לא רק קל"ב, גם קרוב למקום עבודתי דאז: שימשתי בשנים ההן ככתבת פוליטית של "מקור ראשון", והשלוחה שכנה בבניין הסמוך למערכת. שלחתי את המסמכים הנדרשים למכללה והוזמנתי לשיחה. את פניי קיבל עובד המזכירות, שהיה יכול לגלם דמות ב"שטיסל". בן 30 פלוס, לבוש בקפוטה, עם פאות מסולסלות וכרס בירה.
"מבחינה אקדמית את מתאימה מאה אחוז", הודיע לי הבחור, "אבל תהיה לך בעיה עם קוד הלבוש" - והושיט לי דף מודפס שבעוונותיי לא שמרתי ואפילו לא צילמתי. התקנון עסק בקוד לבוש. לא רק עידית (מיצובישי) סילמן הייתה נפסלת לפי הכללים של המכללה. גם תושבת הר נוף, חרדית מודרנית, לא הייתה עוברת את רף הדרישות.
עזבו את אורך החצאית, את אורך השרוול ואת הדרישה לכיסוי ראש מלא (לנשואות). התקנון הגדיר את צורת התכשיטים ואת גודלם (נאסר על התלמידות לענוד עגיל ארוך או עגילי חישוקים למשל), את גון הלק (ורוד או צבע בז׳ בלבד), ואסר לנעול מגפי עקב! אה, כן, התלמידה מחויבת להתלבש לפי התקנון גם מחוץ ללימודים, 24/7.
"תקשיב", אמרתי לעובד המזכירות – "אתה יודע מהו הדבר הכי לא צנוע? שאתה יושב כאן מולי ודן איתי, עם אמא לחייל בישיבת הסדר, בצורת הלבוש שלי". הבחור בהה בי: "יש לך בן בישיבת הסדר?".
השנה הייתה שנת כהונתה הקצרה של ממשלת נתניהו־בנט־לפיד. הסיעות החרדיות נותרו בחוץ, וראש מועצת החכמים של ש"ס דאז, הרב שלום כהן, הגדיל לעשות וכינה את הכיפות הסרוגות "עמלק". הבנתי שבו ברגע חרצתי את גורלי. אמא של הסדרניק שעונדת עגילי חישוק ונועלת מגפי עקב היא לכל הדעות Persona non grata.
"כן, יש לי", אישרתי בידיעה ברורה שכבר אין לי מה להפסיד. הוא צקצק בלשונו. "לא הייתי מאמין שיש לך ילד כזה גדול". קמתי ואספתי את המסמכים. "שמע ואספר לך משהו", חתמתי את השיחה, "לו הייתי מתלבשת לפי התקנון הזה שלכם, היית סבור שיש לי נכד בישיבת הסדר, לא ילד", ויצאתי למסדרון. נרשמתי למכללת שערי משפט. שכר הלימוד עלה פי שלושה (בשלוחה החרדית של קריית אונו הלימודים מסובסדים), נסיעה של שעה ורבע, כי אין מצב שאוותר על עגילי חישוקים ושמלות קיץ. לא אני.
האל השולח
ואתם תגידו, תחליטי כבר מה את רוצה. את הרי דורשת שוויון בנטל, מקדמת גיוס חרדים ומבקשת לשלבם בשוק העבודה. אז איך ישתלבו אם לא ילמדו מקצוע? ואיך ילמדו מקצוע ללא הפרדה מגדרית? אם צה"ל מקים חטיבה מיוחדת שמספקת כשרות בד"ץ והפרדה מוחלטת מכל חיילת, כולל פקידת שלישות, למה לא לאפשר הפרדה מגדרית מוחלטת גם באקדמיה?
ובכן, גלגלתי בפניכם את הסיפור על לימודי תואר ראשון למשפטים בשלוחה החרדית. כלום חשבתם כי התקנון הדרקוני נועד לשמור על המרצים שמא שיער שצץ מחוץ לבנדנה, מרפק חשוף או עגיל מתנדנד באוזנה של תלמידה ידירו שינה מעיניהם, שלא לדבר על גרוע מכך? תתפלאו, המרצים בשלוחה שאליה ביקשתי להירשם, היו רובם ככולם חובשי כיפות סרוגות או חילונים. למי נועד התקנון אם כן? התשובה פשוטה. ההנהלה החרדית של השלוחה מבקשת לשמר את שליטתה המוחלטת בתלמידות, נשים נשואות ברובן. מה אם תלמידה חרדית תתפתה להתלבש כמו החברה הסרוגה שלה לספסל הלימודים? מה אם "תתקלקל"?
הצעת החוק של סון הר־מלך נועדה ליצור בישראל מרחב ציבורי נפרד לחלוטין - מגן הילדים ועד מאה ועשרים. השלב הבא הוא יצירת הפרדה מגדרית במקומות עבודה: גבר חרדי או אישה חרדית שסיימו לימודי תואר שני או שלישי בלי לפגוש את נציגי המין השני, לא אמורים להיחשף למפגש שכזה גם במקום העבודה. האפליה המגדרית באוטובוסים, בחנויות מכולת, בספריות, בג׳ימבורי, היא כבר כאן. זאת ועוד: בעולם החרדי והחרד"לי, אתם יודעים, גבר יכול לשמש כמרצה בקורסים לבנות, ואילו אישה מנועה מלהעביר הרצאות לבנים. המסקנה ברורה.
בזמן שנלחמנו
ולסיום. לפני שנה קלטנו מתמחה, אישה בשנות ה־50 המאוחרות לחייה. בשונה ממני, היא הסכימה לקבל על עצמה את התקנון הדרקוני וסיימה את לימודי המשפטים שלה בשלוחה החרדית של מכללת קריית אונו. הם אפילו אפשרו לה לא לכסות את הראש משום שהייתה גרושה. אבל… תחזיקו חזק. עובדי המזכירות נזפו בה בגלל הלבוש הלא הולם: היא התלבשה לפי התקנון אך לטעמה של ההנהלה, "צעיר מדי". אישה בגיל 50 פלוס אמורה להתלבש כיאה לסבתא.
בשעת כתיבת שורות אלה התקשר הבן הקטן שלי (זה שאחיו הגדול התגייס במסגרת ההסדר לפני 11 שנה). הוא הודיע שלוקחים להם את הטלפונים ושנקבל עדכונים בצ'ט ההורים. את ילדינו ואת בני הזוג שלנו הממשלה שולחת למלחמה, תוך שהיא משגרת צווי 8 בזכות תמיכתו של ח"כ מש"ס שלא שירת בצה"ל. אזרחי ישראל בחזית - ולימור סון הר־מלך מקדמת בעורף את הקמתה של מדינה חרדית שבה אין לאישה זכות ללמד באקדמיה ולהחליט אם לענוד עגיל מתנדנד וללבוש שמלה, שבעיני אנשי משטרת הצניעות "אינה הולמת את גילה".
התרעות פיקוד העורף