במציאות הנוכחית נראה שהמלחמה של צה”ל ברצועת עזה בדרך לווייטנאמיזציה, ובשבוע האחרון ראינו את הניצנים של מלחמת הגרילה הזו עם נפילתם של כמה חיילים ופציעתם של אחרים. 20 שנה, מ־1955 עד 1975, ויותר מ־58 אלף הרוגים, נדרשו לאמריקאים כדי להבין שהם נלחמים במלחמה אבודה שאין סיכוי לנצח בה, מלחמה נוראה שגבתה חיים של כארבעה מיליון נפש, מתוכם שני מיליון וייטנאמים.
למרות היתרונות הטכנולוגיים והעוצמתיים של הצבא האמריקאי, לא הייתה לו תשובה ללוחמת הגרילה העיקשת של הווייטקונג, שהתנהלה בעיקר באמצעות מנהרות ומחילות, וביערות. הנחת היסוד של האמריקאים הייתה שלחץ מסיבי של כוחותיהם, שיגרום להרג נרחב בקרב לוחמי הווייטקונג, יביא אותם לכניעה. המציאות הייתה הפוכה. זו הייתה אשליה, שגבתה מארצות הברית מחיר כבד מאוד.
אפשר למצוא דמיון רב בין המלחמה שניהל הווייטקונג מול האמריקאים ובין המלחמה שחמאס מנהל מול צה”ל. אומנם אין מדובר באותו חמאס של 6 באוקטובר 2023, שהיה מצויד בעשרות אלפי רקטות ובעשרות אלפי לוחמים. ועדיין, חמאס הנוכחי הצליח לגייס לשורותיו אלפי לוחמים חדשים וחדורי מוטיבציה, ללא אופק ותקווה, שהמוצא היחיד שלהם הוא להפוך ללוחמי גרילה במטרה לכפות על ישראל נסיגה מרצועת עזה. למלחמת גרילה זו, שנמצאת כבר בעיצומה, יש השלכה רבה ומדאיגה על גורל חטופינו שבשבי.
חמאס מנהל את המלחמה באמצעות מאות המנהרות והמחילות שעדיין לא נחשפו על ידי צה”ל. מחבלי חמאס, שמכירים את השטח הרבה יותר טוב מחיילי צה”ל, יודעים לנצל זאת ולזהות את נקודת התורפה של החיילים כדי לפגוע בהם. כל קורבן ישראלי במלחמה זו מגביר את המתחים בחברה הישראלית, בין המתנגדים להמשך המלחמה תוך סיכון החטופים ובין אלה שלא ישלימו עם סיום המלחמה ללא הניצחון המוחלט. מצב זה קורע את החברה בישראל ומחליש את עמידותה.
ככל שצה”ל יתבצר בתוך הרצועה, ויקים בה בסיסי קבע שיהוו מטרה נוחה, כך יגדלו היכולות והאפשרויות של לוחמי הגרילה החמאסיים לפגוע בחיילים. מה שברור, ניצחון מוחלט לא יצא מזה.
התרעות פיקוד העורף