היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינה משפטנית שמבינה בתחום הפלילי. בתחילת תפקידה, בטרם הייתה מודעת לחומרת המצב, היועמ"שית הוציאה הודעות דוברות מביכות שהסבירו לכל סטודנט שנה א' למשפטים כמה היועמ"שית לא מבינה במשפט פלילי. דוגמה לכך הייתה החלטת ביניים במשפט נתניהו, בעקבותיה היועמ"שית הודיעה כי החליטה שלא להגיש ערעור על ההחלטה.
הטעות הייתה מביכה, אבל כל כך מתבקשת. בהרב-מיארה מגיעה מעולמות המשפט האזרחי, בו נקודת המוצא היא שיש ערעור על החלטות ביניים. במשפט הפלילי, המצב הוא הפוך. כך, בהרב-מיארה הבהירה קבל עם ועדה כי היא אינה מבינה במשפט הפלילי, ודאי לא הבנה עמוקה כשל מי שצריכה לעמוד בראש התביעה הכללית של מדינת ישראל.
אבל זה היה בסדר, כי בהרב-מיארה בכלל לא הייתה אמורה להיות התובעת הכללית. מי שהיה אמור להיות התובע הכללי הוא עמית איסמן, מי שמונה לתפקיד פרקליט המדינה – פליליסט משכמו ומעלה שניהל את מחוז חיפה של הפרקליטות ביד רמה. מי שמינה את איסמן לתפקיד פרקליט המדינה ואת בהרב-מיארה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה היה אותו אדם – גדעון סער בגלגולו הקודם כשר המשפטים של ממשלת בנט-לפיד.
סער דאג לעגן בהסכמים הקואליציוניים מול בנט ולפיד את דרישתו לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. באותה התקופה, לפיד הסכים לפיצול. לא זו אף זו: בהרב-מיארה נשאלה באופן ישיר על הסכמתה לפיצול התפקיד, והיא נבחרה אליו, למרות שאין לה ניסיון פלילי, בין היתר מכיוון שהיא תמכה בפיצול התפקיד והעברת הסמכויות הפליליות באופן בלעדי אל עמית איסמן שיהיה ראש התביעה הכללית. גם איסמן עצמו הסכים לפיצול התפקיד וניתוק הכפיפות שלו ליועמ"שית.
השופט אשר גרוניס שעמד בראש ועדת האיתור של גלי בהרב-מיארה, התנגד למינויה בין היתר בגלל חוסר הניסיון הפלילי שלה. כל הנימוק כולו בכך שגלי בהרב-מיארה הגיעה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה היה מבוסס על פיצול התפקיד, כך שהיא לא תהיה ממונה על התביעה של מדינת ישראל. כל שאר הסיבות למינוי נסמכו על ההנחה הפשוטה שהדבר הזה יבוצע.
והנה, חלפו להם השנים, והמהלך בשמו נבחרה בהרב-מיארה לתפקידה הפך להיות – כמה מפתיע – קץ הדמוקרטיה. פתאום יש ראש ממשלה נאשם בפלילים ולכן אסור לקדם חוק שהיוזמה אליו החלה כחלק מההסכמים הקואליציוניים של בנט ולפיד עם גדעון סער אשר שלחו את נתניהו לאופוזיציה. גדעון סער ממשיך לקדם את אותו החוק, אך לפתע פתאום יש עניין "פרסונלי" שמונע את היכולת לקדם את אותו החוק.
איפה הייתה גלי בהרב-מיארה כשגדעון סער הבהיר לה כי לאחר שתיבחר לתפקידה התפקיד יפוצל בכדי להפריד את התביעה הכללית מהייעוץ המשפטי לממשלה? האם גלי הייתה נוכחת בחדר כאשר בהרב-מיארה הסכימה למהלך ואף תמכה בו? לאן נעלמה אותה הסכמה? האם גלי בהרב-מיארה הציגה לגדעון סער עמדות לא נכונות בכדי לזכות בתפקיד הנכסף?
אם תשאלו את גדעון סער, האיש שמינה את גלי בהרב-מיארה לאחד התפקידים הרמים ביותר במדינת ישראל, התשובה היא חיובית. בהרב-מיארה לא רק הביעה תמיכה בפיצול התפקיד שלה ועכשיו חזרה בה. מבחינת גדעון סער מדובר במהות עמוקה הרבה יותר. בהרב-מיארה נבחרה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה על טיקט של "ייעוץ משפטי מאפשר" – כלומר, לעשות שמיניות באוויר בכדי לאפשר מבחינה משפטית את עבודת הממשלה. מבחינת גדעון סער, מרגע שממשלת בנט-לפיד התחלפה, גם הייעוץ המשפטי המאפשר של בהרב-מיארה נעלם. "שחקנית פוליטית", כינה אותה גדעון סער – והבהיר כי אפילו הוא, האדם שמינה אותה לתפקיד, תומך בהדחתה.