העולם הוא לא נגד ישראל. זה לא רק מוגזם. זה לא נכון ולא ריאלי. העולם הוא נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ונגד הרכב הממשלה. הרכב שבעיני העולם הוא לא רק ימני-דתי-קיצוני.
חמור מזה, הרכב שמורכב מקבוצת אנשים שמחזיקים בתיקים מרכזיים, שלאף אחד מהם אין שום ניסיון, אפס ידע, שבריר של כישורים לטפל ולעסוק בנושאים, בבעיות ובמצוקות בתחומים שעליהם הופקדו. ממשלת נתניהו היא נגד העולם.
יש לי קשרים הדוקים, כמעט יומיים, עם אנשים שמייצגים חלקים מ-"העולם", שידועים כמומחים לנושאים מזרח תיכוניים, עם פרשנים ותיקים שעוקבים ומעודכנים במה שקורה באזור. בכל שיחה, בכל תגובה למה שקורה באזור, להחלטותיה של ממשלת ישראל, לא משתמע גם לא ברמז עקיף, שהם נגד ישראל.
אבל נאמרים בפירוש, במילים נוקבות, ביקורת, מורת הרוח, אי הבנה, השתוממות מהתנהלותו של ראש הממשלה מבנימין נתניהו. לא פחות מזה. הלם ותדהמה מהשרים בממשלה שהוא בחר ומינה, שאחדים מהם הפכו לדמויות המייצגות, במיוחד תקשורתית, את מדינת ישראל.
"לא איכפת לי, ואני לא מתמצא בתביעות נגד נתניהו", אמר לי בכיר יהודי, ידוע ומוערך מאוד בקהילה. "לא אסלח לו ולא ייסלח לו הטיפוסים שהוא מינה לשרים שמצוטטים בעולם כמנהלים את ישראל". בריטניה, צרפת וקנדה הן ידידות וותיקות של ישראל. ארצות שמצביעות נגד החלטות אנטי ישראליות באו"ם.
בתגובות הקשות של ארצות אלו לחלקה של ישראל במשבר ההומניטרי בעזה הן הביעו את עלבונן לעובדה שנתניהו מעדיף את איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', גולדקנופף ושיקלי על פני הידידות הוותיקה שלהן.
"עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", אומר ירמיה פרק ל' פסוק ז'. יחסי ישראל והעולם הגדול ידעו בעבר משברים וצרות. אבל היו תמיד בישראל הרשמית אנשים שהשכילו למצוא מוצא ופתרון באופן שביטא "ממנה יוושע".
דווקא ובמיוחד המשברים הניבו הידוק היחסים והזינו אפילו אינטימיות בקשרים בין בכירים בישראל ובירות של ארצות אירופיות. זה מה שאין, שחסר ונעדר ב"עת צרה" של היום. אין מי שיכול ומסוגל להפוך את הצרה למצב של "ממנה יוושע".
לשרים המכהנים בממשלת נתניהו אין שבריר של מושג, קמצוץ של ניסיון ושמץ של ידע איך להגיב לשפל כמעט חסר התקדים של מעמדה של ישראל בזירה העולמית. שפל שהם, בעצם נוכחותם בממשלה יצרו.
איתמר בן גביר לא קולט בכלל מה קורה. מי זה בריטניה וקנדה? מה הם רוצים מאיתנו?". גולדקנופף לא בדיוק יודע מדוע בריטניה וקנדה כועסות. הוא גם לא זוכר שקיימות ארצות כאלו. לסמוטריץ' איכפת מתגובות של ארצות חוץ להחלטות של ממשלת ישראל עוד פחות מהשלג דאשתקד.
פרשן ותיק בוושינגטון, ידוע כאוהב ישראל מושבע, אמר לי בשיחה שלא לייחוס, "אני לא מבין? אין לישראל שר חוץ? איך זה לא שומעים תגובה משר חוץ?". לדבריו, "שרים ופוליטיקאים עם ידע ונסיון ביחסי חוץ יכולים היו ליצור ולקיים שיחות עם ראשי ארצות אירופיות ולמנוע מראש התבטאויות קשות כלפי ישראל".
האיש הידוע בקשריו עם מנהיגים ערביים אמר, "ישראל אינה נוקטת מאמצים ליצירת ערוצי הידברות עם מנהיגי ארצות המפרץ. בכירים ישראליים היו מופתעים מהנכונות של בכירים בארצות המפרץ ליצירת יחסים הדוקים".
גם אם ראש הממשלה יודיע על הפסקת הלחימה, גם אם ידאג לכך שכמויות של סיוע הומניטרי יכנסו לעזה, מצבה העגום של ישראל בזירה העולמית לא ישתנה לטובה. רק שינוי בשלטון, ליתר דיוק ממשלה חדשה, עם שרים בעלי ניסיון וידע יוכלו לשקם את מעמדה של ישראל בעולם. זה יהיה יותר קל ופשוט ממה שנדמה.