במלים אחרות, במציאות אחרת, אלפי חיילי מילואים יילחמו, ימסרו את נפשם וגופם למלחמה נגד כנופיית טרור, רצחנית וברברית - והם, שמתיימרים לייצג ציבור גדול של חרדים וחסידים, ישבו בזרועות שלובות על חזיהם או במסדרונות הכנסת או בהפסקות בין תפילות בבתי הכנסת ובשטיבלעך או בחברת בני משפחותיהם, וימתינו במרירות וכעס להחלטת ממשלה שתשחרר רשמית את תלמידי הישיבות משירות צבאי.
אין מצב, מציאות, ריאליות אמיתיים יותר, כואבים, עצובים וטורדים יותר שחושפים את עוצמת השסע, הפילוג והנתק בין מגזרי החרדים והחסידים לחילוניים. לא רק פילוג. נתק רווי עוינות ושנאה, לעג הדדי. המאבק לשחרורם של תלמידי ישיבות משירות צבאי הוא עקרונית מאבק צודק ולא רק מבחינתם של החרדים. לימוד תורה היה תמיד, מאז מעמד מתן תורה בהר סיני, מיסודות קיומו של העם היהודי. לפי המקורות, לימוד תורה הוא אחד משלושה עמודים שהעולם עומד עליהם. "שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל ולא נתנן אלא על ידי ייסורים. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא" (בבלי, מסכת ברכות ה').
מה שראשי 'יהדות התורה' גרמו, ליתר דיוק ערערו וחיבלו, שהם הפכו את לימוד התורה לאחד מהעמודים שעליהם עומדת נאמנותם לקואליציה, לנאמנותם ומסירותם לראש הממשלה בנימין נתניהו (שמימיו לא פתח גמרא).
חטאם הבלתי נסלח הוא, שהם יצרו, הציבו ועיגנו את לימוד התורה כגורם פוליטי, כחלק ממשא ומתן, מסחר ומכר פוליטי-מפלגתי. "תן לנו אישור ממשלתי חוקי ללימוד תורה, תן לנו תקציבים לישיבות, ואנחנו נצביע בעדך, נתמוך בכהונתך כראש ממשלה". ברור, שהם לא אומרים זאת במילים. אבל זאת בדיוק, משמעות מאבקם לשחרור תלמידי ישיבות משירות צבאי. פה ושם, לעתים, אחד מראשי הישיבות הליטאיות, מגדולי התורה הליטאיים, משווק הצהרה תקיפה שלימוד התורה הוא יסוד קיומנו. הצהרה שהשרים וחברי הכנסת של 'יהדות התורה' הופכים מיד לחיזוק, הזנת ועיצום הגישה, הפעילות והאופי הפוליטי, המעמד של נכס קואליציוני שהם נתנו ללימוד תורה. בעיניהם זה הישג.
האמת שזה חטא שלא יסולח ולא יכופר, איך שלא יסתיים המאבק לשחרור תלמידי ישיבות משירות צבאי. גם אם ראשי 'יהדות התורה' ישיגו עד חג השבועות את החוק שהם חותרים להשיג וגם אם ייכשלו ולא יתקבל חוק כזה, הם ייזכרו ויהיו צרובים בהיסטוריה היהודית כמי שערערו אנושות, חיללו ורמסו את קדושתו, מרכזיותו וחיוניותו עתיקי היומין של לימוד תורה.
התרעות פיקוד העורף