אבל נתניהו, למרות הציניות וחוסר המוסר שלו, עדיין יכול לשנות את כיוון המלחמה ואת מורשתו. זה ידרוש החלטה להפסיק להיות שבוי של הקואליציה שלו ולהתחיל לנהוג כראש ממשלת כל אזרחי ישראל, וכאדם הגון. למרות הטרגדיה שהתחוללה מאז שחמאס פלש לישראל ורצח 1,200 בני אדם ב־7 באוקטובר, נוצרה הזדמנות להסדרה שתשלים כמעט את התהליך שהחל בהסכם השלום עם מצרים ב־1979.
מה שהמדינות הערביות ידרשו בתמורה להזזת החמאס הוא התחייבות ישראלית אמינה לחידוש התהליך המדיני – כזה שמטרתו היא הקמת מדינה פלסטינית מפורזת. לשם כך תצטרך ישראל לוותר על פנטזיות של סיפוח וגירוש, ולחזור להבטחתה המכוננת: מדינה יהודית ודמוקרטית, שאינה שולטת במיליוני פלסטינים נטולי זכויות.
התגמולים הפוטנציאליים חורגים מעבר לזירה הפלסטינית. בין היתר בגלל הישגי ישראל במלחמה – כמו הפגיעה הקשה בחיזבאללה בלבנון והחלשת איראן, הפטרונית של חמאס ומיליציות נוספות. ובמידה מסוימת – יש להודות – גם בגלל האכזריות של ישראל, שהביאה למותם של כ־50,000 עזתים, מחבלים ואזרחים, מה שיצר תחושת דחיפות אזורית.
נורמליזציה עם ערב הסעודית תהפוך לאפשרית, כהרחבה להסכמי אברהם מ־2020. מדינות ערביות נוספות עשויות להצטרף. גם סוריה, תחת הנהגה פוסט-מלחמתית שתתמקד בהישרדות ולא באידיאולוגיה, עשויה להשתתף. בשונה מהעבר, ייתכן שלא יהיה צורך להחזיר את הגולן – משום שההנהגה הסורית החדשה, שמקורה אסלאמיסטי, פחות אובססיבית לגבי טריטוריה מהמשטר הבעלת'י הלאומני של משפחת אסד.
המהלך הזה נראה מסוכן פוליטית – כי הוא יאבד קואליציית הקיצונים – אך הוא דווקא הדרך הסבירה להישרדות ארוכת טווח. האופוזיציה, על אף פיצולה, תתמוך כמעט בוודאות במהלך נועז לדיפלומטיה. קונצנזוס של אחדות לאומית עשוי להיווצר, ולתת לנתניהו תקופת חסד של 8–12 חודשים כדי ליישם אסטרטגיית אחרי־המלחמה, לפני בחירות שחייבות להתקיים עד סוף 2026. הציבור, מותש ומחפש כיוון, יקבל בשמחה תפנית מדינית.
ולבסוף – ענייניו המשפטיים. מנהיג שיביא לסיום המלחמה, יפתח את הדלת לשלום ויאחד את האומה – יוכל לנהל מו"מ להסדר טיעון סביר במשפט השוחד שלו. יותר מכך – הוא עשוי למצוא נחיתה רכה בדמות הנשיאות הישראלית – תפקיד טקסי אך יוקרתי, ללא סיכון פוליטי. זה יכול להיות סיום הולם לקריירה שהחלה באמביציה, גלשה לרעילות וחשדות לפשעי מלחמה – אך עשויה להסתיים בגאולה.
כרגע, הממשלה על טייס אוטומטי, בדרכה לאסון. עזה הופכת למלחמת נצח. החטופים בסכנת חיים נוראית. חיילים נהרגים. האהדה הבינלאומית נעלמה. הקשיים המשפטיים הבינלאומיים הם רק קצה הקרחון של ניכור דיפלומטי ודורי הולך וגדל.
התרעות פיקוד העורף