גם בתימן ישבו וכססו ציפורניים וגת מול מסך האירוויזיון

ההצבעות נמשכות, ואני מצפה להצבעת הציבור בבית. ישראל במקום ה־14, ה־15, אבל אני מחכה לחזות שוב בשידור חי בתמונה שאין כמוה: למרות החלטות השופטים, ישראל ודגל ישראל מוקפצים בבת אחת למעלה־למעלה בטבלה שעל המסך, אחרי הצבעות הקהל בבית. זה הגיע. כאילו הדליקו בבת אחת אור באולם חשוך. ישראל - 297 נקודות הכריזו המנחות, ובבת אחת דגל ישראל זינק למעלה. הקהל בבית נתן לישראל יותר נקודות מאשר לכל מדינה אחרת. רק ברגע האחרון ממש, כידוע, ישראל הגיעה למקום השני.

אם המדע מדייק, אנחנו, בני האדם, ובכלל כל האנושות, קיימים ונתקיים כל כך מעט זמן בתוך היקום, שמבחינה סטטיסטית בעצם אי אפשר לומר שאנחנו קיימים בכלל, או שהיינו קיימים אי פעם. עכשיו ברור גם שלא נתקיים בהמשך, כי כדור הארץ עצמו ימות הרבה־הרבה בחזקת הרבה־הרבה לפני שהיקום כולו ייעלם גם הוא בעוד 10 בחזקת 78 שנים, שזה רק פסיק בתוך האינסוף. זה מה שאמרתי: בבקשה להגביר את הקצב כדי שנספיק משהו לפני הסיום המהיר של הכל.

כך כותב אורוול: “בבריטניה ישנם כ־400 אלף המזדהים כיהודים, רובם מועסקים בענפי המזון, ההלבשה והריהוט. כמה מהעסקים הגדולים, וגם עיתון או שניים, נמצאים בבעלות יהודית, אך יהיה רחוק מאוד מהאמת לטעון שחיי העסקים בבריטניה נשלטים בידי יהודים. להפך - נראה שהיהודים נשארו בתחומים שמתנהלים בקנה מידה קטן.

“אני מתחיל בעובדות הרקע הללו כדי להדגיש שאין באנגליה ‘בעיה יהודית' ממשית. היהודים אינם רבים או חזקים דיים, והשפעתם ניכרת רק במה שמכונה לעיתים קרובות ‘חוגים אינטלקטואליים'. ובכל זאת, האנטישמיות גוברת, וגם אנשים הומניים ונאורים אינם חסינים מפניה. היא אינה מתבטאת באלימות (האנגלים הם כמעט תמיד עדינים ושומרי חוק), אך היא בהחלט גרועה מבחינה מוסרית.

הנה כמה דוגמאות לדברים אנטישמיים שנאמרו לי במהלך השנתיים האחרונות: “פקיד משרדי בגיל העמידה: ‘בדרך כלל אני נוסע לעבודה באוטובוס. זה לוקח יותר זמן, אבל אני לא אוהב לנסוע בימים אלה ברכבת התחתית מגולדרס גרין. יש יותר מדי בני הגזע הנבחר שנוסעים בקו הזה'. “מוכר חלב: ‘יהודי לא באמת עובד, לא כמו אנגלי. הוא יותר מדי מתוחכם. אנחנו עובדים עם זה פה' (מכופף את שריר הזרוע), ‘הם עובדים עם זה שם' (מצביע על מצחו)".

ובהמשך ג'ורג' אורוול מביא את הציטוט הכי מדהים בעיניי. אינטלקטואל צעיר, קומוניסט או קרוב לכך אמר לו: “אני לא אוהב יהודים. אף פעם לא הסתרתי את זה. אני פשוט לא סובל אותם. כמובן, אל תבין אותי לא נכון - אני לא אנטישמי".

היא ממשיכה ומסבירה שהיא דתייה שהולכת עם מכנסיים, זאת אומרת היא לא משדרת דתייה, ככה שצפרדעים דתיים לא קופצים מיד לקראתה. האפשרות המועדפת היא שחברות יכירו לה. אבל “החברות שלי או שהן דוסות, ואז אין להן חברים בנים להכיר, או שהן חברות ותיקות שלי, אז יש לנו אותם חברים". והיא שואלת: “מה אני אמורה לעשות? איפה אני אמורה להכיר את בעלי? איך?".