בורלא בכלל מסרב. "ענייני לו"ז" הוא אומר ופוטר את האירוע הזה בסרטון ברכה תפל ששולח ממשרדו. "השותפות בין פייזר לישראל הובילה לפריצת דרך נוספת. ביחד, באמצעות חיסונים המוניים, נוכל למגר את מגיפת הקורונה ולהציל חיים. הוכחנו שאפשר לחזור לשגרת חיים נורמלית, וזה משהו שהעולם כולו בהחלט יכול לחגוג". מגיפת הקורונה, החיסונים ואירועי בורלא נראים כיום כמיני־פרק בתוך המציאות המשוגעת במדינה שאין בה רגע דל.
והנה, השבוע המדינה היקרה שלנו תחגוג 77 שנים להיווסדה. מזל טוב! ואיך אנחנו אוהבים לחגוג דברים טובים? ברור, בדרמות. משיאי משואות שנבחרו על ידי מדינת ישראל בעצמה לקבל אות כבוד, שהמדינה מודה להם על פועלם, מוצאים את עצמם באש.
כמי שאכלה כמה חרמות מפוארים בחייה האישיים בעקבות רל"ביזם טהור, ברור לי כשמש שארזי עברה קמפיין לחצים אדיר בסביבה המקצועית (ואולי אף האישית?) שבה היא חיה. במילים אחרות: בחדרי חדרים קראו לה "ביביסטית" והבהירו לה במילים גבוהות ובמבטים נוקבים - שיהיו לכך השלכות. ככה העסק הזה עובד.
ירדנה יקרה, כשהמדינה קוראת לך, יש להתייצב. זכית לבמה ענקית, לבמת התודה שמדינת ישראל מבקשת להעניק לך. בקריירה המרהיבה שבנית בעשר אצבעותייך בוודאי היו לא מעט קשיים ומשברים, שלהם לא נכנעת. מדובר בכבוד אדיר להשיא משואה לתפארת מדינת ישראל, ולא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית את או סביבתך נמצאות בה.
בערב יום העצמאות, כמדי שנה, אני דבוקה למסך. אין אירוע טלוויזיוני ישראלי מרגש ומעצים יותר מהטקס הממלכתי של מדינת ישראל לרגל יום הולדתה של מדינה קטנה, מורכבת וקסומה, שיש לי הזכות להיות חלק ממנה ולהשפיע בדרכי כמו כל אחד מהאזרחים שבה על עתידה. הטקס הוא גאווה ישראלית, כלפי פנים וכלפי חוץ.
אין לנו ארץ אחרת. מזל טוב, ישראל!
מוקף באידיוטים
למקרה שפספסתם, שלשום צוין יום הספר הבינלאומי, שמחתי לתזכר. הוא מצוין מדי שנה ב־23 באפריל כדי לעודד קריאה, הוצאה לאור ושמירה על זכויות יוצרים. עד פה הקרדיט, יאללה, סימנתי וי.
קוראי טור זה מכירים את אהבתי הרבה למילה הכתובה, לריח הדפים, ולהבנה שהעולם צועד קדימה והופך דיגיטלי יותר ויותר, ואנחנו, "המכורים לנייר", בסכנת הכחדה ממשית. ולכן חברים יקרים, אתן כבוד ליום הספר בהמלצה לספר ששינה את חיי. לא באמת, אבל ספר טוב צריך להיות דרמטי. במילים אחרות: הספר ששינה את תפיסתי לגבי התנהגותם של בני האדם.
התרעות פיקוד העורף