טיבם של תהליכים מדיניים שהם מתרחשים רחוק מן העין. אחד כזה הוא הקשר שמתרקם בימים אלה בין מערכת הביטחון בישראל לדרוזים של סוריה. ביום שישי שעבר, בשעת לילה, נחת מסוק ישראלי בעיר סווידא, מרכזה של העדה הדרוזית בסוריה. הוא נשא עימו כמה דמויות בכירות, ובהן מתאם פעולות הממשלה בשטחים רסאן עליאן. האלוף עליאן הוא דרוזי משפרעם, לוחם שכיהן בשלל תפקידים בכירים בצה"ל, ביניהם מפקד חטיבת גולני.
הביקור לווה בחיפוי אווירי כבד, ואגב סדרת תקיפות של חיל האוויר בפינות שונות של סוריה. עיתויו לא היה מקרי. שלושה ימים לפני כן החלו להשתולל בריכוזי הדרוזים בדרום סוריה מהומות דמים. חמושים סונים ניסו לבצע פוגרום נרחב בבני העדה. בתום כמה ימים נרשמו אצל הדרוזים כ־40 הרוגים. חלקם לוחמים, אחרים אזרחים מן השורה שנקלעו לקו האש.
קשה אפילו לכנות את התוקפים בשמות. אלה פלגים בלתי מאוגדים בסגנון דאע"ש, שמצאו את עצמם ללא הנהגה או מצפן אחרי שאסד הופל ויורשיו החליטו להפנות להם את גבם. עד כמה הפנו את גבם היה אפשר לראות שלשום. הנשיא הזמני אחמד א־שרע התקבל בחביבות רבה באליזה כאורחו של עמנואל מקרון. מילותיו שקולות ומתונות, ובדבריו אין זכר לרעיון מדינת ההלכה או לעברו הג'יהאדיסטי.
חלק מן הפורעים נמנים עם מנגנוני הביטחון הסוריים. מדובר בפלגים ששולבו בצבא הסורי החדש אחרי ההפיכה, אבל השינוי לא הותיר עליהם רושם. מבחינתם המהפכה נמשכת: מי שאינו מוסלמי הוא כופר, וכך יש להתייחס אליו. ידיו של המשטר קצרות בינתיים, והוא מתקשה לשלוט בכל חמוש או פורע.
הייתה זו התנפלות מתוכננת שהחלה בעיר ג'ֶרְמַאנַא מדרום־מזרח לדמשק. ממנה המשיכו לסַחְנַאיָא, המרוחקת כ־20 קילומטרים משם ושוכנת מדרום לבירה. מסחנאיא המשיכו דרומה לכיוון העיר סְוֵוידָא. הכוונה הייתה לפרוע בדרוזים על מי שהם, וגם על נאמנותם ההיסטורית למשטר הבעת'. חלקם אף פעלו כדי לערער את היציבות שמנסה המשטר לכונן ולמשוך תשומת לב שלילית, שאותה אפשר לגלם אחר כך בהטבות ורווחים פוליטיים.
תסיסה בתוך העדה
כל הזמן הזה תססה העדה הדרוזית בתוכה פנימה. אין מדובר במיעוט שולי, אלא ב־600 אלף נפש לפחות, שמעודם לא היו מקשה אחת, כדרכה של כל חברה אנושית. אחד הפלגים בתוכה מכונה "גברים של כבוד", והוא מונהג בידי ברנש בשם ליית' אל־בלעוס. בלעוס מקורב לארמון בדמשק, בניגוד לאחרים שמסתייגים מן המשטר או מעדיפים להפגין ניטרליות זהירה. הוא נענה להצעתו של א־שרע להיטמע בצבא הסורי החדש, אך בתוך העדה פנימה נתפסה הסכמתו כשיתוף פעולה שהקדים את זמנו. מיד עם פרוץ הפוגרום בשבוע שעבר, פעלו כוחות המשטר יחד עם אנשי בלעוס כדי לאבטח צירים ולהשיב מלחמה. בלעוס גם מסר לצבא הסורי חלק מן הנשק שהיה ברשותו. בימים אלה של סכנה, נשק הוא משאב קדוש, וחלוקתו עם מי שאיננו מתוכם נתפסה אצל מתנגדיו כבגידה.
הסיפור הזה בלבד ממחיש את העצבנות הפוליטית שאוחזת בימים אלה בתוך העדה פנימה. אויב מבית אורב להם בדרכים, והם עצמם אינם מקשה אחת. הממסד אומנם חותר לייצב את הביטחון, אבל קשה להציב חייל על כל אזרח, במיוחד אם התוקפים עצמם הם חיילים, שהנאמנות לארגון האם גוברת אצלם, לפחות לעת עתה, על הנאמנות למדינה. מקורות המימון של המשטר מוגבלים באופן שמקשה על תשלום לכוחות הסדירים.
בישראל ראו במשטר אחראי לפוגרום, ולכן נשלח בסוף השבוע כלי טיס בלתי מאויש להשליך טיל ליד ארמון הנשיאות בדמשק. היה זה מסר של אזהרה לאחמד א־שרע, שאם לא יפעל לרסן את הפורעים, חלקם אנשים משלו, צה"ל ייאלץ לפעול נגדו. ישראל לא הסתפקה בכך, אלא גם פעלה מהאוויר נגד התוקפים והרגה כמה מהם.
