בלי שום תחושת חגיגיות ועם מעט מאוד תקווה התחלנו את שנת עצמאותנו ה־78. אומנם הצלחנו כבר להאריך ימים יותר מממלכת החשמונאים, הריבונות היהודית האחרונה שקדמה לנו בארץ ישראל, אבל התחושה היא שנכנסנו לימי דמדומים.
ראש הממשלה בפועל, בצלאל סמוטריץ', מוביל אותנו להגשמת חזונו של מלחמה מתמדת, וכבר הצליח להוריד את מר "ליגה אחרת" אל מתחת לקו האדום. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמיום ליום פניו מאפירות כמו שולי הכביש לירושלים בשבוע האחרון, סופג חבטה אחרי חבטה מוושינגטון, וגם המאפרות המוכשרות שלו לא מצליחות להסוות את הסימנים.
מבודד מאי פעם, ולא מצליח אפילו למצוא נתיב טיסה לחופשה מפוברקת באזרבייג'ן, נראה שנתניהו סומן כלוּזר על ידי הנשיא האמריקאי חובב המצליחנים. דונלד טראמפ מוביל מדיניות אמריקאית עצמאית במזרח התיכון, ולישראל לא רק שאין מקום בשולחן מקבלי ההחלטות – היא אפילו לא מעודכנת. נתניהו לומד על מדיניות ארה"ב מהטלוויזיה.
טראמפ נטש אותנו מול החות'ים, הוא מנהל מו"מ עצמאי מול איראן בדרך להסכם גרעין שאין לנו מושג מה הוא כולל ואם הוא טוב לנו, ובקרוב יכריז על עסקת נשק עם סעודיה, שגם את פרטיה אנחנו לא מכירים. וגם בנושא עזה – הוא שיחליט אם הולכים לעסקה או להמשך מלחמה.
אבל אם יש מישהו שיכול להציל אותנו משקיעה במלחמה אינסופית וחסרת תוחלת בעזה – זה דווקא הנשיא האמריקאי. נכון, הוא רדוד, נטול כל ראייה אסטרטגית, ואת קווי היסוד של המדיניות שלו בארבעת החודשים בתפקיד אפשר לסכם במילים: "אני אגיד משהו ונראה מה יקרה".
אבל בינתיים לא קרה לו שום דבר טוב. כל ההבטחות, הקדימונים והאיומים התגלו כמילים ריקות: לא "שערי גיהינום" בעזה וגם לא ריביירה. לא הסכם בין אוקראינה ורוסיה, לא תקיפה באיראן על כל ירי מתימן. אפילו את גולת הכותרת שלו – מדיניות המכסים – נאלץ להכניס למקרר. זה מביא אותו בשבוע הבא למזרח התיכון כמי שצמא להישג מהדהד.
גם איש שיווק מוכשר כמוהו יודע שיהיה קשה מאוד להציג עסקת נשק במפרץ כהישג מונומנטלי של מדיניות החוץ שלו. הוא רוצה יותר, והלהיטות הזאת להביא הישג בכל מחיר, בעיקר כשהיא משולבת עם חוסר עניין בפרטים, טומנת בחובה סיכון לישראל.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
הצבעת המילואימניקים
מול איראן דווקא בשלו התנאים להסכם גרעין משופר מקודמו: מעמדה האזורי קרס יחד עם קריסת הציר השיעי, הכלכלה שלה מרוסקת, ורצף הפיצוצים שפוקד אותה מגביר את תחושת אי־היציבות. האיראנים נערכו לנשיא קשוח, אבל היום הם מזהים שטראמפ מתעניין יותר בהכרזה ופחות במהות.
את המו"מ מנהל השליח שלו וויטקוף מול שר החוץ האיראני, ונראה שהוא מתנהל בגובה רב, ללא עיסוק בפרטים. אלא שכל טיבו של ההסכם יהיה נעוץ בפרטים, בכל גרם וגרם של חומר בקיע, בכל צנטריפוגה והמהירות שבה היא מסתובבת. במקום לצרף למו"מ מדענים משני הצדדים, האמריקאים משאירים את הפרטים לראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), גוף שכבר הוכיח את אוזלת ידו באכיפת הסכמי פיקוח.
נתניהו, שהאמריקאים אפילו לא טורחים לעדכן אותו בפרטי המו"מ, יכול רק להתפלל שהמו"מ יקרוס והוא יוכל להגשים את משאלת חייו ולהורות על תקיפה צבאית של מתקני הגרעין האיראניים. האפשרות הזאת מרחפת באוויר, תרתי משמע, וכולנו שומעים מדי יום את קצב האימונים המואץ של חיל האוויר. אלא שתקיפה צבאית שלא תהיה מגובה במעטפת מדינית שתבטיח אחריה משטר פיקוח – לא תיקח מאיראן את הידע הגרעיני שכבר צברה, ובוודאי לא תעקר את השאיפות האיראניות ליכולות גרעיניות.
מנגד, נתניהו יודע שהוא עשוי גם למצוא את עצמו מול עובדה מוגמרת של הסכם גרעין גרוע כמו קודמו, או אף גרוע ממנו. במקרה כזה יהיה לו קשה מאוד לצאת בגלוי נגד טראמפ, נשיא שאין לו שום מעצורים, והוא אפילו מתענג על השפלת מנהיגים שלא באים לו טוב. בגילו המתקדם יידרש נתניהו לכל כישורי הלוליינות שעוד נותרו לו כדי להסביר מדוע הפעם הוא לא יילחם נגד ההסכם.
אבל עוד לפני הסכם שיושג או לא מול איראן, יעמוד נתניהו בשבוע הקרוב מול הצבעת אמון קריטית של החברה הישראלית. שיעור המילואימניקים שיתייצבו בשבוע הבא למלחמת עזה השנייה ישקף יותר מכל סקר את מידת האמון של החברה הישראלית בממשלה שהפיקה עבורה את העונה החדשה של המלחמה. גם בצה"ל יודעים שלא מדובר בסקר – שיעור המתייצבים ישקף את תוצאות האמת של בחירת הציבור הישראלי המשרת.
לכן מתקדם צה"ל בצעדים מדודים ומהוססים מאוד לקראת הרחבת הלחימה. גם התוכניות שכבר אושרו משקפות התקדמות איטית ומחושבת לתוך הרצועה, במאמץ להקטין ככל האפשר את מספר הנפגעים שיהיו לנו. המועד לפתיחת הפעולה נדחה לאחר ביקור טראמפ, בתקווה שעד אז אולי עוד יפתיע אותנו הנשיא האמריקאי, והפעם לטובה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13