ברדוגו ושרי הליכוד יורים בנגמ"ש - ובשמאל חוגגים | מיכאל קליינר

אלא שהמתקפה הקשה וסגנונה הנחרץ הולידו בתגובה, מצידם של השרים שהותקפו על ידי ברדוגו, מתקפת נגד בוטה שחצתה את גבולות הלגיטימיות, שמולה החווירו השתלחויות ברדוגו. לעוצמת התגובה היה, כנראה, מניע מחושב.

היות שהדימוי שהשמאל מנסה להדביק לברדוגו לא נדבק, הוא נותר אוטוריטה בימין. ולכן תגובת השרים שהותקפו בבוטות מזכירה תגובת שחקן כדורסל, שכדי למנוע סל מבצע על השחקן היריב עבירה מכוונת כואבת.

אלא שהשוני בין המשל לנמשל הוא שבמשל בדרך כלל, אחרי שהחברים עוצרים בכוח את הקורבן המסתער, הרוחות נרגעות, הסיטואציה חוזרת לפרופורציה, והשחקנים לוחצים ידיים ולעיתים גם מתחבקים. הכל מבינים שמדובר בהתפרצות שאין מאחוריה דבר מלבד אובדן שליטה רגעי בתגובה טבעית על פגיעה כואבת, והאירוע נשכח וחולף מן הזיכרון כלא היה.

אבל כשמדובר בהזדמנות להכפיש את הליכוד, התקשורת מסתערת עליה כמוצאת שלל רב, מנשימה אותה באופן מלאכותי ולא נותנת לה לגווע. שוב ושוב מוצג הליכוד כגוף מונוליטי אפלולי, ששריו מסרבים להתלונן ולגלות לעולם את פשעיו, עוונותיו וחטאיו של עו"ד ברדוגו, הסחטן המדופלם. ובהתחמקותם מעדות מאמצים השרים את הקודים של השתיקה המקובלים במאפיה ובליכוד.

הם מקווים שהניפוח, העמודים השלמים בעמודי החדשות ובמגזינים הכלכליים, יצליחו לזעזע את מי שלא בקי בכללי המשחק הרווחים בממשק התקשורתי־פוליטי. כי מי שבקי יודע ששיחות תן וקח בפוליטיקה הפנים־מפלגתית משמשות ככלי עבודה. וכמו בספורט, יש שם "טראש טוק", אבל איש אינו מתייחס לדיבורי הרהב הללו כפשוטם או מייחס להם משמעות. הודעת השרים כי הדרישות של ברדוגו אינן במישור הפלילי הייתה אמורה אומנם לסיים את האירוע, אך כאמור השמאל רואה בסכסוך הזה מים עכורים לדוג בהם, ולכן לא מרפה.

מה שמדהים הוא שלפי הפרסומים היועצת המשפטית לממשלה הורתה לחקור בנושא, חרף אמירות השרים, כולל שר המשפטים, שלא הייתה סחיטה במובן הפלילי. אם אומנם מתייחסים לזמנם של פרקליטים ושוטרים בקלות דעת שכזו, אין פלא שמתקשים להילחם בפשיעה הרגילה, ובייחוד בפשיעה במגזר הערבי.

פרשן, לא עסקן

ראוי גם לציין שפרשת ברדוגו הבליטה בצורה צורמת את המשך המדרון החלקלק שעליו מידרדרת מהדורת החדשות של ערוץ 12. מערוץ חדשות לגיטימי ומוביל, הוא הופך לערוץ תעמולה המטשטש יותר ויותר את הגבולות בין חדשות לפרשנות והבעת דעה.

ברדוגו אכן משוחח עם שרים. זה לא הופך אותו לעסקן, להפך, זה תפקידו כעיתונאי המופיע מול מיקרופון ומצלמה מספר פעמים ביום. זהו אתגר קשה מנשוא לפרשן פוליטי, שרבים מצפים למוצא פיו בתקווה לשמוע ממנו כל פעם ידיעות או לפחות תובנות חדשות. לצורך כך הוא אפילו מרעיף לעיתים על מקורותיו עצות מניסיונו הפוליטי הרב, אך הוא עושה זאת לא כעסקן אלא בתוקף תפקידו כעיתונאי ולמען תפקידו כעיתונאי. שהרי התובנות והמידע שהוא מלקט בשיחות אלה מאפשרים לו לתת מידע טרי ואמין לצופיו ומאזיניו.

תודה לגדעון ולאילת

ואחרון אחרון, פטור בלי להתייחס לגופה של הביקורת אי אפשר. הביקורת גם על שרים בליכוד היא ראויה ורצויה. זה לא אומר שאני מסכים עם הביקורת כלפי שלושת השרים. לא רק מבחינת עוצמת המתקפה, אלא גם לגופו של עניין. כך למשל, אני חלוק לחלוטין על עמדותיו של ברדוגו ביחס לרפורמה המשפטית.

במובן מסוים, החוק שהתקבל הוא חוק טוב יותר מאשר החוק שהוגש בתחילת 2023. החוק החדש מבטיח שגם אם הליכוד תהיה באופוזיציה ולא יהיה לה מיעוט חוסם של שלושה חברים בוועדה לבחירת שופטים, עדיין תהיה לה השפעה ויהיה צורך בהסכמות.

מי שלא מבין שזה עיקר התיקון, לא מבין מדוע אין משמעות מעשית לקביעה שהתחולה תהיה מהכנסת הבאה. שהרי בכנסת הנוכחית יש לליכוד מיעוט חוסם בוועדה, ולכן בלאו הכי רק בכנסת הבאה ייתכן שיהיה בו צורך (עם ישראל, מסיבות אחרות, צריך להתפלל שלא יהיה בו צורך). העברת החוק בצורה שעבר, עם תוקף החל מהכנסת הבאה, לא תאפשר לשום רוב לשנות את הזכויות המוקנות בו למיעוט.

את זה בג"ץ הנוכחי לא יאפשר – ותודה לגדעון סער ולאיילת שקד, שדאגו להרכב בית המשפט שהיום יש בו רוב לשופטים שהתנגדו לביטול חוק היסוד המבטל את עילת הסבירות ולהחלטה שביטול הנבצרות לגבי נושאים שאינם בריאותיים יחול רק מהכנסת הבאה.