הטלפון צלצל. הרמתי. על הקו הייתה בחורה צעירה (לפחות כך היא נשמעה) ששאלה אותי אם אני רוצה לשנות את המסלול של הפנסיה ולהשקיע באג״ח. יותר נכון היא ניסתה לשכנע אותי. היא אמרה שיש עכשיו הזדמנות חד־פעמית ועליי לזנק על ההזדמנות. לא היה לי נעים להגיד לה את האמת - שאני מפספס מתמיד בחיי ואיכשהו אני תמיד דופק ברגע האמת את ההזדמנויות הגדולות. בכלל, אני מקפיד להיות בחיי משהו שהוא בין מלך ה״פספוס״ ומלך ה״כמעט״. כמעט הגעתי לכל מיני מקומות בחיי, כמעט עשיתי כל מיני דברים, כמעט הצלחתי להקים תא משפחתי נורמלי, כמעט הייתי בזכות עצמי, המון כמעט. ובמקביל פספסתי והחמצתי ברגעי האמת, בצמתים המשמעותיים בחיי, את האפשרויות שניצבו מולי. ברגע האמת אני תמיד בועט את הכדור ליציע.
״לא, תודה״, אמרתי.
״אתה בטוח?״, היא אמרה.
״כן״, השבתי.
״אוקיי, חבל״.
״כן, חבל״, אמרתי, ״חבל״.
ניתקתי את השיחה ולקחתי את עצמי למראה שבחדר האמבטיה להשקיף על עצמי. עצמי נראה תשוש ושחוק. בהיתי בעצמי. שני ילדים, קריירה לא ברורה ולא יציבה, חתולה ולא יותר משלושה תבשילים שאני יודע להכין.
מאוחר יותר התקשר אליי בחור מחברה ששכחתי את שמה והציע לבדוק אם יש לי כפל ביטוחים. מה זה כפל ביטוחים? שאלתי. נגיד אם אתה משלם גם על ביטוח בריאות פרטי וגם על מסלול פלטינום בכללית או ״מכבי שלי״ במכבי, הוא הסביר, זה כפל ביטוחים ובמצב כזה אתה מבזבז כסף סתם. חשבתי לעצמי על קטע בשיר של הוולווט אנדרגראונד שהולך כך:
״אין לי ביטוח בריאות פרטי״, אמרתי לו.
״הו״, הוא נדרך, ״אז אנחנו יכולים להציע לך אחד כזה שכולל הטבה לביטוח סיעודי חינם״.
זה מנוגד לקו הכללי שלי בחיים, שאומר שאני רוצה שילדיי יסעדו אותי ויישאו בעול כמו שאני נשאתי את עוּלם במשך שנים רבות. הם חייבים לי ואני לא רוצה שיחמקו מזה באמצעות ביטוח סיעודי.
״לא, תודה״, אמרתי, ״אני כרגע מתכנן להקפיד על הבריאות בצורה כזו שכרטיס פלטינום של קופת חולים יהיה די והותר״.
״אבל אתה אף פעם לא יודע מה יכול לקרות״.
״מזמן הפסיקו לקרות לי דברים בחיים״, אמרתי וסיימתי את השיחה. כמובן שאם זה היה סרט או סדרה, באותו הרגע היה עולה שיר של אביתר בנאי ששר ש״כלום לא קורה פה, כלום לא קורה פה״. אבל עבר המון זמן מאז שחיי היו משהו שאפשר להלביש עליו פסקול בעוד פרק של ״מחוברים״. מאז רק ניתוקים ופירוקים. חי לי בין שיחות שלא נענו להודעות שלא נקראו ומציית להוראות של מדיח הכלים, מכונת הכביסה והנייד, שדורש ממני שאעדכן אותו כל הזמן. הזירה העיקרית בחיי היא הבנק, שם אני נלחם בעו״ש והשומה של מס הכנסה - שם אני מתגושש עם הוצאות מוכרות וחשבוניות של שוטף פלוס 30 ו־60, וההתמחות הגדולה שלי היא במציאת חניה בחניונים ובלהגיד ״תכף שולח״, ״תכף מגיע״, ״תכף בודק״, ״תכף מסדר״, ״תכף מתפנה״.
אחר כך קיבלתי הודעת טקסט שבה התבקשתי לדרג מ־1 עד 10 את חוויית השירות שקיבלתי בשיחה עם הבחורה שהציעה לי שינוי מסלול בפנסיה לכיוון האג״ח. אם זה נחשב לחוויה בחיים שלך, אתה בצרות גדולות, חשבתי לעצמי.
אבל מה אם הייתי נדרש לדרג את החוויה שנקראת ״החיים״ מ־1 עד 10, המשכתי לחשוב לעצמי, כמה הייתי מדרג אותה?
42 שנים - 15,403 ימים, 369,672 שעות, 22,180,320 דקות - שאני חי עם עצמי. לא תענוג גדול בהתחשב בכך שאני מכונה שמייצרת בעיקר חרדות ומחשבות כל רגע מחדש ואין לה רוגע - רק לעתים נדירות, למשל כשאני מגלה שזכיתי בסודה מתנה באפליקציה של תחנת הדלק, אני זוכה למעט רוגע. גם כשאני זוכר לשים את בגד הגוף הוורוד בתיק של הילדה ביום שבו יש לה חוג ריקוד, גם זה רגע של רוגע ונחת. אבל מהר מאוד אני חוזר להטריד את עצמי עם הנוכחות שלי בחיי.
על פי הנתון האחרון של הלמ״ס, אני צפוי לסבול את עצמי עוד 40 שנים (תוחלת החיים הממוצעת בישראל לגברים היא 82 שנים). בינתיים אני לוקח נשימה עמוקה כל בוקר לקראת תחילתו של יום נוסף.
אז מה הציון שאני נותן לחוויה שנקראת החיים? לא ממש יודע. עד לא מזמן הייתי בזוגיות, אבל אני לא בטוח שאני יודע איך להפנים אהבה כמו שצריך. במשך חיי שמעתי מנשים שונות, לפעמים באמצע הלילה, לפעמים בערב ולפעמים בצהריים (לעולם לא בבוקר) ש״אני אוהבת אותך״, אולם אני לא חושב שידעתי מה לעשות עם זה. אולי אם הייתי יכול להמיר את זה לאג״ח זה היה נחמד. ובכלל אם תשאלו את יונה וולך אז ״לא יכולתי לעשות עם זה כלום / זה היה אצלי בידיים / ולא יכולתי לעשות עם זה כלום״.
כבר כמה חודשים שיש לי על היד שעון דיגיטלי שרודה בי וסופר לי קלוריות ומרחקים שאני גומע וגוער בי שעליי ללכת עוד כמה קילומטרים כדי לעמוד ביעד היומי, אבל הוא לא יודע שהשבוע מציינים 30 שנים ללכתו של דוד אבידן, שהסביר לנו ש״מה שמצדיק יותר מכל / את הבדידות, את הייאוש הגדול / היא העובדה הפשוטה, החותכת / שאין לנו לאן ללכת״.
עכשיו, כשאני חושב על זה, אני מצטער שמערכת היחסים עם בת זוגי לשעבר נגמרה לפני שהספקתי לשאול אותה אם יש לה כפל ביטוחים. מעתה לכל מערכת יחסים שאכנס אשאל את זה ישר. חשוב לדעת למי מהאנשים שנמצאים בחייך יש כפל ביטוחים ולמי לא.
התרעות פיקוד העורף