באופן מוזר ומפתיע, בעידן היפר־טכנולוגי ומגה־הייטקי, הזירה התקשורתית הכובשת ביותר היא דווקא הפשוטה, הזולה והכי לואוטקית. אנשים יושבים בחדר, מדברים וקוראים לזה פודקאסט. הם משוחחים על רעיונות פילוסופיים, מיניות, פוליטיקה, אוכל. הכל קורה שם: מנהיגים מתראיינים, שחקני ספורט מרכלים, אומנים מתפרקים - והכל בזכות האווירה האינטימית וההרגשה השקרית שזו סתם שיחה ולא אמצעי תקשורת. פודקאסטים הם הביטוי הישיר לחירות אמיתית. לרגל יום העצמאות, הנה ששת הפודקאסטים הטובים ביותר כיום בשפה העברית.
גיקונומי
שומר סף - גדי טאוב
לטאוב יש חזון ליצור גוף תקשורת עצמאי. הוא גם מבקש שקל ביום עבור השירות שלו. לא שילמתי. הוא מנהל שיחות עמוקות מרתקות וימניות על היסטוריה, אקטואליה ותקשורת. הוונדטה האישית שלו מול עיתון "הארץ" אומנם מציקה, אבל כשהוא מתעלה מעליה, הוא שוקע לשיחה, שואל ומתעניין באמת. הפרק עם ראש הממשלה הוא פרק חובה. נתניהו מפרט לראשונה את מהלכי המלחמה, שלב אחרי שלב. הוא שוב מתגלה כמרואיין מרתק, חכם ושקול, ולעיתים אף משעשע. בדקה ה־33 סיפר שלפני מבצע הביפרים הוא בדק את חומר הנפץ, כשזרק אותו על הקיר מולו במשרד כדי לראות שהוא עובד. ביבי אצל גדי הוא לא אותו נתניהו שאנחנו מכירים.
נו מה עכשיו
הפודקאסט הכי מצחיק בארץ. "נו מה עכשיו" זה לא רק ביטוי, אלא דרך מחשבה מזלזלת ומתנשאת על העולם. צח רוקח ונועם אונגר הם שני סטנדאפיסטים מוכשרים. נו, מה הם יהיו, מנתחי מוח באיכילוב? הם פיתחו שפה פנימית קורעת, והם יותר מסתם מצחיקים. זה הומור שבא מתובנות על העולם ועל המקצוע שלהם. לפעמים, במקום להגיד את הבדיחות המתבקשות הם פוטרים אותנו ב"פאנצ'ים פאנצ'ים פאנצ'ים". כי נו, מה עכשיו סתם להצחיק? הכי פתטי בעיניהם זה שאנחנו מאמינים לחברה מסחרית שמספרת על עצמה שהיא מעולה. "הא, כי אתם אמרתם, אז זה נכון?".
נדב פרי - המוסף
יש בארץ חמישה ערוצי חדשות - 11 עד 15 - שמשדרים במשך ימים שלמים משדרי אקטואליה ופאנלים. ועדיין, נדיר לשמוע ניתוח חד ועמוק יותר של המציאות כמו בפודקאסט של נדב פרי. ה"מוסף" שלו הוא מהדורת סוף שבוע שבה הוא מכנס שלושה פאנליסטים לסיכום האירועים האקטואליים. המפגש יוצר תמונת חתך מרתקת, אם כי עגומה, על מצבנו במדינה.
הפודקאסט של עמרי פלד
אין לי מושג מי זה עמרי פלד. יש אומרים שהוא סופר או קואוצ'ר או מעביר סדנאות ריטריטים. ראיתי סרטונים שלו יושב יחף על ספה ומדבר. הוא בקלות היה יכול להיות פארודיה על עצמו. התמימות והיופי שלו כובשים גם את המדיום הרדיופוני. הוא בחור חמוד, מעניין ועדין, שמגדיר את עצמו שייך לדור האמצע: התגייס אחרי מלחמת לבנון השנייה והשתחרר לפני צוק איתן. באמצע בין פעם להיום.
הוא לא מדבר רגיל אלא מספר סיפורים קטנים, יאיר לפידיים. מגיעים אליו מגוון מרואיינים הכי רנדומליים שיש. יוצאי "האח הגדול" והוגי דעות צעירים. הפרק עם משה פייגלין עורר סערה, כשהם התענגו על רעיון השמדת עזה. אנשים שנחרדו שכחו שזו סתם שיחה טבעית, ולא תוכנית מבצעית. הפרק עם עמית סגל פוקח עיניים. האזנת חובה לישראלי הנבוך בין ימין לשמאל בין שמרנות לליברליות. בין אז לעכשיו.
אבי שושן, מעריב אונליין
שושן מפוצץ בכריזמה. הוא מנהל שיחה בלתי אמצעית בדרך כלל עם אומנים, שמגיעים משוחררים, ואז משתחררים יותר. הוא מצליח להוציא כותרות עדכניות מכוכבי עבר. למשל, שחברי "לא כולל שירות" לא קיבלו תשלום, ושעופר לוי חושב שנתניהו הוא ניצוץ של שאול המלך. נתי לוי סיפר על מסלול ההתרסקות המקצועית שלו. שושן שואל שאלות מביכות כמו: ממה אתה מתפרנס כשאין קריירה, אבל עם חיוך כובש ואכפתיות, כך שקשה לכעוס עליו, כי הוא תמיד מזדהה ומחייך.
התרעות פיקוד העורף