1. האנטישמיות מכה שנית
2. הארוכה שמלחמות ישראל
את המלחמה הזו צריך לסיים. הניצחון טמון בהחזרת החטופים, בחיזוק משמעותי של היישובים בעוטף ובמדיניות של אפס הכלה – לצד בניית חלופה שלטונית לחמאס, השתלבות בסדר החדש במזה"ת והרחבת הסכמי אברהם. כל דבר אחר עלול להסתיים במפח נפש ובפגיעה בצה"ל, שצריך גם לנצח שוב ושוב בתנאים קשים, וגם להישאר מוסרי וערכי.
3. פיגוע הסברתי
את פעולת ההסברה הבינלאומית החשובה ביותר למדינת ישראל בימי המלחמה והצונאמי המדיני המתדפק על שעריה, סיפק לנו דווקא תאגיד השידור הישראלי, שהממשלה פועלת במלוא כוחה כדי לסגור אותו ולהתנכל לו.
אבל בשעה שבכל יום יש כאן מלחמה קשה, ארוכה ושנויה במחלוקת - אין בכל יום אירוויזיון, וההסברה הישראלית בעולם בזמן המלחמה מופקרת לחלוטין ברמה של פשע לאומי, שהתשלום עליו יהיה כבד ואכזרי. ההסברה היא חזית סופר עיקרית וחשובה בעידן הנוכחי של הרשתות החברתיות, והיא קריטית לא רק לאמון הציבור בישראל במלחמה, ביעדיה ובהנהגתה המדינית והצבאית – אלא בעיקר ללגיטימציה בעולם להפעלת כוח צבאי, לחבות של ישראל לאמנות בינלאומיות, לחוק הבינלאומי, ולקשרים מדיניים, אקדמיים, ספורטיביים, תרבותיים, כלכליים ומסחריים.
ואת הזירה הזאת ממשלת ישראל השלומיאלית מפקירה לחלוטין. אין לנו משרד הסברה פעיל, אין מטה הסברה מאויש ומתופעל מלא במשרד ראש הממשלה, מסעות ההסברה של סגנית שר החוץ שרן השכל ברחבי העולם לא משכנעים, גם לא ביקורו ההיסטורי של שר החוץ ביפן. שגרירי ישראל בעולם מתקשים להסביר את המדיניות של הממשלה, נמאס להם לתת הסברים לאמירות הזויות של שרים משיחיים, והם בורחים ממפגשים לא הכרחיים ומקוקטיילים עם שגרירים זרים.
הקהילות היהודיות מבולבלות ומפוצלות, בעוד צעדי ההסברה האיראניים, הפלסטיניים והמוסלמיים חוגגים עם תקציבי עתק, כובשים את העולם ומציפים אותו בגלים של אנטישמיות מודרנית על רקע התמונות הקשות מעזה.
את החלל ההסברתי שיצרה הממשלה אחרי 7 באוקטובר מילא דובר צה"ל דאז תא"ל דניאל הגרי. מחליפו תא"ל אפי דפרין, בגיבוי של הרמטכ"ל, הוריד את עצמו ואת יחידתו למדרון אחורי, ובצדק. ישנם דברים שהממשלה צריכה כעת להסביר, לא הצבא. אדרבא, יעמוד בנימין נתניהו מול הציבור במקום מול טופז לוק בסרטונים היומיים, יסביר ויענה על שאלות. שיעמדו שר הביטחון, מזכיר הממשלה וראש המל"ל – ויסבירו מה החליטו, ומדוע. ושיעמוד יו"ר ועדת החוץ והביטחון ויסביר לציבור אם ואיך הוא וועדתו החשובה מפקחים על החלטות הממשלה והקבינט ומבקרים אותן.
וכך, מול זירה מופקרת בתקשורת הבינלאומית, ברשתות החברתיות, במכוני המחקר, בקמפוסים ברחבי העולם ובמוסדות בינלאומיים חשובים, לצד אמירות של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר ואחרים על משימת השיטוח וההשמדה של עזה ועל הצורך לא להותיר אבן על אבן, לגרש ולהרוג – מצעידה ממשלת ישראל שורה ארוכה של מפקדים ולוחמים לבית הדין הבינלאומי בהאג ולחקירות בינלאומיות אכזריות שעוד יגיעו (גם שרי ממשלה מסתכנים בצווי מעצר, אבל אני חס יותר על קורבנות אמירותיהם בצה"ל).
