כהונת ראשות עיריית ניו יורק נחשבה בעבר בפוליטיקה האמריקאית ככהונה השנייה בחשיבותה אחרי הנשיא - הגדרה שכבר מזמן לא רק שגויה אלא מגוחכת. ראש העיר האחרון שבתקופת כהונתו (1966־1973) הייתה להגדרה הזאת ריאליות היה ג'ון לינדזי, פוליטיקאי מוערך גם בזירה הארצית. לינדזי גם הציג את מועמדותו לנשיאות ונכשל. מאז, מי שכיהנו כראשי עיריית ניו יורק היו במקרה הטוב פוליטיקאים בינוניים. יש מהם שתפקדו כאישים אפורים, שלא השאירו עקבות ושבקושי זכורים.
אד קוץ' היהודי זכור יותר כדמות ציורית אהודה על אמצעי התקשורת מאשר בגלל הישגים מיוחדים שלו. רודי ג'וליאני זכור כמי שכיהן כראש העיר בעת אסון הטרור הגדול והקטלני בתולדותיה - הפגיעה במגדלי התאומים - וטיפל ביעילות בתוצאות האסון. מי שהחליף את ג'וליאני היה המיליארדר היהודי מייקל בלומברג, שכיהן בראשות עיריית ניו יורק שלוש כהונות (2002־2013). בלומברג הפגין בכהונתו ידע, ניסיון ניהול וכישורים שהורגשו בזמנו היטב בתחומים שונים באזור המטרופולין.
מי שהנמיך את מעמד הכהונה בראשות העיר הגדולה בארה"ב היה ביל דה בלאזיו, שלא ברור מלכתחילה כיצד נבחר - ועוד לשתי כהונות. מה שברור הוא שכהונת ראש עיריית ניו יורק הפכה בשנים האחרונות למעמד שולי בהחלט בזירה הפוליטית הפנימית בארה"ב, עובדה שכנראה סייעה לאריק אדמס להיבחר לפני שלוש שנים לראש העירייה.
אדמס - שחור, קצין משטרה לשעבר, דמוקרט, איש חביב ונוח - התחיל את כהונתו ברגל ימין וברוח אוהדת כלפיו מצד תושבי העיר. כנראה בשל חוסר ניסיון ציבורי, הוא לא הקפיד על בחירת הבכירים בצמרת העירייה. כך נחשפה שורה ארוכה של בכירים בתפקידי מפתח שהיו מעורבים במעשי שחיתות והודחו או נאלצו להתפטר - אחד מהם מפקד משטרת ניו יורק, ואחר הוא המפקח על בתי הספר בעיר. גם נגד אדמס עצמו היו חשדות להתנהלות מפוקפקת, אבל שופט פדרלי ביטל את החשדות וטיהר אותו.
"העיר נוטה לבחור במנהיגים אכזריים בזמנים של משברים מורגשים", כתב פרשן ב"ניו יורק טיימס" על הדיווחים המתפרסמים לקראת הבחירות המוקדמות במפלגה הדמוקרטית של מועמדים לראשות העיר, שיתקיימו ב־24 ביוני. הפרשן קצת הגזים, אבל זה נכון שהשוליות הנוכחית של מעמד ראשות עיריית ניו יורק היא הסיבה שלא פחות מעשרה מתמודדים, כמעט כולם אלמונים, הגישו את מועמדותם – ונחשפים לראשונה בקמפיינים שהם מפרסמים בערוצים המקומיים.
המתמודד היחידי ששמו מוכר וידוע היטב הוא אנדרו קואומו, מי שכיהן בעבר כמושל מדינת ניו יורק ופרש מהתפקיד בעקבות חשדות על התנהגות בלתי הולמת עם נשים שעבדו בלשכתו – עובדה שלא מנעה ממנו להחליט לרוץ לראשות העיר. העובדה המפוקפקת גם לא בלמה את היקף התמיכה במועמדותו לראשות העיר – 28% - הגדול מבין נתוני התמיכה של כל המועמדים.
התרומה של טראמפ
יש להודות – אין כיום במטרופולין בעיות מיוחדות המעיקות על חיי התושבים. ניו יורק היא העיר העשירה ביותר בעולם, ש־65 מיליון תיירים ביקרו בה ב־2024. היקפי הפשיעה והרצח בעיר בירידה מאז שנות ה־90. מה שמדהים ואף מפחיד הוא שהנושא המרכזי שיידון במערכת הבחירות יהיה הגידול בתקריות אלימות נגד יהודים ונגד מוסדות יהודיים.
