ספק אם שמעתם על מיה כהן. מיה כהן ז"ל, אם לדייק. שמה הבהב לזמן קצר בכותרות בשבוע שבעבר, אם כי לא ממש בכותרות ראשיות, כשנרצחה באכזריות בביתה יום לפני ערב יום הזיכרון.
החשוד ברצח הוא אחיה. בכתבות הספורות שפורסמו אחרי הרצח המזוויע תואר החשוד כמי שהוא "לא בסדר בראש", שחזר מהודו "לא מאה", בעל רקע נפשי ואף אושפז בשל כך. בני משפחה, חברים ושכנים סיפרו שנהג לתקוף אותה והכה אותה. מיה ריחמה עליו, אבל לא היססה – והתלוננה שוב ושוב במשטרה וברווחה, והוציאה צו הגנה מפניו.
למעשה, את התלונה האחרונה נגדו הגישה חודשיים לפני הירצחה. "אני מפחדת", אמרה לשופטת. ריבוי התלונות וצו ההגנה לא עזרו לה להרחיקו. שכנים סיפרו שלא הפסיק להגיע לביתה ולהטרידה. חג סביבה, מסתובב בגינות הסמוכות, בחצרות, בגינות ואף הטריד שכנים.
צווי ההגנה קשים לאכיפה. שוב ושוב אנו עדים למקרים שבהם נשים קיבלו צו הגנה אך בפועל הצו לא סיפק להן ביטחון ומרחק מהגבר שאיים עליהן. כך קרה לרילי פרי, ליטל יעל מלניק, אביטל רוקח, מזל גלפרין, מריה טל, רויטל אמזלג, ועכשיו גם למיה כהן, זכרונן לברכה. לכולן היה צו הגנה מפני המאיים עליהן, וכולן נרצחו.
עובדת סוציאלית סיפרה לי אחרי הרצח של מיה שבמצב אידיאלי, גם אם המאיים שומר על מרחק מהמאוימת, לא בטוח שהיא תקבל הודעה כשיפוג תוקפו של הצו. אומנם המשטרה אמורה לעדכנה, אבל כבר קרה שלא עדכנו שהתוקף מסתובב ללא מגבלות והמותקפת גילתה זאת רק כשנכנסה ביוזמתה למערכת מנ"ע (מידע לנפגעי עבירה) ובדקה בעצמה באפליקציה אם יש לה עדיין הגנה מפני התוקף. אם לא תבדוק ביוזמתה, יכול התוקף הסדרתי פשוט להופיע ללא התרעה על מפתן ביתה כשיפוג תוקפו של הצו. אבסורד.
כמות צמידים זעומה
לא ברור אם מיה כהן ידעה שיש לה אפשרות לקבל פיקוח אלקטרוני שיתריע בפניה כשאחיה מתקרב. רק לפני פחות משנה, באוגוסט 2024, עבר תיקון לחוק למניעת אלימות במשפחה המאפשר לגורמי אכיפת החוק לאכוף את צו ההגנה שהוציאו נשים מאוימות באמצעות פיקוח אלקטרוני.
ייתכן שאם היה מאושר לנשים שנרצחו צו הגנה וגם פיקוח אלקטרוני, הרצח שלהן יכול היה להימנע. על פי החוק, לבית המשפט יש הסמכות להפעיל אמצעי פיקוח אלקטרוני כדי לאכוף צו הגנה במקרי אלימות במשפחה. רק שהחוק המתוקן קובע מכסה זעומה של 100 זוגות צמידים אלקטרוניים בלבד בשנה. זה אומר צמיד אחד למאוים ואחד למאיים.
מדובר בכמות עלובה במיוחד נוכח העובדה שיש אלף נשים מאוימות בנוהל "נשים מאוימות" של המשטרה, והנתונים מראים כי רובם של כ־600 צווי ההגנה בהקשר של אלימות בזוגיות פשוט מופרים. יותר מכך, לפי נתוני המשטרה, מדי חודש מוגשות 850 בקשות לצווי הגנה בנושא אלימות במשפחה, וכל יום נפתחים בממוצע כ־40 תיקים.
מאז נכנס חוק האיזוק האלקטרוני לתוקף, הורה בית המשפט לרווחה לבצע 43 הערכות סיכון בלבד, ומתוכן בוצעו בפועל עד כה רק 26 הערכות ועוד שלוש בתהליך של הכנה. עד היום אושרו רק לתשע נשים צווי הגנה עם פיקוח אלקטרוני, ועוד 11 מחכות להחלטת בית משפט. כן, קראתם נכון. תשע בלבד, פחות מ־10% ממה שמתיר החוק והרבה פחות מהצורך הקיים במציאות.
לילי בן עמי, שהקימה את פורום מיכל סלה אחרי שמיכל אחותה נרצחה על ידי בן זוגה, מספרת כי נשים מאוימות בדרך כלל אינן יודעות שבאפשרותן לבקש פיקוח אלקטרוני עבור התוקף או המאיים. פיקוח אלקטרוני על המאיים נותן למאוימת התרעה בזמן אמת, עוד לפני שהמאיים מתקרב בכלל לרדיוס שאותו אסור לו לעבור, וגם מאותת למשטרה שכך קרה. הפיקוח מספק למאוימת זמן להתרחק, לברוח, להסתתר ולהזעיק עזרה. בלעדיו הצו הוא רק פיסת נייר שאין בכוחה להרתיע מי שגמלה בליבו ההחלטה לתקוף/לשחוט אישה.
פורום מיכל סלה קורא למשרד לביטחון לאומי ולמשרד הרווחה לצאת בקמפיין להעלאת המודעות של מאוימות ומאוימים לקיומה של האפשרות לדרוש פיקוח אלקטרוני. שם אומרים שדרוש קמפיין בדומה לקמפיין המצליח "ישראל מתחמשת", שמאפשר לאנשים להשיג רישיון נשק בקלות יחסית. אגב, בארגוני הנשים טוענים כי גברים עם פוטנציאל מסוכנות שהשיגו נשק בעקבות הקמפיין – מסכנים עוד יותר את הנשים המאוימות.
הקמפיין להעלאת המודעות הוא רעיון טוב, ולו בשל העובדה שמאז 7 באוקטובר סדר היום במדינת ישראל דוחק לקרן זווית סוגיות שהיו אמורות להיות מרכזיות – כמו סוגיית אלימות נגד נשים. סוגיה שנקברת בשולי החדשות, בשולי העניין הציבורי, ודומה שגם בשולי התשומות של מקבלי ההחלטות.
לכן לכל הפחות יש לפעול להעלאת המודעות בקרב מאוימות אשר בידיהן צו הגנה, שיש באפשרותן להשיג את אחד מ־91 מצמידי הפיקוח האלקטרוניים הנותרים השנה על מנת להבטיח שהתוקף מורחק מהן על אמת.
מתחילת השנה נרצחו כבר עשר נשים. ארבע בידי בני זוגן ושש בידי בן משפחה כמו מיה כהן. בלי פיקוח אלקטרוני, צו ההגנה שניתן לנשים כמו מיה ז"ל לא שווה הרבה, וזה רק עניין של זמן עד שנשמע על הנרצחת הבאה, גם אם ניתן לה צו הגנה.