ולמה כל זה מרגיז ומתסכל? כי מנתניהו, שהיה כאן בעבר "מר ביטחון" ו"מר שלום" ו"מר כלכלה", נותר רק "מר הסברה". נתניהו יודע מצוין לבנות חומת מגן הסברתית, יודע לבנות ולתפעל קמיקזות של הסברה, יודע להפעיל רשתות ובוטים, יודע לנהל קמפיין בארץ ובעולם, יודע להתקרבן כשצריך ולהפעיל שופרות ומכונות משומנות היטב – אך הבעיה היא שהוא עושה את זה רק אישית לעצמו ולשרידותו. לו היה משקיע רק 20% מהזמן והמשאבים בתחום זה במדינת ישראל – מצבנו היה טוב יותר.
4. הראשון לזהות
צירי הקונגרס הריעו לשאלה, וסער השיב: "אדוני הנשיא, רשמתי לפניי את שאלתך". אפילו לא השיב את המינימום ההסברתי המתבקש (גם אם איננו מדויק) - "עמדותיו של השר סמוטריץ' אינן עמדותיה של ממשלת ישראל". אני מכיר את לאודר שנים רבות, ובשנים האחרונות אף יצא לי לשמש כיועץ שלו. מדובר בציוני נלהב ו"בן־גוריוניסט" מושבע, "חייל ללא מדים" של מדינת ישראל, שפעל למענה שנים רבות, ועודנו פועל ברחבי העולם ובמזרח התיכון לגיוס תמיכה בישראל, למאבק באנטישמיות ולשימור החינוך היהודי בתפוצות.
בשאלתו הקצרה ביטא לאודר דאגה גדולה ברחבי העולם היהודי מהאנטישמיות הגואה בעולם, מהסכנה ליהודים שגוברת בעקבות המלחמה המתמשכת בעזה, ומהתבטאויות גזעניות, פאשיסטיות ומשיחיות של שרים בממשלה.
פעם, לפני שנים, לאודר היה מתיישב אצל נתניהו בלשכה ומשכנע אותו להעמיד את סמוטריץ' במקום. הם היו חברים קרובים מאוד, ולאודר היה מפטרוניו של נתניהו עוד מימיו באו"ם ועד לשבתו בכס ראש ממשלת ישראל. כיום הם בנתק מוחלט. נדמה לי אפילו שהייתי עד לרגעים שבהם נוצר הנתק הזה: זה קרה בשנת 2011 בניו יורק, השתתפתי בארוחת צהריים אינטימית בהזמנת לאודר במסעדת פור סיזנס היוקרתית והמיתולוגית (זכרה לברכה).
בראשית הפגישה, ועד שיגיע הסלמון המעושן, שאל אותי לאודר, שהיה אז מבעליו של ערוץ 10, כיצד לדעתי כאיש מקצוע עליו לנהוג בדרישת ראש הממשלה לגנוז את התחקיר של רביב דרוקר על "ביבי טורס", שעמד להיות משודר באותו השבוע. עניתי לו שהתערבות שלו תהיה חמורה, לא תמנע את הקרנת התחקיר, אלא תביא לצפייה נרחבת יותר, שהוא יאבד את אמון המערכת, ואפילו יגרום נזק גדול יותר לנתניהו.
לאודר מיהר להסכים איתי וביקש שאתקשר מיד ללשכת נתניהו ולומר שם למי שצריך שאני יושב עם לאודר, שהוא התייעץ איתי, ושזוהי דעתי המקצועית. עשיתי זאת מיד (על חשבון המנה הראשונה), והאיש הבכיר מצידו השני של הקו הסביר לי: "תגיד למר לאודר שהאירוע הזה גדול עליי, גדול עליו, גדול עליך, ואפילו גדול על נתניהו עצמו. זה אבוד. זה או ביטול התחקיר, או המשך החברות עם לאודר". כידוע, לאודר לא התערב, התחקיר שודר, והנתק נמשך שנים, כשלאודר עזב את הערוץ לפני שנים ארוכות.
