המיסים שלנו לא הולכים לטובתנו. לא לטובת שדרוג מערכת החינוך, לא לקיצור התורים אצל הרופאים, לא לשדרוג מערכת התחבורה הציבורית, וגם לא למשרתי המילואים. במקום זאת, הכספים שלנו זורמים לכיוונים פוליטיים, לפי אינטרסים צרים תועלתניים. וכמובן, אנחנו המממנים. זה לא חדש. המצב הזה מתרחש כבר שנים, ובעודף מוטיבציה בכנסת הנוכחית.
השבוע זה עלה מדרגה עד לשלב מצחיק, מגוחך, עצוב. אני לא יודע אפילו איך לקרוא לתופעה. מי שקטף הפעם את פרס ה"מאכער המצטיין" הוא שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. האיש שאמור לייצג את הציונות הדתית, את טובי בנינו, ברגע הכי דרמטי שלה, מוכיח שהוא רחוק שנות אור מגדולים כמו זבולון המר וזבולון אורלב, שניהם פוליטיקאים רבי־הישגים מהמפד"ל.
פעם אמרו שסמוטריץ' מתוחכם. מניפולטיבי. פוליטיקאי מעולה. אולי. אנחנו מקבלים ממנו בעיקר טון דיבור תקיף, פוגעני לעיתים, אמירות נחרצות, נאומים ריקים, עשייה חלשה, אופורטוניזם. וכמובן, אנגלית שחלק ממנה מומצא. בסוף כל זה מוביל למעט מאוד טוב עבור המדינה. זו אפילו לא שרלטנות - זו כבר קריסה. ואיך אפשר לומר שהוא מייצג את הציונות הדתית כשהוא תומך בחוקי השתמטות? מה שמדהים הוא שכאשר הכל כבר כל כך מביך, השר מצא דרך, תוך רכיבה על הכיס שלנו, להביך עוד יותר: הוא שכר אנשים שיגידו שהוא לא מביך.
"כן, באמת", כמו שבת ה־6 שלי נוהגת לומר, כשהיא מספרת על משהו מופרך. היה דבר כזה: קמפיין ממומן בהובלת משפיענים וכוכבי רשת, שאנחנו שילמנו עליו, שבמסגרתו הם התבקשו לפרגן לעשייה של השר לטובת המילואימניקים. רק נזכיר: אלו אותם מילואימניקים שקורסים מעודף ימי מילואים, בין השאר משום שהשר הצביע נגד גיוס חרדים והרחבת מעגל הלוחמים, מה שהיה יכול להקל משמעותית את מצבם העגום.
המילואימניקים הם האנשים העובדים של החברה הישראלית. היצרנים. אלו שחוטפים הכי חזק מהקיצוצים שהשר השית עלינו. הם נפגעים ברמה קטלנית מעליות המחירים, תחום שנמצא בתחום אחריותו. המילואימניקים הם אלו שמקבלים לעיתים הרבה פחות מגורמים שמקורבים לממשלה.
בעולם ההפוך של סמוטריץ', שבו הכל עקום, השר סבור שמגיע לו צל"ש על מה שהוא נתן להם. אני תוהה, מה הוא חשב לעצמו כשהרעיון עלה? אולי משהו כמו "אני עושה עבורם כל כך הרבה, איך זה שאף אחד לא שם לב? יודע מה, בוא נשלם לכמה חברים כדי שיזכירו לכולם מה אני עושה ואז קשר השתיקה נגדי יישבר"?
המשק הישראלי מתמודד עם אתגרים אמיתיים: יוקר המחיה המאמיר, זינוק באינפלציה, גירעון הולך ומעמיק, ירידה בהשקעות זרות, בריחת מוחות והמילואימניקים? על הפנים. שוב יש גיוס רחב היקף. הם עוזבים את הבית ואת העסק, ויוצאים להילחם בשביל המדינה. צדיקים. בתקופה כזו אנחנו זקוקים למקצוען־על. שר אוצר שיסתכל על האינטרס הלאומי בעיניים פקוחות ויפעל למציאת פתרון ולא יבחר בהפרחת ציוצים ובקניית משפיענים על פני צעדים אמיצים.
יש שלבים כאלה בחיים שבהם רבים מסביבך אומרים לך שאתה פועל לא נכון, שאיבדת כיוון. כולם, חוץ מהאנשים שאתה משלם להם. אפשר להאשים את התקשורת, את מערכת המשפט, ואת פקיד השומה - אבל יש נתון אחד שקשה להתווכח איתו: הסקרים. והסקרים בעקביות מנחיתים את השר סמוטריץ' ואת מפלגתו אל מתחת לאחוז החסימה. הוא יכול לצעוק, לאיים, לדמוע מול המצלמות ועדיין, המספרים לא מתרוממים.
אנשים לא בורחים מהשר כי הם שמאלנים. הם בורחים ממנו כי הם ימניים ונבוכים. הפתרון הוא לא לשלם למשפיענים כדי שיגידו שאתה נדיב (נדיב בחלוקת כספי ציבור, שזה אבסורד כמובן) פשוט תהיה טוב. תנהל כמו שצריך. תתמוך בגיוס שוויוני. כשתעשה את זה, לא תצטרך לקנות אהבה. היא תגיע לבד. ובטח שלא תצטרך לשלם עליה בכספי המיסים שלנו.