לפי דוח של משטרת ניו יורק, 52% מהתקריות המוגדרות כפשעי איבה בשנת 2024 היו נגד יהודים. הנתונים האלו ממשיכים גם בחודשים הראשונים של שנת 2025 - והיקפם עומד כעת על 60% מפשעי האיבה. "בדיוק כמו ש'חיי השחורים חשובים' היה נושא מרכזי בבחירות הקודמות לראשות העירייה, בבחירות הנוכחיות אנטישמיות תהיה הנושא המרכזי", אמר בריאיון ל"ניו יורק טיימס" דיוויד גרינפלד, מנכ"ל ארגון יהודי המטפל בעוני בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר. "אני חושב שכל פוליטיקאי שהוא נבון חייב להבין זאת", הוסיף גרינפלד.
ה"ניו יורק טיימס" לאחרונה פרסם כתבת תחקיר שכותרתה – "ישראל והאנטישמיות יהיו נושאים מרכזיים במרוץ לראשות עיריית ניו יורק". בכירים בקהילה היהודית המקומית לא כל כך מסכימים עם הכותרת, ומגלים זהירות בניסוח הערכותיהם לצפוי במרוץ. אברהם פוקסמן, שהנהיג כמעט יובל שנים את הליגה למניעת השמצה, אמר בריאיון ל"מעריב": "ניו יורק הייתה תמיד אזור שבו גילויי אנטישמיות היו בשיאם, אבל בעבר זה לא היה מוזכר בחדשות".
פוקסמן טוען שתמיד הייתה אנטישמיות באמריקה ותמיד תהיה - ההבדל הוא שבעבר הלא רחוק הגזענים הקיצוניים היו מעורבים באנטישמיות באופן נסתר, נזהרים מחשיפה, והוסיף: "מה שקורה בשנים האחרונות הוא שהאנטישמיות חדרה למרכז הזירה הציבורית בלי בושה". פוקסמן טוען שהסיבה העיקרית לכך היא הגידופים שדונלד טראמפ כמועמד לנשיאות הפיץ נגד מיעוטים ומהגרים. "טראמפ יצר אווירה שעודדה איבה נגד מהגרים זרים ונגד בני מיעוטים, כולל יהודים".
בכירים יהודים בקהילה מגלים פחות התאפקות לנוכח הגידול בתקריות אנטישמיות בניו יורק. בתגובות שלהם הדאגה הנושקת לחרדה מודגשת יותר. ההערכה המקובלת היא שהמלחמה שישראל מנהלת ברצועת עזה היא מהגורמים המרכזיים לגידול בתקריות האנטישמיות באזור המטרופולין.
הבכירים היהודים דואגים במיוחד ממחיקת ההבדל בין אנטי־ציונות לאנטישמיות. "התופעה החמורה היא שאין יותר שוני בין אנטי־ציונות לאנטישמיות", אומר הרב אריק יופה, מי שכיהן במשך שנים כנשיא התנועה הרפורמית. "מי שמרגיזים את היהודים הם אלו שטוענים שהאנטישמיות איננה חשובה. זו טענה אנטישמית, ואני מקווה שכל מועמד שמתמודד לראשות העיר יודע ומבין זאת".
הפילוג שנחשף
בכתבת התחקיר שפרסם ה"ניו יורק טיימס" נטען בלי היסוסים, שגילויי האנטישמיות בניו יורק הפכו למגיפת העיר. עם זאת, העיתון גם מציין שפוליטיקאים יהודים בעיר מגלים מאמץ לרכך את תופעת האנטישמיות ולתת לה הסברים שממעיטים מחומרתה. "לרבים מהפוליטיקאים בעיר, כולל יהודים, הבעיה היא יותר מרוככת", כתב העתון. "ברד לנדר (brad lander), מבקר העיר, שרץ לכהונת ראש העיר, הוא יהודי רפורמי ששוקל להיות רב – והוא נגד מדיניות הכיבוש של נתניהו".
המתמודד אנדרו קואומו תוקף את יריביו על הצהרותיהם המתונות לגבי תופעת האנטישמיות בעיר. בנאום שנשא בבית כנסת הוא תקף בחריפות שלושה מבין המתמודדים, ובהם ברד לנדר, שלטענתו - "תומכים בחשאי בפוליטיקאים אנטי־ישראלים".
אין ספק שהגידול בתקריות אנטישמיות אכן יהיה נושא מוביל בבחירות לראשות ניו יורק. שום מועמד לא יכול להתעלם מהעובדה שהיהודים היוו 26% מהמצביעים בבחירות המוקדמות של המפלגה הדמוקרטית לראשות העיר בשנת 2021. ברור לכל שההיקף הגדול של מצביעים יהודים אורתודוקסים סייע לאריק אדמס לזכות אז במועמדות. להערכת ה"ניו יורק טיימס", המאבק על הקול היהודי בבחירות לראשות העיר יהיה גם הפעם ניכר ונחרץ. "אם כי זה יהיה מאבק שיחשוף פילוג בקרב יהודים בדעותיהם על המשך ההתקפה של ישראל בעזה".