כשנודע שארה"ב חתמה על הסכם עם החות'ים מאחורי גבה של ישראל – התחושה העיקרית הייתה שדונלד טראמפ זרק אותנו מתחת לגלגלי האוטובוס כי הוא איבד אמון בבנימין נתניהו. אלא שהסיפור כאן הוא הרבה יותר גדול ממערכת היחסים בין השניים, ולא קשור רק לכך שהחות'ים כבר לא יתקפו ספינות אמריקאיות ויאפשרו להן להשתמש בדרכי המסחר.
הפעולות של טראמפ בבית הלבן בקדנציה השנייה שלו - ההתעקשות על המכסים והתוכנית הכלכלית המופקרת - יצרו מצב כלכלי קשה, שהולך להיות קשה עוד יותר עבור האמריקאי הממוצע. לפי קרן המטבע הבינלאומית (IMF), הצמיחה האמריקאית הצפויה ב־2025 היא 1.8% - נפילה מצפי של 2.7%. גם בעלות הברית של ארה"ב ייפגעו קשות: האיחוד האירופי צופה צמיחה של 0.8% במקום 1%, למשל. קנדה ומקסיקו מתכוננות לצמיחה מצומצמת, וכך גם בבריטניה וביפן. לפי ה־IMF גם סין צפויה להיפגע, אבל תצמח ב־4% במקום ב־4.6%, כלומר תושפע פחות מהאמריקאים.
הנתונים האלה הם רק חלק קטן מהסיפור. עליית המחירים בגלל המכסים החדשים, חוסר הוודאות הכלכלי והשחיקה במעמדה הבינלאומי של ארה"ב ובמעמד הדולר האמריקאי - אלה עשויים לייצר מיתון בארה"ב. אולי גם נראה את השילוב הקטלני של אינפלציה, מיתון ואבטלה גבוהה, מאחר שהייצור לא יחזור לארה"ב בלי תוכנית כלכלית רצינית.
ולכן טראמפ מתחיל בקרב מאסף מבלי לוותר על המכסים שלו. הוא חייב עכשיו לנסות איכשהו להימנע מאסון כלכלי בארה"ב - ופתיחת דרך לאוניות ליד תימן היא אחד האמצעים לכך. וכמו שחתם על הסכם עם החות'ים, איש לא ימנע מטראמפ לחתום על הסכם גרעין עם איראן שיאפשר להם להשתמש באנרגיה גרעינית אזרחית כדי להימנע ממלחמה - ועל הדרך להוזיל את מחירי הנפט הגולמי, מה שיוריד את מחירי הדלק בארה"ב. גם הסכם עם ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר יכול להיעשות מעל הראש שלנו, אם כזה יוביל לירידת מחירי הנפט, וידחה במעט את האסון הכלכלי שארה"ב עלולה לסבול ממנו.
נכס אסטרטגי
ארה"ב תמיד הייתה ב"גירעון מסחרי" מול העולם, גם כי תמיד הייתה הכלכלה הצרכנית הגדולה ביותר, וגם כי זו הייתה התפיסה הכלכלית המובילה של האמריקאים מאז מלחמת העולם השנייה. ארה"ב, דרך תמיכה כספית וצבאית בבנות הברית, בעצם הכריחה את העולם להשתמש בדולר בתור מטבע המסחר הגלובלי. כלומר אם מדינה כלשהי רוצה לרכוש את הנשק הכי מתקדם בעולם היא צריכה לשלם בדולרים. ולא רק זה: אם מדינה א' רוצה לקנות נפט ממדינה ב' היא תשתמש בדולרים כדי להשלים את העסקה. זה הוביל לכך שמדינות, כל המדינות, צריכות המון דולרים - מה ששימר את כוחו של המטבע האמריקאי במשך שמונה עשורים.
במקביל, הורדת המכסים אפשרה ללקוח האמריקאי ליהנות ממוצרים מכל העולם ובמחירים מעולים, ואפשרה לממשלה האמריקאית לאורך השנים להיות בעלת השפעה מאוד גדולה על החלטות ממשלות ברחבי העולם - כי רק כשהדולר האמריקאי הוא המטבע הכי חזק, ומטבע המסחר הבינלאומי, האיום בסנקציות כלכליות משמעותיות הוא יעיל.
