בתחילת השבוע הוזמנתי, לצד כמה מעמיתיי המסקרים את התחום המדיני, לשיחה ארוכה עם דיפלומט מערבי בכיר. השיחה הוגדרה כדיסקרטית, וברובה לא נועדה לפרסום. מטרתה העיקרית הייתה להכיר לעיתונאים הישראלים את הלך הרוח במערב, אך לא רק.
כפי שהתברר כבר באותו היום, זאת הייתה הכנה לקראת מהלך אירופי מתואם. יריית הפתיחה במסע הלחץ הדיפלומטי המסיבי על ישראל לסיים את המלחמה ברצועת עזה. למעשה, הוזמנו לשיחת הכנה מנטלית לקראת הבאות.
מזג האוויר בחדר הממוזג התחמם בתוך דקות מתחילת הפגישה. הדיפלומט רתח בשם מדינתו ובשם מדינות מערב נוספות. הוא רתח, כמובן, בדרך הדיפלומטית הרהוטה ובמינון שהוחלט עליו מראש, אבל המסר היה ברור. אותו דיפלומט בכיר בא כדי להבהיר לישראל כי מבחינת מדינות אירופה החל שעון העצר של המלחמה בעזה לתקתק בקול רם, והספירה לאחור החלה – משלבי האיומים המשותפים בסנקציות ועד לנקודה בזמן שבה ההחלטה הכופה על ישראל סיום מלחמה עוברת במועצת הביטחון של האו"ם – ללא וטו אמריקאי.
הטריגר לקיום מסיבת עיתונאים היה אומנם הצורך הפוליטי להרגיע את הבייס הכועס על ההחלטה לחדש את הסיוע ההומניטרי לעזה, אבל על הדרך חזר נתניהו על אותם המסרים שנאמרו בתחילת המלחמה ושנה מפרוץ המלחמה. גם היום הוא מציע לכל הלוחצים לשכוח מסיום המערכה כל עוד חמאס לא ירד על הברכיים, לא הניח את נשקו ולא עזב למדינה שלישית.
וכך אמר ראש הממשלה: "יש מי שאומר לנו, גם בעולם וגם פה בישראל, 'די, נו, תסיימו את המלחמה'. אז יש לי חדשות בשבילכם. אני מוכן לסיים את המלחמה בתנאים ברורים שיבטיחו את ביטחון ישראל: כל החטופים חוזרים הביתה, חמאס מניח את נשקו, יורד מהשלטון, הנהגתו מוגלית מהרצועה (מי שיישאר ממנה), עזה מפורזת לחלוטין מנשק, ואנחנו מבצעים את תוכנית דונלד טראמפ, תוכנית כל כך נכונה וכל כך מהפכנית, והיא אומרת דבר פשוט: תושבי עזה שירצו לצאת – יוכלו לצאת".
חדי עין בטח מזהים את הרחבת רשימת התנאים לסיום המלחמה. עכשיו לא רק החזרת כל החטופים, פירוז מוחלט וכניעה מוחלטת של חמאס והגליית הנהגתו – אלא גם יישום של תוכנית ההגירה מרצון של תושבי עזה. לא צריך להיות מומחה גדול הבקי בפרטים כדי להבין שמימוש של כל התנאים – גם במצב האידיאלי שבו יש אפשרות לממשם – זה לא סיפור של שבועות, וכנראה גם לא של חודשים.
ברמת הרעיון, נתניהו צודק. רק ככה מתמקחים: בלי לגלות טיפה של חולשה או נכונות לפשרה. אם הנהגת חמאס (אלה ממנה שטרם חוסלו) תזהה צליל של ויתור בקולו של נתניהו – המחיר מבחינתם יזנק באותו הרגע.
ברמת ההתאמה למציאות, המסר של נתניהו, על המלחמה עד הניצחון המוחלט ולא פרוטה אחת פחות, רחוק מלשקף את המצב בפועל. גם הוא יודע את זה. האיומים האירופיים בסנקציות, בצינון היחסים, בהקפאת ההסכמים ובהכרה במדינה פלסטינית – אינם רטוריקה פוליטית ריקה מתוכן, אלא התחנה הראשונה בנתיב שבסופו סיום המלחמה בעזה ייכפה על ישראל, אם זו לא תיזום תסריט אחר משלה לשוך הקרבות.
טלפון מהבית הלבן
עם כל הזלזול הטראמפי שהוא רוחש וגם לא מסתיר כלפי מנהיגי אירופה – הוא לא יכול וגם לא מתכוון להתעלם מהם לחלוטין. הזעם המערבי והערבי על המצב ההומניטרי הקשה ברצועה והדרישה לסיום המלחמה כבר התחילו לחדור לבית הלבן.
נתניהו אומנם לא מעוות את המציאות כשהוא טוען כי "יש תיאום מלא בין ישראל לארה"ב". התיאום בהחלט ישנו, אבל תיאום זה לאו דווקא תמימות דעים. כמות הציטוטים של בכירים אמריקאים הטוענים בזמן האחרון כי "שני הצדדים מתבצרים, ולכן העסקה לא נסגרת", מאותתת בבירור כי טראמפ מתחיל לאבד סבלנות. הנשיא לא מוותר על ישראל, אבל באותה מידה הוא לא מוכן לוותר על שאיפותיו ועל תוכניותיו הגדולות.
לא מכל מדינה ידידותית, כולל ישראל, יש לטראמפ ציפיות להסכמים בשווי של מאות מיליארדים. אבל יש לו שאיפות נוספות, למשל – פרס נובל לשלום, שיבוא בעקבות הסכמים דיפלומטיים מרשימים. בגזרה הזאת דווקא יש לו ציפיות מאיתנו – והן לא חופפות את תוכניות המלחמה ללא הגבלת זמן וללא אופק מדיני ברור של ראש ממשלת ישראל.
הנשיא האמריקאי היה כמובן שמח לראות את חמאס נכנע. ואם לא כניעה מוחלטת, אז לפחות הולך לעסקה חלקית. וזה נראה קרוב מאוד, עד שהתברר שההערכות בישראל לגבי חיסולו של מוחמד סנוואר, הסרבן הסדרתי להסכם, הן בעצם מיסקלקולציה. ההערכה אכן הייתה כי דווקא סנוואר האח - מה שמכונה "חמאס עזה" – הוא המכשול העיקרי בדרך לעסקה. החיסול, לכאורה, נועד להוריד את המכשול מהמסלול. בפועל, הסתלקותו של מוחמד סנוואר הולידה כאוס ואנדרלמוסיה בקרב יתר ההנהגה.
סופה של המלחמה באילוץ, ולא בניצחון המוחלט כפי שהובטח לאומה – איננו תסריט החלומות מבחינת נתניהו. מצד שני, ייתכן שזה יהיה הפתרון האופטימלי כאשר משימת־העל שלו תהיה להשיג רווח מקסימלי, לנהל מו"מ מול טראמפ כמו שהוא יודע – ולהביא הישגים גלויים וסמויים. קשה להניח איך יסתיים המהלך אם וכאשר יקרה. קל להעריך מה יהיה על השולחן. במילה אחת – איראן. את כל היתר נראה בזמן אמת.
התרעות פיקוד העורף