העימות הצבאי שהתרחש ביום שישי מעל שמי סוריה בין מטוסי קרב ישראליים שתקפו באזור דמשק, לבין מטוסי F16 טורקיים ששלחו כלפיהם אותות אזהרה – הוא אירוע חריג שמהווה חציית קו אדום. בצה"ל מכחישים את הדיווח, בעוד נשיא טורקיה ארדואן – שבעיקר מאז 7 באוקטובר מקפיד ליצור נקודות חיכוך עם ישראל במסגרת מדיניותו התוקפנית־לוחמנית כלפיה – פועל באופן נחרץ לבסס את השפעתה של ארצו בסוריה, שתקרין על מדינות אחרות במזרח התיכון.
בראייתו, חידוש הלחימה של ישראל ברצועת עזה קורא תיגר על האינטרסים הטורקיים ומערער את היציבות האזורית. יתרה מכך, יותר מ־500 התקיפות האוויריות שישראל ביצעה מאז נפילת משטר אסד נגד תשתיות צבאיות ויכולות אסטרטגיות ברחבי המדינה, ובהן מערכות הגנה אוויריות ומתקני ייצור של חומרים כימיים – הפכו אותה בעיניו ל"איום המרכזי על הביטחון האזורי".
לא בכדי מגנה ממשלת אנקרה בחריפות את המדיניות שאותה נוקטת ממשלת נתניהו והמהלכים הצבאיים שמבצע צה"ל בשטח סוריה. נוכח ההשתלטות על אזור החיץ שנקבע בהסכמי ההפרדה ב־1974 והחשש מפני יצירתה של "רצועת ביטחון" ישראלית, אזרחית וצבאית באזור רמת הגולן, לצד נחישותה של ישראל להגן על הריכוזים הדרוזיים ששוכנים באזור ותמיכתה בכוחות הכורדים שבצפון־מזרח המדינה - אנקרה מציגה מהלכים אלה כפגיעה מכוונת במשטר הסורי החדש. מדובר מבחינתה באיום ישיר על שלטונה וריבונותה של ממשלת אל־ג'ולאני, שמנסה לכונן מדינה מאוחדת בעודה תלויה בסיוע טורקי - צבאי ומדיני - לצד תמיכה כלכלית מסיבית, בעיקר מצד סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות.
בראייה גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה, כבר עתה מסתמן כי בעודו חותר לנצל את הכאוס בסוריה כדי להעמיק את אחיזתה של טורקיה שם, לנשיא ארדואן יש אינטרס להימנע מעימות צבאי חזיתי עם ישראל. עם זאת ונוכח החרפת המתיחות ביניהן, טורקיה - שחותרת לחזק את מעמדה ומעורבותה בסוריה במקביל לביסוס עמדתה כמתווכת בסכסוכים אזוריים נוספים, דוגמת העימות בלוב וכן בין אתיופיה לסומליה - מעוררת דאגה עצומה בירושלים.
פרט לכך שנוכחות כוחות טורקיים סמוך לגבולה צפויה להגביל את עליונותה האווירית ואת חופש הפעולה המבצעי שלה בסוריה, ישראל – שתמיד העדיפה להשאיר את סוריה מוחלשת ומחולקת לקנטונים עצמאיים ושמשטר הבעת' שעוין את הרוב הסוני במדינה, יישאר בשלטון – חוששת מפני כוונותיה העוינות וה"אמיתיות" של אנקרה. הקמת צבא חזק בסוריה, שיכלול מיליציות סוניות־אסאלמיסטיות קיצוניות בהובלת היאת תחריר א־שאם (HTS) ובתמיכתה, עלולה לפעול נגד אינטרסים ומטרות ישראליים ולהשפיע על מאמציה לבלום את פעילות הטרור וציר הברחות הנשק שמובילה איראן בין סוריה ללבנון.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בתוך כך, תמיכה כוללת מצד טורקיה ומדינות ערב בממשלה סונית קיצונית בהנהגת אל־ג'ולאני, לצד עיבוי הנוכחות הצבאית הטורקית והשתלטות על בסיסים צבאיים ברחבי סוריה (כגון הקמתן הצפויה של מערכות הגנה אוויריות מסוג 400Sופריסת טילים ומל"טים טורקיים בבסיס חיל האוויר האסטרטגי 4T שבמחוז חומס) כבר עתה מהווים סיכון אסטרטגי משמעותי. כל זאת, חרף הצגתם על ידי ממשלת ארדואן כמהלכים שלכאורה נועדו לייצב את המשבר הסורי, למלא את הוואקום שנוצר בעקבות נסיגתן של רוסיה ואיראן מסוריה, או לחלופין כאמצעי הגנה מפני כוחות דאע"ש או הרתעה נגד איראן ורשת שלוחיה האזוריים.
נורות האזהרה נדלקו
יתרה מכך, הפיכתה של טורקיה לכוח הדומיננטי בסוריה לאחר קריסת משטר אסד ולצד התקרבותה לארה"ב עם כניסתו של הנשיא טראמפ לבית הלבן, מדליקה נורות אזהרה בישראל. וושינגטון ואנקרה מנהלות מגעים אינטנסיביים בנוגע להסרת הסנקציות שהוטלו על טורקיה בעקבות רכישת מערכות ה־400S הרוסיות, שהובילו לסילוקה מתוכנית פיתוח מטוסי ה־F35 על ידי ממשל ביידן ב־2019.
