"מעשים מבישים ופוגעניים", כינה משרד החוץ האמירותי את המתקפות על פלסטינים ביום ירושלים. "זו הסתה חמורה והפרה בוטה של קדושת ירושלים", הוסיף המשרד בהודעה הרשמית, שבה נמסר על זימונו של שגריר ישראל לשיחה.
איחוד האמירויות איננה מדינה ככל האחרות. היא אחת מידידותיה הקרובות ביותר של ישראל. אין זה מקרה כי מאז פרוץ המלחמה בעזה, היא אינה תוקפת את ישראל כפי שהורגלנו במגעינו עם מדינות ערב. קופתה מימנה לפחות 40% מן הסיוע ההומניטרי שהוזרם לרצועה בתיאום מלא עם מערכת הביטחון. חברות התעופה שלה המשיכו לטוס לישראל וממנה ללא הפסק, למרות חרם שהטילו עלינו חברות תעופה מכל העולם. החרם איננו רק עסקי, הוא בעיקר פוליטי, ואיחוד האמירויות סירבה להתיישר לפיו.
ביום רביעי השבוע סימנו לנו ידידינו באבו דאבי כי גם מבחינתם, למרות הסבלנות הרבה, ירושלים היא קו אדום.
צדק בנוסח מרוקו
בשנים האחרונות מתנהל בישראל מאבק איתנים על עצמאותה של המערכת המשפטית. מי יקבע את הטון השיפוטי - האם הפוליטיקאים, הנתונים ללחצי רחוב ומצבי רוח, או השופטים עצמם? בימים האחרונים התגלגל לידי פסק דין טרי של בית משפט השלום בריאד, מרוקו. תשעה עמודים שהם דוגמה ומופת לאופן שבו מתנהל הליך משפטי במדינה שבה מערכת המשפט נתונה להשפעה.
בארבעה פוסטים שפרסמה בשנת 2023 היא כינתה את האתר "לשכת המודיעין של אבו דאבי ברבאט". בכך ביקשה לומר כי איחוד האמירויות מממנת את האתר ומשפיעה על תכניו לטובתה, הכול מאחורי הקלעים. בפוסט אחר היא גילתה כי האתר מעלה סרטונים אירוטיים כדי להגדיל את הטראפיק, כלומר את החשיפה של התוכן המתפרסם בו. היא האשימה את מנכ"ל האתר בכך שהדליף מידע עליה לעיתונאים, שצנעת הפרט חלה עליו. המידע כלל פרטים על חשבון הבנק שלה, על ייחוסה המשפחתי ועל קשריה העסקיים. על כך היא כינתה אותו "ילדון".
קראתי פעמיים את פסק הדין, שתי-וערב, ולא האמנתי למראה עיניי. התביעה הכללית, שאמורה להגן על האזרח הפשוט מפני נוגשים, הפכה ויכוח ילדותי למפגן של התעמרות ביחיד. במקום לגלגל את התובע מכל המדרגות, היא עשתה איתו יד אחת.
תארו לכם מצב דומה אצלנו: מישהו מאשים עיתון או ערוץ חדשות כי הוא "סוכן מצרי", או "משתף פעולה עם המודיעין הירדני", או מכנה אותו "טיפשון" או "אינפנטיל", והמדינה מעמידה אותו לדין פלילי. נכון להיום, אף תובע בישראל לא ייתן יד לאישום כזה, אבל אין לדעת מה יקרה אם מערכת המשפט הישראלית תידרדר להיות מכשיר של חיסול חשבונות בידי בעלי השפעה.
משפט צדק פירושו הגנה על החלש, אף אם ביטא דברים צורמים לאוזן. זאת הדמוקרטיה, וכשהיא חזקה, תפקידה להכיל גם קצוות. איחוד האמירויות היא מדינה ידידה מבחינת מרוקאים רבים, ועל כן דבריה של דרשול צרמו לרבים. אבל מכאן ועד העמדה לדין הדרך ארוכה.
בישראל, רוב תביעות לשון הרע מתנהלות בהליך אזרחי ולא פלילי. זו איננה המדינה שתובעת, כי אין זה עניינה, אלא הנפגע עצמו. שיגן הוא עצמו על שמו הטוב. חוק לשון הרע קובע כי אם הדברים שנאמרו הם אמת לאמיתה, אין בכך דיבה, ובלבד שהדובר יוכיח כי אמר אמת. כמו כן, אם הוכח כי עשה את דבריו בתום לב, הריהו פטור. לפני כל זה, על התובע להוכיח כי שמו הטוב נפגע, וכי הדברים שנאמרו או הופצו עליו ביזו את שמו הטוב.
זהו חוק המנוסח בתבונה וקובע גבולות בפני תובעים בטרם ייחפזו לבית המשפט. הוא נועד מצד אחד לאפשר לאדם להגן על שמו, ומצד שני למנוע מכל אחד שספג קללה לרוץ לתבוע. קללה או השמצה אינן יכולות לשמש עילה להוצאת דיבה. אפילו אם הייתה זו השמצה גסה ופראית במיוחד, כמו למשל המילה "ילדון".
התרעות פיקוד העורף