הגישה האמריקאית הזו הביאה את האנושות לתקופה השלווה והמשגשגת ביותר שלה, מאחר שהערכים המנחים של האמריקאים (כל עוד אתה לא וייטנאמי או מנהיג סוציאליסט במרכז ובדרום אמריקה) הם דמוקרטיים. ואם “ערכים דמוקרטיים" זה מוגזם, אז הגישה האמריקאית המנחה תמיד הייתה זו של הנשיא טדי רוזוולט: “דבר ברכות, אך אחוז במקל גדול". המקל הגדול היה, כאמור, הכוח הצבאי האמריקאי, ולא פחות משמעותי – הכוח של הדולר.
ללא הגישה האמריקאית הזו, גרמניה לא הייתה הופכת לכוח דמוקרטי מוביל אחרי מלחמת העולם השנייה, יפן וקוריאה עדיין היו דיקטטורות, והעולם היה מלא בהרבה יותר רודנים כמו ולדימיר פוטין או שי ג'ינפינג.
טראמפ הקריס את האמון של העולם בארה"ב, וכבר עכשיו אנחנו רואים איך מדינות הבריקס משתפות פעולה זו עם זו במסחר ללא דולרים, ואיך מדינות האיחוד האירופי ובריטניה מכינות את עצמן לכלכלה אחרת, וגם לעימות - ללא סיוע אמריקאי - מול רוסיה.
מארק רוביו, מזכיר המדינה האמריקאי, הסביר את הדאגה העיקרית שלו מעסקאות סחר גדולות שמתרחשות בחודשים האחרונים בין מדינות העולם ללא דולרים. “הם מייצרים כלכלה שנייה בעולם, לחלוטין עצמאית מזו של ארה"ב", אמר רוביו. “יהיו כל כך הרבה מדינות שמתקשרות זו עם זו במטבעות שלהן, שלנו לא תהיה יותר את היכולת להטיל עליהן סנקציות".
או בקיצור: אמריקה של טראמפ כבר לא יכולה להשתמש בדולר כבנשק
אז מדוע אנחנו אלה שניפגע מכך? קודם כל, כי החיבור האמריקאי לישראל קשור להרבה מאוד דברים - אבל הוא מושתת בעיקר על ערכים דמוקרטים משותפים. ארה"ב לא הייתה תומכת בנו צבאית וכלכלית אם היינו עוד רודנות דתית מזרח־תיכונית. הקונגרס פשוט לא היה מאפשר את חבילות הסיוע הרבות לישראל לאורך שנים.
אצל טראמפ הכל דילים. לא אכפת לו לעשות עסקים עם רוסים מקורבים לפוטין ולא אכפת לו לעשות דילים עם דיקטטורים עם כאפיות. הוא יעשה מה שטוב לו. ואם יותר טוב לו קשר עם קטאר וסעודיה מאשר הקשר עם ישראל, אז מצבנו רע. רע מאוד.
במשך שנים הדמוקרטיה הייתה הנכס האסטרטגי הכי חשוב שלנו. היא אפשרה לנו לבנות מפעל טקסטיל, בזכות שיתוף פעולה עם צרפת, והעניקה לנו תמיכה מעשית ודיפלומטית להילחם נגד רודניות וארגוני טרור באזור. מובן שהקשר שלנו עם ארה"ב היה הקשר האסטרטגי החשוב ביותר שיש לנו.
למשל: מערכת החץ, שהצילה אותנו במתקפות האיראניות (ביחד עם בעלות הברית), היא תוצאה של הסכם בין מזכיר ההגנה האמריקאי פרנק קרלוצ'י לבין יצחק רבין שנחתם ב־1987. גם עליונות חיל האוויר שלנו – הנכס האסטרטגי הצבאי הכי חשוב שלנו – הוא תוצאה ישירה של הקשר שלנו עם ארה"ב.
זה עוד רחוק מלקרות, אבל ההסכם של טראמפ עם החות'ים הוא התחלה של התפוררות היתרון האסטרטגי שלנו על מדינות האזור, העשירות בנפט ובגז. ויהיו לכך השלכות הרות אסון.