השניים את הבית ויצאו לתקשורת. כולם היו המומים מכדי לדבר, חוץ מרורי ששאלה את קואומו למה הוא עשה את זה. היא הייתה עם מייקל באספן וניסתה לבצע בו החייאה עד מותו. קואומו השיב שמישהו היה צריך לעשות את זה; רורי נמלטה לחדרה.
כריס קואומו, אחיו הצעיר של המושל, נאסף לחיקה של CNN על ידי ג'ף צוקר, בעל הבית באותם ימים. קואומו קיבל את המשבצת הנחשקת של תשע בערב אחרי אנדרסון קופר. "Cuomo Prime Time" הייתה בסטה דעתנית, וכחנית וזולגת אגו; אקווריום לגבר הנאה בתלתלים המוקפדים, עיניים כחולות, לסת מרובעת ושיני שנהב, המשלב דרשות לוהבות לאומה עם עימותים מתריסים שלעיתים נגמרו בתגרה מילולית. בין השאר, היה קואומו יועץ של אחיו בצרות שנפלו עליו.
בהתחלה נשמרו האחים ממפגשים טלוויזיוניים, בהיצמדות נואשת לאתיקה וטעם טוב. הם נשברו לראשונה כאשר המושל נבחר ב־2013 לרשימת הגברים הסקסיים של "פיפל" מגזין. הנפוטיזם הושלך מהחלון בימי הקורונה: כריס חלה, התבודד במרתף ביתו כשהוא סובל מהזיות וכאבים. CNN פתחה לו עמדת שידור במרתף וממנה שידר את תוכניתו. מהר מאוד נפגשו האחים לעיתים תכופות לקול מצהלות הצופים והרייטינג, במין תגרנות פמיליארית עם אזכורים מילדותם, סגידה הדדית לאם מטילדה בת ה־88 וזיכרונות מאבא.
במקביל לדרישה להתפטרות המושל, נחשף שכריס קואומו היה יועץ סתרים של אחיו; המנהלים ב־CNN התלבטו בין השעיה, הדחה והתנצלות. עם פרסום הדוח הקשה על אחיו, הקים כריס קואומו חמ"ל להדיפת הווריאנט דלתא ועסק רק בזה. אף מילה על אחיו.
מה שהטריד את אנשיו ויריביו כאחד, היה העובדה שקואומו היה חסר את הכלים להבין במה מאשימים אותו. הוא לא הבין את ההבדל בין לנשק את דה נירו ובין לנשק את שרלוט בנינג, עובדת בלשכתו בת 25. עם פתיחת תהליך ההדחה בסנאט באולבני, ובניסיון להציל את שארית כבודו ועתידו, נשא קואומו נאום התפטרות שהיה יותר כתב אשמה מחרטה. הוא הפסיק להיות מושל מדינת ניו יורק, אבל לכולם היה ברור שהוא צעיר מספיק כדי לצאת דרך הדלת ולחזור לפוליטיקה מהחלון. כעת הוא אחד הפייבוריטים להיות ראש עיריית ניו יורק.
התרעות פיקוד העורף