השבוע בירושלים זכה לאודר ב"עיטור הנשיא" – אות הכבוד הגבוה ביותר של ישראל – שהוענק לו על ידי נשיא המדינה יצחק הרצוג, ובתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רייכמן בהרצליה. מדינת ישראל, כך מסתבר, יודעת עדיין לתת כבוד ויקר למי שראוי ומגיע לו, למרות נתניהו וחשבונותיו האישיים. אני מאחל לרונלד לאודר עוד שנים רבות של עשייה ציונית למען העם היהודי ולמען מדינת ישראל, ולכל אלה אנחנו זקוקים היום יותר מתמיד.
5. אור בקצה המנהרה
בכניסה לבית האבלים ניצבות על השולחן תמונות של צאלה ז"ל, של ילדיה וגם כמה אמירות שלה, ומתוכן אביא לכם כמה משפטים שנגעו בי, ונדמה לי שזוהי צוואתה: "אני מרגישה שמה שאנחנו צריכים עכשיו, זה להקיף את עצמנו באור, לחשוב דברים טובים, להתמלא בתקווה, להיות ליד אנשים שמעצימים אותנו ורואים את האור שבנו, כי תכלס, כולנו אור בעולם הזה, או לפחות כולנו יכולים להיות, זה טמון בנו. אני עובדת עם אנשים דרך מסכתות של כאב עצום, אבל המטרה היא לא להיות בחושך, המטרה היא לעבור שם כדי להגיע לאור, לעבור במנהרה כואבת וחשוכה שבקצה שלה יש אור".
במשך דקות ארוכות חיבקתי את חננאל, שלא הכרתי, איחלתי לו שיעמוד לו הכוח להמשיך לחיות ולגדל את ילדיו, לבנות ולהיבנות. אמרתי לו שגם אם אנחנו חלוקים, אנחנו אחים, ושכל עם ישראל כואב את כאבו. בדרך חזרה נזכרתי באין־ספור הפעמים שבהן כתבתי למפקדים ולראשי מדינה את המשפט בנאום "באתי לחזק ויצאתי מחוזק", והבנתי שוב שזו אמת ולא מליצה. יהי זכרה ברוך.
6. פה גדול ולב גדול
שלא תתבלבלו לרגע. אני סבור, והתבטאתי גם, שיאיר גולן שגה בניסוח וכיוון את האש לא לכתובת המדויקת. ועדיין, אצלי הוא מתויג בצד של הטובים, הערכיים, הישרים וההגונים – ואני שמח שהוא בחיינו הציבוריים, שהוא מוביל תנועה ומפלגה, ושהוא מקבל אמון בציבור על רקע העובדה שהוא לא "מתחפש" למרכז, לא מכבס מונחים, לא מבקש למצוא חן, לא קורץ לחרדים ולקיצונים. יש לו תעודת זהות פוליטית חדה וברורה וסיעה פעילה ומעורבת.
גולן התייחס בדבריו בריאיון למלחמה שנויה במחלוקת בעזה, לממשלה של קיצונים, ששולחים את צה"ל להסתובב סביב הזנב של עצמו, שלא מגדירים יעדים ברורים, שאין תכלית אסטרטגית ולא רגל מדינית משלימה. הוא התייחס למלחמה מתמשכת שגורמת לנזקים כבדים לישראל ברחבי העולם, לצונאמי מדיני ולפספוס של "רכבת ההזדמנויות" שמוביל נשיא ארה"ב.
יאיר גולן הוא מהטובים והראויים, עם לשון מהירה וחסרת זהירות, אבל הוא צה"ל יותר מכל אחד מאיתנו, הוא וחמשת בניו. בטח יותר מכל אלה שקפצו עליו. יאיר גולן שגה באמירה ותיקן, ועל זה נאמר: "חכמים, היזהרו בדבריכם, ומנהיגי ציבור שבעתיים".
7. העיר שפונתה לה יחדיו
אביחי שטרן עצוב אבל לא מיואש, כי הוא מנהיג. תושבי עירו חוזרים אט־אט לעיר האהובה שלהם, הורים לתלמידים וזוגות צעירים עדיין מתמהמהים, מי בגלל שנת הלימודים ומי מסיבות אחרות, אבל לקריית שמונה יש עתיד גדול.
התרעות פיקוד העורף