צריך להיות ברור: דמם של 59 החטופים, החיים והמתים, יהיה מרוח על ידיהם ועל מצחם של כל השותפים להחלטה (״פה אחד״) שהתקבלה שלשום בקבינט. כן, גם על מצחם. עוד לא נוצר חומר החיטוי שימחה אותו. כיוון שתוצאותיו של המהלך הזה עלולות להיות פגיעה בחטופים או בחלקם, עד כדי אובדנם, צריך להבהיר לכל הנוגעים בדבר: לא תוכלו לברוח מהתועבה הזו. נתניהו ומכונת הרעל שלו לא יישארו כאן לנצח. הכישוף הזה יוסר מתישהו. הכתם שמרחתם על עצמכם – לא.
גם אם יציעו להם שהשופט החביב עליהם, יוסף אלרון, יעמוד בראש הוועדה, הם יסרבו. למה? כי הם יודעים שאין בעולם שופט, ימני או שמאלני, אקטיביסט או שמרן, שיוכל להימנע מהמסקנות הנדרשות נגד הדרג הצבאי והדרג המדיני. הם רוצים להמשיך להיצמד לשלטון. הם לא מוכנים לשלם את המחיר הזה.
אז את המחיר משלמים החטופים. משלמות המשפחות של החטופים. משלמים הלוחמים. משלמים המילואימניקים. משלמות המשפחות של המילואימניקים. משלם הציבור, הנאנק תחת נטל המחירים הגואים. משלמת הכלכלה שלנו. משלמת המדינה שלנו. היחידים שלא משלמים הם עדת הפוליטיקאים, הנצמדים לקרנות המזבח, והטרמפיסטים הקבועים, הלא הם החרדים. הם בכלל לא בעניין הזה. מה להם ולזה. 2,600 חרדים התגייסו השנה לצה״ל מתוך יעד של 4,800, שהוא עצמו רחוק מרחק עצום מהמטרה האמיתית. הם כאן בשביל הכסף. עם כל השאר ניאלץ להסתדר בעצמנו.
אלא שרשימת החטאים לא מסתיימת כאן. גם העובדה שתעמולני המשטר הנוכחי מנסים להפוך את כל מי שחושב שקודם צריך להחזיר את החטופים למי שדוגל ב״כניעה לחמאס״ או ״תומך בהמשך שלטונו של חמאס״ או ״תומך בעוד 7 באוקטובר״ – חמורה כשלעצמה. אין מנוס מזיהוי, מאוחר, של התהליכים שעליהם דיבר בזמנו סגן הרמטכ״ל יאיר גולן, תוך הסתייגות מההשוואה לעניין הנאצי, שאין ולא יהיה לו שום מקבילה אנושית בזמננו: אלה סממנים של משטר פשיסטי. של פולחן אישיות ריק, חלול ומסוכן. של שלטון חסר מעצורים, לאומנות משיחית מופרעת, אובדן מאורגן וממוסד של אחרוני הערכים.
אלה העובדות: ישראל מנהלת בעזה מלחמה כבר שנה ושמונה חודשים. הופעלו במערכה הזו עוצמות שלא הופעלו מעולם. שש אוגדות פירקו את עזה לגורמים והרגו 50 אלף עזתים, כמחציתם מחבלים. כל ההנהגה של חמאס הושמדה. כל שדרת הפיקוד הבכירה חוסלה. כל שדרת הפיקוד הפחות בכירה, כנ״ל. מאות בכירים, מכל הדרגים, מח״טים ומג״דים ומ"פים ומ״מים ומה שתגידו – אינם עוד. ההרס ברצועה אדיר, ולא דומה לשום דבר שהיה כאן. יכולת שיגור הטילים צומצמה למינימום. חמאס אומנם מגייס ידיים לוחמות בקצב לא רע, אבל זה רחוק מלהיות כוח מאומן, מאורגן ומסוכן כמו הנוח׳בה. כדי שזה יקרה חמאס זקוק לשנים ארוכות, הרבה כסף והרבה זמן.
גם אם המלחמה תסתיים עכשיו, הסכנה ל־7 באוקטובר נוסף כרגע לא קיימת. את זה יודע כל ילד, את זה יודעים אפילו שרי הקבינט. זה לא שהברירה עכשיו היא בין הצלת החטופים לבין מניעת 7 באוקטובר בשנה הבאה. אין 7 באוקטובר בשנה הבאה. תדמו את זה לשריפת ענק משתוללת, שבמסגרתה יש גם כמה עשרות בני אדם לכודים שהאש סוגרת עליהם. מה יעשו שירותי הכבאות קודם? יצילו את הלכודים או יתמקדו בכיבוי השריפה תוך התעלמות מהם? התשובה ברורה.
בחזית הלבנונית ישראל הלכה להסכם בתנאים קשים בהרבה. חיזבאללה חזק פי כמה מחמאס, המכה שספג הרבה פחות חזקה, והכוח השיורי שלו עוצמתי ומסוכן פי כמה וכמה ממה שנותר מחמאס. ובכל זאת ישראל הלכה להפסקת אש, ״עם ערבויות בינלאומיות״. ואחרי כל זה, ישראל תוקפת בכל פעם שהמודיעין מספק ידיעות ומזוהה איום כלשהו.
המאבק בחמאס הוא מאבק רב־שנים, מתמשך, ובנוי על כינונה של ״מכסחת דשא״ קבועה, שתוריד כל ראש שיתרומם, סביב השעון. מאיפה אנחנו יודעים את כל זה? מהניסיון: ביהודה ושומרון, מקום שבו אנו נמצאים, המאבק בחמאס נמשך מאז חומת מגן. זה בדיוק צריך להיות גורלה של עזה. לא עוד מובלעת נצורה וסגורה עם ריבונות חמאס, אלא שטח שאליו צה״ל נכנס מדי לילה, מול מודיעין, לכיסוח הדשא הטרוריסטי. יודעים את זה כולם. מראש הממשלה, דרך הרמטכ״ל ועד אחרון שרי הקבינט.
התרעות פיקוד העורף