בעודנו מדברים בימים אלו על תמרון אגרסיבי לכיבוש עזה ומביעים מורת רוח מכך שישראל לכאורה אינה בתמונת המגעים שמנהלת ארה"ב עם מדינות ערב – חובה להפנים – הביקור שתואר כביקור כלכלי הוא אכן כזה, אולם הנגזרת המדינית שלו היא היסטורית. לא פחות.
נראה שזה ההיגיון המסדר בתפיסה האמריקנית, ולשיטתה כל המתואר כאן טוב לישראל (ואני אישית לא אתפלא אם התוכנית הזו נהגתה עם ישראל ומתואמת איתה). אז בעודנו מדברים על מתנות ערביות לטראמפ (שגם בזה יש לדון), עמוד השדרה העיקרי עשוי להתגלות בכלל כסגירה מדינית של המסגרת הארגונית והמדינית המאפשרת לסיים את המלחמה.
שלושה מוקשים:
עם רגל אמריקנית כבדה ועם דובדבן של החזרת החטופים, פירוק חמאס מנשקו, הגליית בכיריו, טיפול בגורמי הטרור במרחב כולו והרחבת הסכמי אברהם וכל זאת כשהרעיון הפלסטיני אינו מוגדר עוד כתנאי לכך - נראה שיקשה מאוד על מקבלי ההחלטות בישראל שלא להגיע למסקנה שמטרות המלחמה הושגו, שיש להתפשר על מה שלא הושג עד כה, ושהגיע הזמן לדפדף לכיוון ההזדמנויות שהפוטנציאל לסדר אזורי חדש יוצר.
התרעות פיקוד העורף