א־שרע אכן פעל, בין שמאונס ובין שמתוך רצונו החופשי, ובתום כמה ימים השתררה רגיעה יחסית. לעולם לא נדע מי תרם לכך יותר: שמא ישראל, שהניפה את הגרזן מעל ראשי הפורעים והמשטר או מגעי הפיוס הנמרצים, כנהוג באזורנו, שבהם פתח א־שרע. נשיא סוריה קיבל בארמונו את המנהיג הדרוזי הלבנוני ווליד ג'ונבלאט, הנהנה מדלת פתוחה גם אצל ארדואן. אליהם הצטרף גם ליית' אל־בלעוס. א־שרע והטורקים הרגיעו את הפורעים, הדרוזים הרגיעו את הרוחות בתוכם פנימה, וישראל נצרה את האש. השקט לא בא מיד: הפורעים עדיין אורבים לשיירות על כבישים ראשיים, או ממטירים מטחי מרגמות על אזורי אוכלוסייה דרוזיים. אבל ההתנפלות המאורגנת נעצרה.
האוטונומיה תחכה
האיש של ישראל אצל הדרוזים בסוריה הוא השייח' חִכְּמַת אַלְהַגַ'רִי. הוא בן 60, ומכהן במשרתו החשובה כבר עשור. הקשר עימו מתנהל באמצעות מנהיג העדה בישראל השייח' מוופק טריף, ובתמיכה ותיאום של מערכת הביטחון. במהלך כהונתו של אלהג'רי עברה סוריה כולה טלטלה, שהשפיעה גם על העדה הדרוזית. שני מנהיגים מקומיים הקימו חצרות משלהם, וקראו תיגר על הבלעדיות של בית אלהג'רי. הוא עצמו גילה תחילה נאמנות לאסד, אבל בראותו לאן הידרדר וכיצד טבח בבני עמו, יצא נגדו בגלוי. אחרי נפילתו, קרא אלהג'רי לסוריה מאוחדת תחת משטר אחד, כפי שמצהיר הנשיא א־שרע. אבל הוא לא חסך ממנו את שבטו. אלהג'רי האשים כי הממשל הזמני בדמשק הוא קיצוני, וכי מקומם של כמה מחברי הממשלה בבית משפט בינלאומי (בשל עברם הג'יהאדיסטי).
השבוע התראיין תא"ל (במיל') חסון חסון, קצין לשעבר מבני העדה הדרוזית, בגלי צה"ל ואמר כי הוא ובני אחיו, וגם חלק ממקבלי ההחלטות בירושלים, סבורים כי נוצרה הזדמנות פז לכונן חבל ארץ דרוזי בדרום סוריה, נאמן לישראל, המקיים עימה יחסי גומלין הדוקים. חסון ציין כי אפילו כוח עבודה מיומן אפשר לשאוב מן החבל הזה, לתועלת המשק הישראלי.
אכן זהו תסריט רצוי מבחינת ישראל, אלא שבדרך ליישומו ניצבים שני אתגרים. האחד הוא ניסיונה הדל בייזום מציאות מדינית חדשה. הסל שלנו מלא הסתבכויות, ובלבנון למשל נכשלנו פעמיים. ערב המלחמה ב־82' קירבנו אלינו פלג נוצרי אחד על פני השני, והנה תחת שליטת ישראל ו"הגדר הטובה" צמח הפת"חלנד. בחלוף השנים שוב קירבנו אלינו את הנוצרים, אבל הזנחנו את השיעים והענקנו אותם במתנה לאיראנים, שהלכו והתבססו בה.
גם בעניין הפלסטיני, המדינאות הישראלית מעולם לא ידעה לחתור ליציבות קבועה. אחרי שהצליחה לכונן יציבות שבירה באיו"ש, הודות ליחסים הדוקים עם הרשות הפלסטינית, שינתה ירושלים את מדיניותה והחלה להחלישה. בעקבות זאת התערער המצב הביטחוני בעשור האחרון והגיע לאן שהגיע כיום. עם המורשת הזאת קשה לראות את ישראל יוזמת מהלך מוצלח של אוטונומיה פרו־ישראלית בתוך סוריה.
המשוכה השנייה היא המציאות השוררת בימים אלה בדרום סוריה. החיבוק הישראלי עלול לעורר גורמים שונים נגד הדרוזים. כמו שראינו בחודשים האחרונים, לא חסרים שם כאלה שמבקשים לערער את היציבות, או קבוצות סוניות שעלולות לנקום בדרוזים על המתנה שבה זכו. גם המשטר עצמו, אם ישראל לא תכונן איתו קשרים כלשהם, לא יראה בעין יפה את הענקת החסות שכפינו על חבל ארץ בריבונותו.
התערבות צבאית בלבד מצד ישראל תועיל לעדה הדרוזית אם תהיה קצובה בזמן. לעומת זאת, אם תימשך שנים, היא עלולה להזיק לה ולהצמיח התנגדות. כדי להעלות את סיכויי ההצלחה של פרויקט כזה, מוטב לעשותו יד ביד עם המשטר ולשלב אותו במיזמים כלכליים וחברתיים. ישראל חזקה עשרות מונים, ועליה למנף את היתרון כדי ליצור מציאות יציבה ולא זמנית. ביכולתה לחבק את הדרוזים בלי לדרוך על המשטר ואף לגייסו לטובת העניין, אם תדע לעשות זאת בתבונה וכבוד.
שלשום גילה נשיא סוריה בביקורו בפריז כי אנשיו מדברים עם ישראל באמצעות מתווכים לצורך הרגעת המצב. היסודות לדיאלוג עם דמשק הונחו בימים אלה. אם ישראל תרצה, אפשר לשדרגם לכדי מגעים ישירים - ומשם לבנותם בהדרגה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל