1 "אני ישן מעט, אבל אני ישן במצפון נקי", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו לעדשתו של טופז לוק באחד הסרטונים היומיים שהם עורכים במסגרת הצורך שלהם "לעקוף את התקשורת". טופז שואל ונתניהו משיב. עיתונות חלופית.
בעוד מיליוני ישראלים מתקשים להירדם בלילות - משפחות שכולות, משפחות חטופים, משפחות עקורים, משפחות אנשי מילואים, משפחות שנאלצו לנטוש לימודים באקדמיה, שהעסקים שלהם קרסו, שמתקשות להתמודד עם יוקר המחיה הגואה, מהפחד מנקישה בדלת - ראש הממשלה, האחראי העיקרי והעליון לטבח 7 באוקטובר ולכל מה שמתחולל כאן מאז, ישן בשקט, עם מצפון נקי.
תהליך ההידרדרות המנהיגותית מתבצע בקצב סילוני. נתניהו באוטוסטרדה של נטישת אחריות, של ניכור, הופך מראש ממשלה לפרזנטור של עצמו וממנהיג לשחקן בסרטונים ערוכים. ממש ראש החוג לדרמה. בבוקר הוא מפלרטט עם שופטיו ועם התקשורת בחקירתו הרכה (עוד מעט תחל הרצינית) כנאשם בפלילים, ואז יירד לבור של חיל האוויר "לעמוד מקרוב אחר התקיפה" וידאג לצילום יפה. אחר כך יצטלם לסרטון של לוק, ולקראת המהדורות יחלק את האחריות דרך הערוצים ויטיל אותה על הרמטכ"ל, על דובר צה"ל, על בית המשפט העליון ועל הדיפ סטייט. פה ושם הוא יפגע במשפחות החטופים.
העסקה עם שותפיו במוטציה הפוליטית שבנה לצרכיו נמשכת ומעצימה – הוא נותן לבן גביר, לבצלאל סמוטריץ', לאלמוג כהן ולחרדים כל שיבקשו ויותר, והם ייתנו לו את מבוקשו – לשמור על שלטונו, לבצר אותו, לקדם חקיקה לשינוי המשטר ולתחזק מלחמה וקואליציה עד הבחירות. רון דרמר כבר רמז על זה באנגלית ואמר: "המלחמה בעזה תימשך עוד שנה". תאמינו לכל מילה. אלא אם טראמפ יציל אותנו מעצמנו.
2 נתניהו אולי ישן במצפון נקי, כדבריו, אבל אני יכול לספר לכם שהוא לא ישן טוב בלילות. לא בגלל החטופים והמלחמה שאף פעם לא די בה בעזה, לא בגלל יוקר המחיה ולא בגלל האתגרים שלנו. הוא לא ישן טוב בלילה בגלל הפחד הגדול שלו מדונלד טראמפ. במקומו, אגב, גם אני לא הייתי נרדם.
טראמפ העביר את נתניהו מסע השפלה ארוך ומייגע בפני מצלמות כל העולם, פתח במשא ומתן עם איראן בלי לשאול את ראש הממשלה, אינו מתכוון להגיע לישראל בביקורו במזרח התיכון, מספר על הערכתו לארדואן הטורקי והודיע שהוא מפסיק לתקוף את החות'ים. הוא גם מבין שנתניהו הפריט את הטיפול בהשבת החטופים והעביר אותו לבית הלבן, ושנתניהו לא שינה את עורו ואת אופיו ושהוא מרגיש כשווה ערך לנשיא ארה"ב.
במצב הזה, הממשלה, הקבינט, צה"ל, זרועות הביטחון, התקשורת והציבור צריכים להבין שישראל תצטרך ליטול את גורלה בידה ולטפל בעצמה בהשבת החטופים, לשמור על האינטרסים הביטחוניים שלנו באזור, ולהצטמצם אליהם בלבד, למנוע נשק גרעיני מאיראן ולבצר גבולות והרתעה לבדנו. ירצו, יצטרפו – לא ירצו, לא יצטרפו. אנחנו חיים במדינה קטנה, צעירה ומאוימת – הישועה לא תגיע מאמריקה.
