שמעתי על כך שהצבא שלח חיילים, שגויסו לפני כארבעה חודשים, להילחם בעזה לאחר הכשרה קצרה - והתחלחלתי. בעולמי תוכנית כזו משולה לשליחת רופא שזה עתה סיים את הסטאז' לביצוע ניתוח לב פתוח. ההבדל היחיד הוא שבדוגמה הזאת ימות החולה ולא הרופא.
למען השקיפות, יש לי נכד שהתגייס לצנחנים לפני כארבעה חודשים, אז בוודאי שאני רגיש יותר לנושא, אבל גם ללא הקשר הזה - לזרז אימון והכשרת חיילים צעירים כלוחמים ולשלוח אותם לשדה הקרב? תמהני, האם לשלוח חיילים לא מאומנים למלחמה זה לא לסכן אותם? אני רוצה להאמין שזו לא הייתה כוונת המכוון, אך כרגע אנחנו במצב ביטחוני שיש בו ברירה - אפשר לדחות את הלחימה ולהחזיר את החטופים שלנו הביתה.
זה לא סוד שיש מחסור בחיילים, ונכון שלפעמים אין ברירה במלחמות קשות וארוכות כאשר אנחנו תחת מתקפה, אבל לא זה המצב עכשיו. עכשיו יש ברירה. הנטל על חיילי המילואים ועל החיילים בשירות סדיר גדול וכבד. המחיר האישי, המשפחתי, הכלכלי ובעיקר הנפשי הוא קשה, ועוד יתברר בעתיד מה יהיו השלכותיו. אבל כרגע אין זו מלחמת חובה. לו רק היו מגייסים את החרדים, אפילו את חלקם, בשנה וחצי שחלפו מאז תחילת המלחמה, ניתן היה להכשיר אותם, לאמן אותם ולצייד אותם בכל הכלים ללוחמה.
אינני יכול להשתחרר מהמחשבה כיצד מרגיש חייל שיוצא עכשיו להילחם, גם אם הוכשר לכך בהכשרה ארוכה ומקצועית, על אחת כמה וכמה כאשר הוא מרגיש שלא הוכשר לתפקיד שאליו הוא נשלח ושאותו מצפים ממנו לבצע - תוך ידיעה שאם חלילה ייחטף, הוא עלול להינמק במנהרות חמאס וכלל לא בטוח שייעשה הכל על מנת לשחרר אותו. חבל שהגענו למצב כזה. חבל שהנוהל שהיה בעבר חקוק באבן - החזרת שבוי בכל מחיר ובמהירות האפשרית - הפך לדבר משני ובהחלט לא החשוב ביותר.
הרגשתי בושה עמוקה לנוכח ההתנהלות הפסולה של שר בממשלה שמתחצף לרמטכ"ל ויוצא לשירותים בזמן שראש השב"כ מדבר. לא זו בלבד שזו התנהגות אינפנטילית, זו חוצפה ומעילה בתפקיד. אם אכן הלך השר סמוטריץ' לשירותים - אולי מוטב היה לו נשאר שם.