בשיחות שהתקיימו בחודש שעבר בין הנשיא האמריקאי ועמיתו הטורקי, דנו השניים בחלופות שיאפשרו לאנקרה גישה אליהם. כל זאת, חרף הפגיעה הפוטנציאלית בכוחה הצבאי של ישראל ובמעמדה באזור, היערכות ארה"ב לצמצום משמעותי של כוחותיה בצפון ובמזרח סוריה, וכן נוכח חשיבותה האסטרטגית של טורקיה בעבורה. זאת, בין היתר, על רקע פריסתם של כוחות אמריקאיים שם ועוצמתו של הצבא הטורקי הנחשב לשני בגודלו בברית נאט"ו (אחרי ארה"ב).
כמו כן, חלה התקדמות ביניהן גם בעניין ההקלות בסנקציות הכלכליות המוטלות על סוריה. ארדואן, שהזהיר כי המשך הסנקציות ובידודה הבינלאומי של דמשק עלולים לסכן את יציבותה השברירית, אף טען כי הדרך היחידה למנוע זאת ולדאוג לשיקומה ושלמותה הטריטוריאלית, לבטל את איומי הטרור ולהשיג פיוס לאומי – היא "באמצעות תמיכה רבה ומעורבות עמוקה" המהוות צורך הומניטרי ואסטרטגי כאחד.
לא בכדי על רקע זה ונוכח התעצמות השפעתה בסוריה והעוינות הגוברת מצד ממשלת ארדואן, "ישראל נדרשת להיערך לאתגר חדש" כפי שגם קובע דוח ועדת נגל שפורסם לאחרונה. מדובר באיום ביטחוני פוטנציאלי מצד כוח סוני אלים וקיצוני ביותר שמתפתח בסוריה, ששולל את קיומה של ישראל ושמבחינות מסוימות אף עלול להיות חמור יותר מהאיום הדאע"שי או זה האיראני.
מימוש החזון העות'מאני
לאור כל זאת, אין ספק כי הקו הנוקשה מול ישראל ומדיניות החוץ האגרסיבית שמוביל ארדואן בסוריה עולה בקנה אחד עם חזונו הניאו־עות'מאני ומקדם את שאיפותיו ההגמוניות. שילוב בין וקטורים אסטרטגיים שונים משקף זאת היטב. מדובר בביטול ההשפעה הכורדית בצפון־מזרח המדינה, הנתפסת כאחד האיומים המרכזיים על טורקיה, ובחיזוק כוחו של הנרטיב הדתי והלאומני הטורקי לצד הציר הסוני־אסלאמיסטי בסוריה, שמהווה משקל נגד לאיראן ולציר השיעי.
בנוסף, הכוונה היא גם להתרחבות הגיאופוליטית במזרח התיכון וביסוס מעמדה של אנקרה כמנהיגה חזקה בעולם המוסלמי המתחרה בסעודיה, בהקמת פרויקטים אזוריים (כגון העברת צינור חשמל ותכנון צינור גז שיעבור מאזור קיליס הטורקי לחלב שבסוריה) ובהשגת השפעה כלכלית, בעיקר בתמיכת קטאר, תוך ניצול נסיגתן של רוסיה ואיראן מסוריה והגבלת מעורבותה של ארה"ב שם.
עם זאת וחרף החמרת העימות בין אנקרה וירושלים בעניין סוריה והדינמיקה שמתחוללת שם וברחבי המזרח התיכון לצד השינויים המהותיים שמתרחשים בימים אלה במאזן הכוחות האזורי – מדובר בחלון הזדמנות קריטי עבור ישראל. שכן לצד התלות במהלכיו של אל־ג'ולאני בסוריה ובברית שלו עם טורקיה, למעטפת המדינית, הערבית והבינלאומית שנבנית סביבו בהובלת נסיכויות המפרץ יש אינטרס אסטרטגי חזק ומשותף למנוע הסלמה ביטחונית שתחריף את משבר המזרח התיכון ותקרין על יציבותן וביטחונן הלאומי.
יתרה מזאת, הידוק שיתוף הפעולה בין ריאד ואנקרה בזירה הסורית – חרף היריבות הפנימית ביניהן ונוכח חתירתן המשותפת להשיג השפעה ויציבות אזורית תוך בלימת ההשפעה האיראנית – מעניק עוצמה, סמכות ולגיטימציה לטורקיה. כל זאת, בעודה פועלת להקמת מנגנון ערבות בינלאומי שיוביל לשיקום סוריה.
פרט לכך שסיטואציה זו מגבירה את התלות הטורקית בממלכה הסעודית וצפויה להקרין על עמדתו ומהלכיו של טראמפ, שהציע הסדרי פשרה בין ישראל לטורקיה ושמנהל בו־זמנית מו"מ קשוח עם טהרן בסוגיית תוכנית הגרעין האיראנית. דווקא ההתקרבות הטורקית־סעודית, שמעצימה משמעותית את השפעתה הגיאופוליטית ומעמדה האזורי של אנקרה, מחייבת את ישראל לקדם בימים אלה מגעים דיפלומטיים והבנות משותפות איתה, בתיווכן של ארה"ב, אזרבייג'ן או אפילו איחוד האמירויות - ולו כדי למנוע עימות צבאי ביניהן בסוריה.
לא זו בלבד שהשפעתם המצרפית של שלל המהלכים הללו נושאת השלכות עצומות שיקבעו את עתיד סוריה והמזרח התיכון; על רקע המדיניות ההפכפכה של טראמפ לצד לחציו של פוטין להרחיב את שיתופי הפעולה בין מוסקבה לאנקרה (לדוגמה, בתחום הגרעין, הגז ובעיקר הנשק, בדגש על ייצוא מל"טים טורקיים) - ספק אם לישראל יש אלטרנטיבה טובה יותר, וספק אם ארדואן, שמתמרן בין כל הצדדים, ירצה למתן את גישתו התוקפנית כלפיה.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי