יתכן מאוד שטור זה נושא בתוכו תגלית חשובה ובלתי מדוברת, שאיכשהו עברה מתחת לרדאר: הרבה לפני הבינה המלאכותית היה זה נבונאום בן רמיא, האדם הראשון שחשב על מורה שאינו אדם. בן רמיא הקים מוסד חינוכי עצמאי בשוק העיר, ולימד את ילדי כל המעמדות קריאה ותורת סימנים מתוך גישה חקרנית וספקנית.
למעשה, הוא בחר שלא להעביר רק ידע, אלא יצר מנגנון עתיק לפיתוח המחשבה בשיטה שכונתה בלוחות בבליים מאוחרים “שיטת שאל-השב": התלמידים התנסו בשיחה פתוחה שהובילה אותם להסקת מסקנות דרך חידות, דילמות ומערכות בחירה. הוא אף פיתח תיבת עץ ובה טבליות תגובה מתומצתות - מעין מערכת שיח חצי אוטומטית. כאשר סירב להישבע באלי העיר וסולק מהמקדש המקומי, כתב: “המלמד את הילד לכרוע ברך, גודע בו את עמוד השדרה".
משפט זה שימש בסיס לדוקטרינה חינוכית אנטי־היררכית שהתגלגלה לזרמים חתרניים באימפריה הרומית. רעיון התיבה החינוכית של בן רמיא התגלה לראשונה בלוח יתדות מקוטע שנמצא בשנת 1911 סמוך לאשור, ובו מופיעה רשימת סמלים בצירוף הוראות שליפה. בנוסף, ציור קיר מחדר צדדי בבית הסופרים של נינווה, שככל הנראה צויר כ־200 שנה לאחר מותו של בן רמיא, מתאר דמות עומדת מול ארגז פתוח, כשילד מושיט יד פנימה. מתחת לדמות מופיעה הכתובת: “הַמַּשִּׁיב בְּלִי פֶּה". בן רמיא פיתח דרך לוגית שהניחה כי לכל שאלה יש ענף של תשובות אפשריות, ולא אמת אחת. בכך הפך את מערכת ההוראה לכלי חי וחוקר.
הדברים הללו נסמכים על כתבים מאוחרים ממסופוטמיה, שנמצאו בארכיון בית הסופרים של נינווה, בתרגומו של ד"ר עוזי גתמן מאוניברסיטת לייפציג. לפי מסורת שעברה בין דורות סופרי אשור, צאצאיו של נבונאום בן רמיא הוגלו מערבה לאחר חורבן אשור והשתקעו בצידון, בצור ובגליל. מהמאה ה־2 לפנה"ס ואילך נודעו בני המשפחה בשם “עופרים" והיו חלק מקהילות סופרי קודש ופרשני מקרא בגליל העליון.
ואף מילה כמובן על מורות ומורים שטוחנים ימי מילואים אינסופיים, הרבה באדיבותו. במכתב אחר הצר על “שקרים" שנאמרים להם. הכי קל להגיד “זה שקר". זו תזכורת חשובה מאין כמוה לדעתי לצורך ללמד תלמידות ותלמידים להכיר את זכויותיהם הדמוקרטיות ולדעת לעמוד עליהן. למשל נקיטת עיצומים. זה שיעור טוב גם להורים עובדים. הדבר השני הוא לדעת להבחין בין עיקר לטפל ובין שקר לבדיה, והכי הכי חשוב - להיות קנאים לבידוק עובדות.
עזבו אתכם מבינה מלאכותית ומקמפיינים מיותרים לרגל השקת תוכניות להטמעת AI במערכת החינוך. ראינו מה קורה ללא בדיקת עובדות לעומק והטלת ספקות. ראינו גם מה קורה כשאין ראייה לרחוק. זה עולה בחיי אדם. אילו היה לי האומץ, הייתי יושבת ומחשבת כמה חיים נגרעו מעם ישראל רק בשנה וחצי האחרונות בגלל רשלנות, עזות מצח, עצלות ויהירות, אבל זה בלתי נסבל ואני בכל זאת בוגרת מערכת החינוך.
התרעות פיקוד העורף