מאז הקמת הממשלה הנוכחית, נגע הפלגנות מבעבע בכל פינה בחיינו, בעוצמה גוברת. כמובן, קואליציה זכאית להשקפת עולם משלה, אולם הרבה מאוד מותנה בסגנון ובדרך הפעולה. כל השואף באמת ליצירת אחדות בעם ולהנמכת הלהבות חייב לשאול עצמו ביושר, מה מלבה פלגנות זו ובמה עלינו להיאבק כדי להנמיך להבות. אני יכול לומר בצער לכל הכמהים לאחדות העם, שתפילתם לא תיענה אם לא נדע לאסור מלחמה על אלה המלבים את הפלגנות בתוכנו ואם לא נדע לשנות את הנורמות שהן התשתית הפורייה של הפלגנות.
אבחון נורמות התנהגות אלה אינו קשה. הנה כמה מהן: זלזול, חוסר כבוד ואפילו כמעט הסתה כלפי מוסדות מדינה מרכזיים. הדבר משולב בהחרמות אישיות של נושאי משרות ציבוריות. פסילה טוטאלית של הזולת על שום השקפתו הפוליטית או שייכות מפלגתית. סגנון של לעג והתנשאות מול הזולת. דברי הסתה פרועים, שאיש מהנהגת המחנה שממנו הם הגיעו אינו מגנה.
ראיתי פעם חברת כנסת מהליכוד מתראיינת בטלוויזיה. הציגו בפניה דברים שאמר פוליטיקאי מהשמאל. היא לא השיבה לתוכן, אלא פטרה עצמה כשאמרה “הוא שמאלן”. והיא לא לבד. הרפורמה במשפט הוצגה על ידי שר המשפטים יריב לוין לא כתיקונים הנחוצים לשיפור הדמוקרטיה, אלא כקריאת מלחמה על אלה שאינם נמצאים במחנה שלו.
לעיתים רחוקות אני צופה בערוץ 14. וכשאני עושה זאת, אני רואה פאנליסטים שופעי שביעות רצון. הם אומרים דברים שנונים שיש בהם נימת לעג לזולת, והזולת הוא מי שמוחה נגד מדיניות הממשלה. כך בטח לא בונים אחדות.
הבאתי דוגמאות מעטות. שורש הפלגנות בחברה הישראלית ראוי בוודאי לניתוח מעמיק יותר. עלינו לזכור, הכל מתחיל בכיבוד הזולת. אינני נאיבי. יש בתוכנו כאלה שכתיבה או השמעה של דברי נאצה והסתה הן תמצית הווייתם. הם ימשיכו, אבל אסור להרשות להם למשול בכיפה, וגם התקשורת ראוי שתמעיט את חשיפתם הרעשנית. יש להילחם בתופעות המצמיחות אצלנו את מחלת הפלגנות, ומנושאי משרה בכירים בוודאי יש לצפות שיעשו זאת, ולא רק יצטרפו לציבור המתפללים והזועקים.
התרעות פיקוד העורף