אלה האינטרסים הביטחוניים של ישראל כעת: השבת החטופים, גם במחיר הפסקה זמנית של המלחמה; שמירת המדיניות של אפס הכלה בעזה ובלבנון; מניעת נשק גרעיני באיראן; המשך גביית מחיר מהחות'ים; גיבוש חלופה עתידית לחמאס ברצועה; גיבוש מדיניות ברורה מול המשטר החדש בסוריה; שמירה על עין פקוחה לתפניות שליליות אפשריות בירדן; טיפול בטרור ביהודה ושומרון; והרחבת הסכמי אברהם, תוך ניסיון לשיפור היחסים עם טורקיה.
אנחנו לא צריכים להיות האבו־עלי של המזרח התיכון, לא מגלומנים ולא מחרחרי מלחמות. אנחנו צריכים להיות חזקים, בטוחים, מוגנים בגבולות ומעבר להם ובעיקר מאוחדים. לסמוך רק על עצמנו.
3 אני מוטרד מאוד מ"ממשלת הפה אחד" שלנו וממליץ גם לכם להיות מוטרדים מאוד. מצד אחד זו "ממשלת הכל דיבורים", אוסף של יוצרי כותרות וספינים, של מאיימים מעל כל במה על כל אחד, של מחרחרי מלחמה, של מצהירי הצהרות ללא כיסוי, של צייצנים ללא הפסקה. אבל מנגד, כשהם סביב שולחן הקבינט או הממשלה, הם עוטים על עצמם "קולקטיביות רעיונית" מסוכנת, שבמסגרתה מתקבלות החלטות על חיים ומוות, על מלחמות ומבצעים, על הדחות ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה – פה אחד וכרצונו של ראש הממשלה.
הכל – קול נתניהו. מדוע? בגלל הפחד הגדול להיכנס לתוך גלגלי השיניים ולמגרסה הפוליטית של "מכונת הרעל" שבנה כאן נתניהו בעמל רב, לרשתות הטלוויזיה והרדיו שבשליטתו ולרשתות החברתיות. שרים שחוו זאת בעבר על בשרם, עושים כל מאמץ לא לחזור לשם.
מהבחינה הזאת, מושך נתניהו באמצעות מסע ההישרדות שלו דיבידנדים מההשקעות שלו בתחום בניית התקשורת כלבבו. דרך קבלת ההחלטות - פה אחד - מטרידה ומסוכנת, כאילו שלא יכול לקום אפילו שר אחד שיאמר לו: "אני לא מסכים איתך, אני רואה את הדברים אחרת, לא אתמוך". לא, זה לא יכול להיות במציאות שבנה כאן נתניהו. וזה מסוכן.
4 איני בקיא בתוכניות המבצעיות של צה"ל בעזה, אבל אני יודע שהממשלה התעלמה מאזהרות הרמטכ"ל על גורל החטופים – והטילה עליו את האחריות. "זה מבצע ותוכניות של רא"ל זמיר", הכריז נתניהו כרוצה לומר: "הכל באחריותו".
איני בקיא כאמור בתוכניות המבצעיות המדורגות של צה"ל לרצועה, אבל אני בקיא מאוד במתחים המובנים בין צה"ל לבין החברה הישראלית במצבים מהסוג שבו אנו נתונים. אני יודע שכל חייל ומפקד, בכל מלחמה או מבצע, חייב שבתרמילו יונחו איתן אמון הציבור בצבא, במפקדים, במבצע וביעדיו. בלעדיהם, הצבא לא יוכל לתפקד ביעילות.
כרגע, כפי שהדברים נראים, אין תמיכה ציבורית רחבה בחידוש המלחמה בעזה ובהעברת החטופים למטרה משנית. והיציאה להרפתקה הזו, שנראית כמו "מלחמת שלום הקואליציה", עלולה להכניס אותנו לקוראלס מסוכן ומיותר.
