נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ייפגש עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ביום שלישי. בין הפגישות המתוכננות בולטת במיוחד פגישה אחת מורחבת, בה עומדים לקחת חלק יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), נשיא לבנון ג׳וזף עאון ונשיא סוריה אחמד א-שרע (אל ג'ולאני) בריאד בירת סעודיה. עבור ישראל אלה חדשות רעות מכמה טעמים.
אבו מאזן מגיע לריאד לא בגלל שהוא נדחף בכוח או דרש וקיבל, אלא בגלל שיורש העצר הסעודי הזמין אותו להגיע. אבו מאזן יהיה חלק מקבוצת מנהיגים ערביים שעומדים להיפגש עם נשיא ארצות הברית טראמפ בזמן ביקורו בסעודיה.
הזמנת יו"ר הרשות הפלסטינית היא אירוע שמיועד באופן ברור לשים דברים על השולחן לטראמפ. בן סלמאן מבקש להבהיר לנשיא ארצות הברית שלא עוקפים את הרשות הפלסטינית כפי שישראל מנסה לעשות - 'אתה רוצה לדבר איתנו? נשמח. אתה מעוניין לעשות איתנו עסקים ולדבר על הכסף הגדול - בהחלט כן. אבל יש גם היבט מדיני ובהיבט המדיני אנחנו מאוד ברורים - לא בונים כביש עוקף רמאללה. אבו מאזן הוא חלק מהחבורה, הוא חלק מאיתנו. יש להכיר את המציאות כפי שאנחנו רואים אותה, ולא כפי שהישראלים מספרים לכם'.
עובדה: זה מה שהולך לקרות. המסר לא פגש התנגדות של הבית הלבן. הוא לא היה אמור. אין לדונלד טראמפ בעיה עם זה - וזאת הבעיה הגדולה של בנימין נתניהו. עובדתית: נשיא ארצות הברית שיבקר השבוע באזורנו, אצל שכננו - יפגוש את ראש הרשות הפלסטינית עבאס ולא יפגוש את בנימין נתניהו.
הדרישה של הסעודים לצרף את יו"ר הרשות הפלסטינית למפגש הנרחב עם הנשיא טראמפ היא לא רק מסר בודד של יורש העצר לציבור שלו, פנימה. זה גם לא רק המסר שלו לעולם הערבי. זו תוצאה של הדינמיקה המדינית-ביטחונית באזור, והדינמיקה הזאת רעה לנו.
רף הדרישות של הסעודים עלה, תחילה - בגלל המלחמה המתמשכת ברצועת עזה. אבל לאחרונה הרף הזה עלה מדרגה אחת נוספת - וזה בעקבות ההחלטות האחרונות של נשיא ארצות הברית. האחת - לסיים את הלחימה נגד החות'ים, חרף העובדה שהם ממשיכים לשגר טילים בליסטיים אל עבר מדינת ישראל. השניה - להתקדם לקראת ההסכמים הגדולים בין וושינגטון לריאד, ללא כל התניה של הנורמליזציה בין ריאד לירושלים.
לא משנה למה התכוון ולמה לא התכוון הנשיא האמריקאי. עבור מדינות האזור המסר הוא מאוד ברור שלא משתמע לשני פנים, והמסר הוא כי ארצות הברית משאירה את ישראל מאחור להסתדר לבד עם בעיותיה ועם אויביה. ארצות הברית איננה עוד "כיפת הברזל" הישראלית וזאת המציאות בשטח, לא משנה מי ומה מכריז וטוען.
ישראל נתפסת בצורה רעה בהרבה מבעבר בכל מזרח התיכון. היום, בשונה מהמצב לפני שבעה באוקטובר 2023, התמורה לנורמליזציה עם ישראל חייבת להיות אמיתית ולא סיסמאות לא ברורות ובעיקר לא מחייבות. אך גם את הסיסמאות בנימין נתניהו של 2025 לא מסוגל לספק לסעודים.
