בקואליציה הנוכחית שר האוצר הוא הגוי האחראי לשריפת טונות החמץ שמפעלי נתניהו מייצרים מדי שנה. על כך זכה לפרס ראש הממשלה, ששיבח השבוע את הפליק־פלאק הנדיר בעניין הסיוע ההומניטרי לעזה: "כל הכבוד, בצלאל. אמרת את האמת והוכחת מנהיגות". היחס של ביבי לסמוטריץ' עומד ביחס הפוך לכוח מפלגתו בסקרים.
התמיכה בסיוע לעזה דומה למי שעבר שטיפת מוח: מהתנגדות מוחלטת - לתירוצים, כמו החשש שנואשם בפשעי מלחמה. שר האוצר הבטיח שהסיוע יתמקד באוכל ותרופות, ושלחמאס לא יגיע אפילו גרגר - אבל בפועל הגיעה מאפייה שלמה. הוא מתאים את עמדותיו לאינטרסים של נתניהו, שמבחינתו ההישרדות הפוליטית היא האינטרס העליון, והוא מתוגמל בנדיבות.
לפני שבועיים הוא טען: "אני הרוב, והרוב לא מעוניין בעסקת חטופים". דבר דומה אמר כבר במרץ 2023, בעת הרפורמה המשפטית: "אנחנו הרוב, ואסור לעצור את הרפורמה". סמוטריץ' הוא הרוב במקרה הטוב רק באיזה בית כנסת עם עשרה מתפללים או בוועד הבית.
השבשבת פעלה במלוא הרוח גם בהתייחסותו לסוגיית הקמת ועדת חקירה ממלכתית ובנושא גיוס תלמידי ישיבות. בפועל הוא מתנהל כאילו באמת הוא הרוב.
וואו, איזה ציוץ! אז בואו נעשה קופי פייסט ונתאים את הדברים למציאות הכלכלית במשמרת שלו: המצב היום גרוע בהרבה ממה שתיאר לפני שלוש שנים: הריבית גבוהה ולא יורדת, האינפלציה מתרוממת (מדד אפריל זינק ב־1.1%), יוקר המחיה בשמיים, והמשק עלול להיכנס למיתון.
השבשבת של סמוטריץ' היא מופת של סיפורי גרנדמייזר, או אם תרצו - פסטיבל מספרי סיפורים. ניתן לפטור את שר האוצר באמרה החבוטה ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן". אלא שמכיוון ששר האוצר הוציא שם רע גם לאמרה הזו, אנחנו לא נוציא אותו בזול.
אם בענייני פוליטיקה שולף שר האוצר את גליל הבד במנחת המצביע על כיוון הרוח, בענייני יוקר המחיה הוא שותק דווקא כשצריך לדבר ולתת לנו תקווה. שום מילת נחמה בנושא, שום ציוץ על צעדים שהממשלה חייבת לנקוט כדי להוריד מחירי הדירות, השכירות, המזון, התרופות והתעופה. מרחב התמרון הכלכלי המאפשר להתעלל בנו מתקיים באדיבות נתניהו ועוזריו. את מחיר הכישלון, בוודאי בתחום הכלכלי, כולנו משלמים.
השירות הבנקאי, בימים של התייעלות המערכת, תופס מקום מרכזי בסדרי העדיפויות של הלקוח. לצד ההתגוששות הפיננסית והגידול בתחרות, הבנקאים ממשיכים להתפקע מצחוק כל הדרך אל הבנק.
דוחות הרבעון הראשון של 2025 הצביעו על רווח כולל של 7.7 מיליארד שקל, הגבוה ב־0.7% בהשוואה לרבעון המקביל ב־2024. בעלי מניותיהם יקבלו דיבידנד במזומן של 2.5 מיליארד שקל. המערכת מתיישרת בהדרגה על שיעורי תשואה מצוינים של כ־15% על ההון העצמי. הרווח ברבעון הראשון, בהתחשב במצב המשק, הוא הישג עצום, המוסבר בעיקר בפערים בין ריבית הזכות האפסית לריבית החובה המתסכלת.
לכך יש להוסיף את המשך ההתייעלות (בעיקר בבנק הפועלים ובלאומי) ואת הצמיחה בתיקי האשראי. הרווח הוצג, אף שהחל מ־2025 נאלצו הבנקים להיכנע, ובאופן חסר תקדים בבנקאות העולמית - לפתוח את קופת הרווחים לכל דורש. הם הופכים לקופת צדקה.
הם כבר אולצו להפריש "מס סמוטריץ'" בהיקף של 2.5 מיליארד שקל עבור 2024 ו־2025. הכסף שנבלע בקופת המפלגות החרדיות גרם לבנק דיסקונט ולבנק הבינלאומי להציג ירידה ברווחים. בנוסף, המערכת אולצה להפריש החל מהרבעון השני 1.5 מיליארד שקל נוספים המיועדים לפינוק לקוחותיהם.
הביזה נעשית כדי להוריד מהם את לחץ הביקורת הציבורית, והם נכנעו לסעיף שאין להגדירו אלא כסחיטה באיומים. סחיטת 1.5 מיליארד שקל השנה, ו־1.5 מיליארד שקל נוספים בשנת 2026. זה שוד בנקאי לאור היום ללא יריית אקדח. מוזר שבעלי המניות בבנקים עדיין לא התקוממו נגד השוד האלים.
אלא שלסעיף "התרומה" נוספה, בהסכמת הנגיד, כוכבית שעד כה הוסתרה מהציבור. אם פוליטיקאים תאבי כוח, כמו יו"ר ועדת הכספים משה גפני, או סתם חברי כנסת מתוסכלים, יעזו לקדם חקיקה אנטי־בנקאית, לבנקים יש זכות לבטל מיידית את תוכנית ההטבות, ושילכו לחפש אותם. במילים אחרות, הבנקאים סנדלו את הפוליטיקאים. עכשיו בואו נראה מי ימצמץ ראשון.
למרות קולות הנהי והבכי על מצב המשק, המערכת ממשיכה לספק אשראי חיוני ליזמים, בעיקר בתחומי התשתיות והמשכנתאות אך גם לעסקים קטנים. ועדיין, מנהלי הבנקים נאלצים להתנצל על שיעור הרווחיות. במקום לקבל תעודות רבעון מצוינות - הם סופגים אש. לנוכח מגבלות השכר, הקנסות והפופוליזם - איזה בנק ברמה העולמית יסתכן ויגיע לישראל כדי לקנות בנק כשמדובר בהלאמה דה־פקטו? איזה בנקאי יגיע לישראל כשמאשימים את המערכת הבנקאית אפילו במחירי הנדל"ן הגבוהים?
מזל שלמערכת הבנקאית יש נכס מעולה, וזו הריבית הגבוהה. הנגיד ישגר ביום שני הקרוב את הודעת הריבית התקופתית, אבל לא צריך להיות נביא כדי להעריך שלאור התחדשות האינפלציה - הריבית לא תרד, לא הפעם ולא בהחלטה שאחריה ביולי.
"זה אך ורק צעד ביניים. בהיבט יותר רחב, המטרה לאורך זמן היא להגביר את ההוגנות של המערכת הבנקאית ולשפר את החינוך הפיננסי של הלקוחות. יש פה צורך באיזון ומתן מענה לביקורת הציבורית על הרווחיות המוגזמת וההצעות הפוליטיות להתערבות במערכת".