נשים קראו לה בכינויים: שמנה, מפלצת, איזה כיעור, 20 ניתוחים פלסטיים לא יעזרו לה, מה זו בחירת הלבוש הזו, ואת התגובות הקיצוניות באמת אחסוך מכם, גם כך הן פרושות בכל מקום ברשת. חלק מהנשים ששיתפו את תמונותיה וכתבו את התגובות, הן נשים שפועלות למען נשים אחרות, חלקן אפילו מתלוות לנפגעות הטרדות ופגיעות מיניות אל תחנות המשטרה, רודות בגברים ומעלות פוסטים של שיימינג מוחלט על גברים שרק ביקשו לעזור להן לחנות: "הנה חנן שחושב שהוא יכול להדריך אותי איך לחנות, איזו הסגברה זו".
הרבה מהפוסטים שלהן מקבלים ממני לייקים, שכן, עבודתן ברוכה, אבל אם המראה החיצוני של מישהי לא משתלב עם דעותיהן הפוליטיות, מוצדקות ככל שיהיו, פתאום אין העצמה נשית? פתאום כל הנשים ששוקלות כמו שרה נתניהו או למעלה מזה, צריכות להסתגר בביתן? פתאום מותר להפוך לליגיונריות עם שיניים חשופות ובלי שום ערך או מוסר? מזעזע.
"אתם מוזמנים למחוק אותי"
מישהי שאחיה משרת כבר כמה עשרות ימים במילואים, כתבה לה ששורף לה לקרוא את זה, שאחיה לא יצא למילואים כדי לשרת את בן גביר, לא את נתניהו, לא את סמוטריץ' ולא אף אחד אחר. הוא יצא כדי להגן על ילדיו ועל ילדיה של משתפת הפוסט ועל מדינתנו ומולדתו. עוד ועוד תגובות כשל האחות הזו הצטרפו, אנשים מכל המחנות, כאלו שמבקשים מביבי ללכת וכאלו שמבקשים שיישאר, גינו את הפוסט וקראו לזה אנרכיזם מסוכן. סוף־סוף ראיתי קצת תמימות דעים ברשת, אחרי הרבה זמן שלא ובכל זאת, הפוסט שלו זכה ללא מעט שיתופים. לכל התגובות נגדה ענתה באותו הנוסח "אתם מוזמנים למחוק אותי, אשמח לניקיון בחבריי". ביום שיעמדו צבאות ערב על מפתן הממ"ד שלה, אעשה לה שיתוף לפוסט. אין כבר גבולות, לעזאזל, אין כבר גבולות.
אסור לנו להתרגל, אסור לנו להרים ידיים, ואסור לנו להסכים לזה, ישנו המשפט הידוע, "מוות של רבים הוא סטטיסטיקה, ומוות של אחד הוא טרגדיה". אני חושבת על עוד שתי משפחות שנהרסו, על עוד אמא שהרביצה לעצמה כשקיבלה את הידיעה, אבא שנשבר, הורים שהלכה להם הזוגיות, אחים שהזרקור לעולם לא יופנה אליהם וחגים שבהם לא יושר אף מזמור. אסור לנו להתרגל, אסור בתכלית האיסור.
6. גם אני חוטאת. שש פעמים בשבוע אני אומרת לאחותי בטלפון "זהו, אמא נפטרה, אבא כבר הזדקן מאוד, אני גם ככה גרושה, אתחיל לבדוק אופציות בתאילנד". ואחר כך אני נכנסת למחשב כדי לבדוק לגבי בתים להשכרה בפוקט או בקופנגן, משתעשעת קצת ברעיון וסוגרת את המחשב. אין לי אומץ לעזוב את זו שנתנה לי בית, ואין לנו ארץ אחרת.
עם זאת, הרבה דברים צריכים להשתנות פה. אנשים מתחילים להיחנק, כלכלית, נפשית, מורלית וקיומית, ואלו התסמינים מספר אחת (שאלתי את Chat GPT) לשנאה יוקדת, למלחמות אחים ולחורבן. אין לנו בית מקדש להחריב, אבל האחדות שלנו היא מקדש בעצמה, וברגע שזו תלך, ילך הכל. סרן נועם רביד וסמ"ר יהלי שרור, הנה שוב שמותיכם. ורק שלא נתרגל, אסור לנו לשנוא ואסור לנו להתרגל.
התרעות פיקוד העורף