ברקע האווירה באזור הקושי של יורש העצר הסעודי, בן סלמאן, הוא בעיקר תדמיתי. הוא חוטף מכל הכוונים גם בלי שהוא באמת מתכוון לנרמל יחסים עם ישראל. הספיקו דיבורי העבר.
בן סלמאן נאלץ להתמודד עם הטענות כאילו הוא נוטה לכיוון הישראלי - בדיוק בזמן שבעזה קורה מה שבעולם הערבי נתפס כג'נוסייד. יורש העצר חייב להוכיח - לשכנים ולעמי - כי הוא לא שכח מהעניין הערבי, כי חשובה לו הסולידריות ולא רק הכסף הרב שאותו הוא עושה עם האמריקאים.
להזמנת אבו מאזן לריאד יש תפקיד חשוב נוסף, מעבר להעברת מסר לדונלד טראמפ. תמונה של אבו מאזן עומד ליד מנהיגים ערביים נוספים במפגש עם נשיא ארצות הברית - הוא עלה תאנה שבעזרתו בן סלמאן הולך "להכשיר" בעיניי העולם הערבי את ההסכם המתגבש עם ארצות הברית.
זה העניין וממש לא ישראל. ישראל כבר לא המשתנה במשוואה, ישראל כבר לא בתמונה. למי יש עניין להתחשב בישראל אחרי שהנשיא האמריקאי לא גילה עניין גדול בידידתו הקטנה, לא בסוגיית החות'ים ולא בסוגיית ההסכם עם הסעודים. במזרח התיכון מזהים מהר את החולשה. והנה - מצרים כבר לא ממהרת לאשר שגריר ישראלי חדש וגם לא ממנה שגריר בתל אביב. גם זה לא במקרה.
הנשיא טראמפ הפועל על בסיס האינטרס הפרגמטי גרידא, כנראה לא שם לב לנזק התדמיתי, הביטחוני-הרתעתי שהגישה העסקית-פרגמטית שלו עשתה לישראל. אם הוא לא מתנה את ההסכם הגדול של ארצות הברית עם סעודיה בנורמליזציה עם ישראל - אז למה בכלל לקחת את ישראל בחשבון? היום הסעודים יקבלו ממנו הכל - גם הסכם הסחר וכן - את הסכם הגרעין - גם בלי שום דיבורים לא נוחים על ישראל.
הפקטור הישראלי הולך והופך ללא רלוונטי, ממש בשידור ישיר, מול עינינו. הערך של המנייה הישראלית היום רשם את שיאים שליליים, והכי גרוע - אין לבנימין נתניהו סחורה להציע לנשיא האמריקאי הפרגמטי. הנשיא טראמפ רץ קדימה, הוא הולך להסכמים הגדולים שלו - וזה מה שחשוב.
לא אכפת לטראמפ האם אבו מאזן יהיה או לא יהיה במפגש איתו בריאד. לא מעניין אותו מה חושב על זה ראש הממשלה נתניהו. טראמפ לא התהפך עלינו ולא שינה את עמדתו. הוא נשאר בדיוק מה שהוא היה, כנ"ל עמדותיו. זה שבישראל מופתעים - הבעיה היא כולה שלנו ולא שלו. ברגע שאין לישראל סחורה להציע והישג להביא - הוא מאבד עניין ומתקדם הלאה.
מבחינת טראמפ, לא מספיק להיות הפרטנר הפסיבי של מדינתו, אלא מדינתו צריכה להרוויח מהפרטנר. בקדנציה הראשונה שלו, אגב, גישתו לא הייתה שונה בהרבה. רק שאז, בשונה מהיום, בהשפעתו הגדולה של ג'ארד קושנר, ישראל וארצות הברית הצליחו להמציא ולהוציא לפועל את "הסכמי אברהם". התועלת והרווח שכנעו את טראמפ. היום אין לישראל במה לעניין את הידיד הגדול שלה, לכן התפקיד שלה כרגע הוא להסתכל מהצד ולמנות הפסדים.