הכרעת החמאס יכלה לקרות בפרק זמן קצר מאוד עם הרבה פחות נפגעים לכוחותינו (וגם לאוכלוסיה), אז למה זה לא קרה עד עכשיו? זה יכול לקרות בכלל? מה צריך להשתנות כדי שזה יקרה? כל מי ששירת במילואים מאז ה-7.10 שמע מילה שחוזרת על עצמה בכל הפקודות בצה"ל- "תמרון".
מהו תמרון? "לוחמת תמרון היא יסוד התקפי אסטרטגי וטקטי במלחמה, שתכליתה השגת יתרון צבאי באמצעות תנועת כוחות תחבולנית. לתמרון אין תכלית עצמאית" (וויקיפדיה). "תמרון" זהו מושג שלא היה במלחמות קודמות ומהותו כשמו- תנועה ללא תכלית עצמית. אבל בצה"ל ההדרה השתנתה התמרון הוא התנועה כתכלית.
בהפעלת צבאות מלאים במלחמה ישנם שני מצבי לחימה- "כיבוש" או "הגנה". במלחמה אין שום משמעות לכמה חיילים הרגת, זה ממש לא מעניין. זה עוד יותר לא מעניין כמה מפקדים הרגת. לכל מפקד יש תחליף. כשדובר צה"ל מספר לנו על כמה מחבלים נהרגו בהתקלות מסויימת או כמה מפקדים חוסלו עד כה, אני מבין שצה"ל ממש לא בכיוון.
במלחמה יש קו מגע. והמטרה במלחמה, של הצדדים השונים, היא הזזת קו המגע. כיבוש שטח. כאשר נכבשים שטחים קריטיים המערכה מוכרעת. כך היה בכל המלחמות לאורך כל ההסטוריה. כך הי גם ב-7.10 כאשר שלטון רצועת עזה הזיז את קו המגע (הגבול), חדר וכבש שטחים בתוך מדינת ישראל, בשטחנו. המשימה של צה"ל בימים הראשונים היתה להדוף את המתקפה ולהזיז חזרה את קו המגע לקו הגבול. המטרה בהמשך המלחמה היתה צריכה להיות המשך הזזת קו המגע לתוך הרצועה. היה נדמה שזה קורה בשלושת השבועות הראשונים של המלחמה ולכן שלטון עזה מיהר להגיע לעסקת שחרור חטופים גדולה שעצרה את כיבוש השטחים והזזת קו מגע ברצועה. אבל מאז צה"ל חזר למוד הישן. לתמרן.
לא בכדי לא תמצאו את המילה "כיבוש" בפקודות צה"ל. בצה"ל לא מפחדים מהחמאס, בצה"ל מפחדים מהפצ"רית, מהאג ומהתקשורת. עד לפני כמה חודשים ראשי הצבא היו גם מסונכרנים יותר עם ממשל ביידן מאשר עם ממשלת נתניהו.
לא בכדי לא השתמשתי במושג המכובס "שלטון החמאס" כאילו יש הבדל בין תושבי רצועת עזה לבין השלטון שבראשם. מדובר בשלטון שנבחר ע"י תושבי הרצועה בבחירות חופשיות. אחדות הזהות בין התושבים לבין השלטון בעזה היא לא פחות גדולה מאחדות השלטון הנאצי עם תושבי גרמניה במלחמת העולם השניה או של תושבי מצרים עם שלטון נאצר. ובשני המקרים אנחנו לא חילקנו בין השלטון לתושבים. בשני המקרים המלחמה באה לידי ביטוי בכיבוש השטח עד להכרעה. אף אחד לא ספר במהלך המלחמה כמה חיילים או מפקדים נהרגו. השטח שנכבש היה הרכיב היחיד המעניין. עד להכרעה.
בשמאל חושבים שרק יזיזו את נתניהו ויפרוץ השלום, הכלכלה תשגשג ובעיית האקלים תיפתר יחד עם כל שאר בעיות העולם. בימין חושבים שרק נזיז את הרצי הלוי, רונן בר וגלי בהרה ביארה ומייד נקבל הכרעה ברצועת עזה. זה לא עובד ככה. הסיפור הרבה יותר עמוק ממישהו כזה או אחר שיזוז הצידה. יש כאן בעיה מערכתית.
בשבוע האחרון ניטש וויכוח בין הרמטכ"ל לחברי הקבינט הביטחוני- מדיני. כאילו לא התחלף כאן רמטכ"ל. כאילו אייל זמיר לא אמר דברים ב-180 מעלות מאלה שהוא אומר עכשיו כאשר התמודד לתפקיד. איך זה יכול להיות?
רוח אנשי ה-INSS, כשם קוד, מרחפת בצה"ל. היא לא הלכה לשום מקום. היא מושרשת היטב. הרוח הזו קבעה מסגרת למה שצה"ל מסוגל לעשות או למה נכון שצה"ל יעשה. והרמטכ"ל מקבל את זה. כביכול אין לו בכלל ברירה, המסר של הגורמים המשפיעים בצה"ל הוא שאין בכלל אפשרות ריאלית אחרת. אסור לכבוש. אסור לשלוט ברצועה.
זוהי דוגמא למערכת היחסים שבין הדרג הנבחר לדרג המבצע במדינת ישראל. הדרג הנבחר קובע מדיניות, אבל הדרג המבצע, שלו אג'נדה אחרת, מודיע לו נחרצות שהוא לא חושב שנכון לבצע את זה ושהוא פשוט ליכול לבצע. לחברי הקבינט הביטחוני- מדיני ברור שיש הכרח להגיע להכרעה עכשיו. הרמטכ"ל לא רוצה.
כמו מול פקידות בכירה אזרחית, כך גם מול הפקידות הבכירה הביטחונית, על נבחרי הציבור לעמוד על שלהם. במקרה הזה, באופן מובהק, נבחרי הציבור משקפים את רצון רוב מוחלט בעם שיראל. לכן עליהם לקבל החלטה למלחמת הכרעה ולכפות אותה על הצבא.
התנהלות הצבא עד כה הביאה למערכה מדשדשת וחסרת הכרעה. המערך הלוחם בצה"ל שהפיקוד הבכיר נמצא איתו בנוהל נתק כבו שנה וחצי, יודע שהוא מסוגל להכריע. הדשדוש הזה שוחק אותו. פיזית וברמת האמון שלו בדרגים מעל. תנו לו להכריע והוא יסתער בכל הכוח. ההתנהלות של ראשי הצבא הביאה לנפגעים רבים עד כה שניתן היה למנוע אותם.
רוב מוחלט של עם ישראל תומך בהגירה מרצון של תושבי עזה. על נבחרי הציבור להגדיר לצבא שתי מטרות מחלחמה ברורות- שליטה מלאה של צה"ל ברצועת עזה ויצירת מצב המאפשר הגירה מרצון של תושבי הרצועה.
מהלך זה, של הגדרת יעדי המלחמה הללו וביצוען, יחד עם ביטול שטרות המזומנים של 200 ש"ח שנמצאים ברצועת עזה, שיביא לקריסה כלכלית של החמאס, יביאו להכרעת החמאס ויספקו תשתית טובה הרבה יותר לשחרור החטופים.
הכותב הוא יו"ר פורום הבכירים יוצאי השירות הציבורי, מחבר הספר "בעל הבית" על שלטון הפקידים במדינת ישראל ובעבר שימש בתפקידי מפתח בשירות המדינה.