בואו נתעלם לרגע מהוויכוח עצמו, מהפרטים, מהנספחים הסודיים (שלא מונחים בפנינו), מאמינותם של שני הטוענים. בואו ננסה להתמקד בסוגיה אחרת לגמרי: המניע. זהו רכיב נפשי הנמצא ביסודה של כל עבירה או פעולה. ברצותך לאתר את החשוד בפשע ולהרשיעו, אתה מחפש את המניע. למי יש אינטרס לבצע את הפשע שבוצע?
מה המניע של רונן בר בכניסה לקטטה האלימה הזו עם ראש הממשלה? לשם מה הוא מתעקש להכניס את צווארו אל מתחת לגיליוטינה האלימה, הארסית והמרושעת ביותר שקמה כאן מאז ומעולם, הלוא היא מכונת הרעל של נתניהו? הרי הוא קיבל אחריות מלאה על חלקו של השב״כ ב־7 באוקטובר. הוא הצהיר לא פעם ולא פעמיים שיפרוש מתפקידו ולא יסיים קדנציה. בהקלטות שפורסמו אתמול בחדשות 12 הוא גם הדגיש שפרישתו לא תקרה זמן קצר לפני סיום הקדנציה, אלא הרבה קודם. אז על מה הוא נלחם, רונן בר?
התשובה פשוטה: הוא נלחם על השב״כ. על מה שיקרה ליורשו, הראש הבא של שירות הביטחון הכללי. רונן בר מקווה שהדיון בבג״ץ, ההחלטה שתיפול בו, האירועים שנחשפו סביבו, ינטרלו את המאמץ המתמשך של נתניהו ושלוחיו להשתלט על השב״כ ולהפוך אותו לגרסה הביביסטית של הסקוריטטה הרומני. רונן בר נלחם למען העתיד של יורשו ונגד האפשרות שגם השב״כ, אחרי המשטרה, ייפול. שמישהו יעלה בדעתו שאפשר להכפיף את שירות הביטחון הכללי לגחמותיה של משפחה מטורללת כלשהי. שמישהו יעז לנסות להשתמש באמצעים הדרקוניים של השב״כ לא כדי לסכל טרור, אלא כדי לסכל מתנגדים פוליטיים. על זה הוא נלחם - ואנחנו צריכים להתפלל שינצח.
חלק ניכר מתצהירו של נתניהו מוקדש ל־7 באוקטובר. חוץ מגידופים בנוסח דודי אמסלם שהוא משגר לעבר ראש שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל, הוא טוען וקובע ומצהיר וצועק פעם אחר פעם איך כשל רונן בר ב־7 באוקטובר, איך לא העיר, איך לא הזהיר ואיך ואיך.
תגיד, מר נתניהו, שכחו לעדכן אותך על מה הוויכוח? סביב מה הדיון בבג״ץ? אין לידך מי שלא ילחש לך באוזן שרונן בר לא מנסה להתחמק מאחריותו ל־7 באוקטובר? מי שכן מנסה להתחמק, זה אתה.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
רונן בר קיבל אחריות מלאה על 7 באוקטובר, והוא גם, בניגוד משווע לך, מתכוון ליישם אותה. אז בשביל מה אתה מוציא כל כך הרבה אנרגיה שלילית על העניין הזה? הנושא, מר נתניהו, הוא למה אתה מפטר דווקא עכשיו את רונן בר, בלי להמתין לפחות לסוף החקירה שהוא מנהל נגד מקורביך וקשריהם עם קטאר. רק על זה הם דנים שם, בבג״ץ. אם בוער לך לקיים בירור נוקב על האחראים ל־7 באוקטובר, אני ממליץ לך על שתי דרכים יעילות: הראשונה היא להקים ועדת חקירה ממלכתית, כנדרש על פי חוק. השנייה היא להביט במראה.
בקרב של מילה מול מילה, אין ספק למי יאמינו רוב אזרחי ישראל. מצד אחד, השקרן הגדול בתולדותינו. האיש שהסביר שנים שלא נתן אישור לגרמנים למכור צוללות אסטרטגיות למצרים, ואז נשבר בחקירה אצל קרן מרציאנו וגילה שכן נתן. ספר עלילותיו ושקריו מגמד את עלילות הברון מינכהאוזן ומנשל גם את פינוקיו מתואר כלשהו בתחום השקר. רונן בר, לעומתו, בילה את רוב חייו בליבת הביטחון והמבצעים של מדינת ישראל, מטפס מתפקיד לתפקיד במערכת שבה אחת הדרישות המרכזיות היא אמינות בכל מחיר. הוא גם מעולם לא נתפס בשקר.
חשוב לזכור: את טענת הליבה של בר, שלפיה נתניהו דרש ממנו שיציית לו, ולא לבג״ץ, במקרה של התנגשות חוקתית, נתניהו אפילו לא מכחיש. הוא מסתפק באמירה ש״אין לזה זכר בסטנוגרמה״. אם אין לזה זכר בסטנוגרמה, מר נתניהו, אז למה אתה לא פשוט אומר ש״זה לא נאמר על ידי מעולם״?