5 רבים תוהים לאחרונה "להיכן נעלם דובר צה"ל?" ומדוע אינו מופיע בציבור כמו קודמו, תא"ל דניאל הגרי. ובכן, תא"ל אפי דפרין, הדובר הנכנס, לא נעלם לשום מקום ולא תמיד יש הכרח שיופיע. אם היה שואל אותי, הייתי מציע לו בשלב הזה להותיר את הבמה לראש הממשלה, לשר הביטחון, לחברי הקבינט, למזכיר הממשלה וליו"ר ועדת החוץ והביטחון - שיסבירו הם לציבור מה החליטו לעשות בעזה, מהי התכלית האסטרטגית, מהם היעדים וכך הלאה. דובר צה"ל לא צריך לספק לדרג הפוליטי והמדיני "שכפ"ץ הסברתי".
מאז ומעולם מתקיים מתח מובהק בין מסרי הדרג הפוליטי לבין מסרי צה"ל. יצחק רבין ז"ל, בהיותו ראש הממשלה ושר הביטחון, הסביר לי את זה בפירוט כשעברתי מתפקיד ראש ענף תקשורת בדובר צה"ל לתפקיד יועץ התקשורת שלו. הוא צדק. למדתי זאת עוד יותר כדובר צה"ל במבצע עופרת יצוקה, שהתנהל חודש לפני הבחירות לכנסת, כאשר ראש הממשלה ממפלגה אחת ושר הביטחון ממפלגה שנייה מנסים במישרין ובעקיפין לשתול בצה"ל את המסרים שישרתו אותם.
דובר צה"ל ויחידתו מרכזים עוצמות יתר מדינתיות בהסברה ובדוברות ומפעילים כלים ויכולות שאינם ברשות המדינה: לא במטה ההסברה הלאומי, לא במשרד החוץ ולא במשרד ההסברה, ואלה מופעלים להסברת צה"ל ויעדיו ואמון הציבור בו ולא לטובת אמון הציבור בממשלה או בשרים - וכך ראוי שיהיה. זה מקומם לא מעט פוליטיקאים, ולכן על דפרין להופיע בציבור רק כשזה משרת את יעדי ההסברה של צה"ל ואת תיאור מהלכי הקרב על חלקיהם העצובים וההישגים. לא יותר ולא פחות.
ואגב, בביקורת שעורך כעת מבקר המדינה על חרבות ברזל, בתחום ההסברה והדוברות, יש טענות כלפי תא"ל הגרי על "דוברות יתר" ועל "הופעות יתר"... אתם קולטים? האיש הזה, שמילא חלל חשוב שהותירו הפוליטיקאים, "נחשד" כעת בהצטיינות יתרה או בראש גדול. לא מאמינים? חכו לטיוטת הדוח.
6 אני מזדהה מאוד עם מחאת המורים והגננות ותומך גדול שלה. אני סבור שבוצע להם עוול ושהממשלה והכנסת לא מעריכים, מוקירים ומתגמלים אותם כראוי מול עבודתם המסורה בתחום אסטרטגי למדינה ולעתידה.
אבל מנגד, אני חושב שדווקא אנשי החינוך חייבים לציית להחלטות בית המשפט, במקרה הזה של בית הדין הארצי לעבודה. אני רוצה שילדינו יתחנכו ויבינו שאנחנו בדמוקרטיה, בהפרדת רשויות (בינתיים), ושחובה לציית להחלטות של בית משפט. אנחנו דורשים זאת מראש הממשלה ומהשרים, ואנחנו צריכים לדרוש את זה גם מהמורים.
7 כמפקד גלי צה"ל, הזדמנו לי שיחות מרתקות עם ההיסטוריון פרופ' מיכאל הרסגור ז"ל, שהגיש עם אלכס אנסקי את התוכנית המיתולוגית "שעה היסטורית". אהבתי והערכתי אותו. וכך כתב באחת ההזדמנויות על השלושה שהפילו את רומא: "היו אלה הברברים שהתפקדו על חומותיה, כוהני הדת שאכלוה מבפנים והשחיתות שבלעה את כל השאר". שנהיה מודעים וזהירים וגם טובים וראויים. שבת שלום.