בהזמנה לאירוע שהופצה למערכות, הודגש כי מסיבת העיתונאים תסוקר על ידי כתבים מדיניים – כלומר, אין מקום לפוליטיקה, ראש הממשלה הולך לדבר על ענייני המדינה שעל הפרק. בפועל, היה זה אירוע פוליטי ברובו, אם לא – פוליטי לחלוטין.
מדוע, אחרי שבמשך חצי שנה הסתדר לא רע עם השאלות של יועצו טופז לוק או ללא שאלות כלל – בחר נתניהו דווקא כעת לכנס את העיתונאים, הגורמים שהוא הכי לא סומך עליהם, שלא לומר – בז להם?
העיתוי הוא הסיבה וההסבר. בנימין נתניהו – הוא הרי הברומטר הפוליטי, רגיש מאוד, שקולט בדיוק את הלכי הרוח בקרב הבייס. והלכי הרוח הללו מדאיגים אותו לאחרונה.
הביקור הנוצץ של הנשיא טראמפ במזרח התיכון, כאשר התפקיד של ישראל הסתכם בלהתבונן מהצד ולמנות צעדים של ארצות שלא לגמרי חופפים את האינטרסים שלנו. המשבר המחריף והולך עם מדינות אירופה והאיומים בסנקציות, ומעל הכול – השיחות בין ארצות הברית לאיראן שלא ברור לאן מתקדמות ועד כמה מתחשבות בעמדתנו.
כל זה, בהיעדר הישגים משמעותיים ברורים על הכף השנייה של המאזניים מדליק לבנימין נתניהו נורה אדומה. אי שביעות רצון של הבוחר דורשת במקרה הזה הרבה יותר מעוד סרטון בטלגרם. דרושה הופעה, כמו שנתניהו יודע לתת. רצוי – כולל מתקפה על התקשורת, מה שעובד ב־100% מהמקרים.
אמש, במהלך כמעט שעה של האירוע, בנימין נתניהו אמר הרבה אך לא חידש כמעט דבר. אולי רק עדכן באופן רשמי את מספר החטופים החיים (20), בלי להשאיר עמימות.
הצורך בתחזוקת הבייס לאור המציאות המורכבת, ואולי – גם הריח ההולך ומתחזק של המשבר הקואליציוני שמסוגל לקצר את ימיה של הממשלה – אלה הגורמים שגרמו לבנימין נתניהו להוציא מהבוידם את הז'אנר המיותר מבחינתו, של שאלות-תשובות.
התרעות פיקוד העורף