בעניין הפעלת אמצעי השב״כ נגד ראשי המחאה, נתניהו מגחיך את עצמו בכוחות עצמו. הוא מקדיש הררי טקסטים להבאת ציטוטים משיחות שקיים עם ראש השב״כ סביב פעילות המחאה. הנה דוגמה קצרה: ״התייחסתי לאירועי אלימות כנגד נבחרי ציבור וניסיונות פגיעה במשפחתי... ביקשתי להכניס לתמונה את הייעוץ המשפטי לממשלה על מנת שהם יקבעו מהם גבולות החוק במקרים אלה... אמרתי תעצור את זה כשזה קטן, לא כשזה גדול, אבל זו בעיה. קודם כל צריך לברר את המרווח החוקי, לי הוא ברור. לא מובן לי מה הם הגבולות של ההצקה, של הרדיפה. האם בחברה חופשית אתה יכול להתלבש על בן אדם, לבוא אליו עם זמבורה, מותר לך לעשות את זה?...אתה יוצא עכשיו לרחוב, אני בא אליך עם זמבורה לאוזן ואני לא מרפה ממך, אני משלם לאנשים שירדפו אחריך עם זמבורה באוזן, מותר או לא מותר?״.
אני חוסך מכם כאן את מרבית ההתבכיינות. אני מתמקד בשקר: הרי אתה יודע, מר נתניהו, שאף אחד לא משלם למפגינים. לא לאלה שהפגינו נגד ההפיכה המשטרית המטורללת שלך, וגם לא לאלה שמפגינים למען שחרור החטופים, הקמת ועדת חקירה ממלכתית או הליכה לבחירות. אתה יודע, ומשקר. יודע, ומוציא דיבה. מילא. התרגלנו.
אבל יש שאלה מטרידה יותר: ספי עובדיה, ב"עובדה", הביא סימוכין לכך שמי שהפעילה את מכונת הרעל האלימה, הרעילה והחודרנית ביותר שהייתה כאן היא רעייתו של הבכיין, הלוא היא פסיכולוגית הילדים המופלאה שעובדת ביומיום במקצוע ״גם בימים אלה״.
היא זו ששיגרה את המפגינים עם הזמבורות והמגפונים אל מול בתיהם של עדת התביעה, היועץ המשפטי, התובעת. היא זו שדרשה ותבעה והפעילה, באמצעות חני בלייוויס המנוחה, את הבריונים. ועכשיו בא בעלה בטענות ומנסה להפעיל את השב״כ כדי להתחקות אחר המפגינים.
נדמה לי שנפתלי בנט או יאיר לפיד לא זימנו את השב״כ וביקשו את התערבותו, כשמכונת הרעל הביביסטית מיררה את חייהם של ח״כים שהעזו להצביע אמון בממשלה שקמה כאן בלי נתניהו. המרדפים אחרי ח״כים לתוך הסוכה, בסוכות. האוהלים והזמבורות והמגפונים כמעט בתוך הבתים של אורבך וסילמן ושקד וכל האחרים. עלילות הדם והצווחות מול ביתה של ליאת בן ארי. הקריאות לגרש את חברי הקואליציה מבית הכנסת. הקללות והגידופים של רמי בן יהודה, אורלי לב, איציק זרקא וחבריהם, סביב השעון, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, נגד ח״כים שממשלתם לא ניסתה לשנות את שיטת המשטר ולא המיטה על המדינה את הגדול באסונותיה. ועוד לא דיברנו על הרדיפה אחרי מריה אלקין ובתה הקטנה בשעה 23:00 בלילה, ועל הצווחות של המפגינים עשרה מטרים מביתו של נפתלי בנט, הקריאות להיכנס אליו ולגרור אותו החוצה, לעקוד את ״הנוכל״.
התצהיר שהגיש אתמול נתניהו מהווה, לעניות דעתי, נקודת שפל הסטורית שיהיה קשה לשחזר במעמד ראש הממשלה בישראל, בממלכתיות שנותרה כאן, במאמץ לשמור איכשהו על המסגרת שממשיכה להחזיק את המדינה הזו.
זה היה תצהיר תגרני, מיוזע, מתאמץ, שהכיל לא מעט גידופים ואמירות כלליות ומעט מאוד חומרים בעלי ערך כלשהו לעתירה עצמה. תגובתו של ראש השב״כ אתמול בלילה מדברת בעד עצמה.
לא צריך לחפש הרבה כדי להבין שנתניהו עשה כאן מניפולציה אופיינית ולש את הפרוטוקולים הנמצאים בשליטתו, לצרכיו. כך הוא מתאר, פתאום, איך ביקש לכאורה מרונן בר לחסל את סאלח אל־עארורי. מה לרונן בר ולאל־עארורי? מדובר במישהו ששייך להנהגת חמאס חוץ, הלשכה המדינית, ולא נמצא ברצועה. אם כבר, זה תפקיד של המוסד, לא של השב״כ. אבל משש הפעמים שבהן שלושה ראשי שב״כ שונים (שניים מהם נתניהו עצמו מינה) דרשו ממנו לחסל את כל ראשי חמאס צבאי ברצועה, הוא מתעלם. היה, כלא היה.
אין לקנא בשופטי בג״ץ. לו הייתי במקומם, ההחלטה פשוטה: אין חולק על סמכותה של ממשלה לפטר את ראש השב״כ. את הסמכות הזו צריך ליישם כדין. כרגע, פיטוריו הם ניגוד עניינים ברור, לאור העובדה שהוא עומד בראש חקירה מסועפת נגד מקורבי נתניהו בחשדות לא פשוטים, הקשורים גם בביטחון המדינה. רונן בר יפוטר, אבל רק אחרי שהחקירה תמצה את עצמה ורק על פי הדרך המקובלת - דרך הוועדה הרלוונטית למינויים בכירים. זה יכול לקחת כמה שבועות, מקסימום חודשים ספורים. המדינה תעמוד בהמתנה הזו. כל השאר, מסך עשן.