לא במפתיע, ישראל מאז ומתמיד אינה נמצאת במקום הנכון לה, והשנה אף הורדה מהמקום ה־86 למקום ה־112 מתוך 180 מדינות. לכאורה, עלינו להיות מודאגים מהמיקום החדש, או כפי שאומרת בשקיקה הכותרת בעיתון הארץ, בדיווח על ממצאי ארגון זה, “חופש העיתונות בישראל נמצא בשפל חסר תקדים”.
לצד הנתון הלא מחמיא שלנו במדרג, הארגון פרסם את נימוקיו. ואם אלה הנימוקים, באמת אין לנו, כשוחרי דמוקרטיה וחופש הביטוי, סיבה להיות מודאגים. הנימוק הראשון: מאז פרוץ המלחמה הוגבל חופש העיתונות בישראל יותר ויותר.
חופש הביטוי אצלנו פרוץ לחלוטין. עיתונאי יכתוב ככל העולה על רוחו, לעיתים בגסות, בזעם לא עצור, ישתמש במילים הכי בוטות, כאילו יעצים בכך את עוינות הציבור כלפי נשוא הידיעה או הכתבה. פרשן יגיד ככל העולה על רוחו, היום כך, מחר ההפך, בלי חשבון, בלי מעצור, באין מחשה.
הציבור ברובו מסתייג מהשפה המשתלחת של כתבים ופרשנים, גם בעיתונות הכתובה, גם ברדיו, גם בערוצי הטלוויזיה, גם ברשתות החברתיות. “הלחץ על עיתונאים ישראלים הלך והחריף”, כותב הארגון, שאת המידע שלו הוא שואב כנראה מאותם אנשי תקשורת בקרבנו. אם יש לחץ, מהציבור הוא בא, לא מגורמי הממשלה.
נימוק שני של אותו גוף צרפתי עוין: “קרוב ל־200 עיתונאים נהרגו בעזה מאש צה”ל”. אכן, אין מלחמה שאינה גובה, לדאבון הלב, קורבנות מקרב אנשי תקשורת אמיצים שמדווחים משדות הקרב. אבל “עיתונאים” בעזה? הרי אלו תועמלנים בשירות חמאס, ששמים על חזותיהם את הכתובת “עיתונות” וחושבים שכך הם חסינים. אבוי לארגון שמגן על “עיתונאים” שכאלה. זוהי הגנה צבועה על אנשי טרור שמבזים את מקצוע העיתונות.
והנה נימוק נוסף, מגוחך, שמציין אותו ארגון: “ערוץ 14 מהימין הקיצוני הפך לערוץ השני הנצפה ביותר אחרי ערוץ 12”. אבוי! איך ייתכן שיינתן חופש ביטוי לערוץ שאיננו שמאלני ואיננו רל”ביסטי? אכן, סיבה טובה להוריד את ישראל במדד חוסר האמינות. ומוסיף ואומר הארגון כי “עיתון הארץ הוא מהיחידים שמעזים לבקר את מדיניות נתניהו, לרבות הטבח באזרחים בעזה”.
ועוד שקר גמור: “שיח לאומני נוקשה שולט לעיתים קרובות בסיקור התקשורתי, מה שמוביל לדיכוי דעות מגוונות בנוגע לסכסוך”. שמעת את זה, בן כספית? לפי זה, ניתן להסיק שאתה ושכמותך מנועים מלבקר את הממשלה, עושים מאמץ להתאפק בשפתכם, מתוך חשש שמא שב”כ יעלים אתכם במקום חשוך.
מעניין: שניהם ערבים, שניהם מייצגים מעל דפי העיתון העברי את ה”קייס” הפלסטיני, תוקפים בכל מאמר את המדינה, רשויותיה וצבאה, משרתים את האויב. אכן, אומץ גדול של שניים שכותבים ככל העולה על רוחם בכלי תקשורת קיצוני, במדינה שנמצאת – כך קבעו האדונים בפריז – בתחתית סולם חופש העיתונות הבינלאומי.
“עיתונאים ללא גבולות” מוכיח בדוח השנתי שלו, במיוחד בנוגע לישראל, שהוא ארגון מוטה וסלפן, שאינו עורך נאמנה את תחקיריו. עוינותו לישראל הדמוקרטית, הלוחמת על קיומה, עוברת כל גבול.
התרעות פיקוד העורף