סיורו של טראמפ התרחש בנקודת זמן קריטית נוכח הירידה במחירי הנפט בעולם לצד הקטנת הכנסותיה והגדלת הוצאותיה של ריאד. זאת, על רקע החרפת מלחמת הסחר העולמית והחמרת המתיחות במזרח התיכון, בין היתר, נוכח חידוש המלחמה ברצות עזה, הגברת האיום החות'י ושיחות הגרעין עם איראן.
כל זאת, נוסף לדיווח ב"וושינגטון פוסט" על הסכמים צפויים למכירת טכנולוגיות צבאיות ושבבים מתקדמים לחברות סעודיות ואמירותיות, וכן על שיתופי פעולה וסחר בילטרלי בין חברות אלה לחברות אמריקאיות בשווי של 9 מיליארד דולר לכריית מתכות נדירות, החיוניות לתעשיות האנרגיה והביטחון בארה"ב.
התבוננות מקרוב אף מראה כי חרף הביקורת הרבה המופנית כלפי מדיניותו ומהלכיו של טראמפ, עסקאות כלכליות וביטחוניות אלה אמורות לקדם אינטרסים גיאו־אסטרטגיים אמריקאיים וסעודיים משותפים וארוכי־טווח. הם מעמיקים את המעורבות וההשפעה האמריקאית במזרח התיכון, תוך ביסוס התלות ההדדית וחיזוק התשתיות הכלכליות, הטכנולוגיות והצבאיות של סעודיה, וכן של קטאר ונסיכויות המפרץ.
בנוסף, השווי האסטרונומי של החוזים העסקיים ועסקאות הנשק הללו משקף את הדינמיקה החדשה והשינויים העמוקים שמתחוללים באזור. כל אלה מעצבים מחדש את המרחב הגיאופוליטי המזרח־תיכוני, כשהכלכלה היא עיקרון מנחה וריאד היא שחקנית מפתח והשותפה האסטרטגית הגדולה ביותר של וושינגטון באזור.
בתוך כך, הידוק היחסים עם סעודיה, שהיא הכלכלה הגדולה ביותר במזרח התיכון ובין 20 הכלכלות החזקות בעולם (תמ"ג של 1,085 טריליון דולר ב־2024), עתיד לשאת "דיבידנדים" אסטרטגיים וכלכליים עצומים.
"בוסט" לממלכה הסעודית
טראמפ עושה זאת בין היתר תוך הקטנת התלות בישראל ובמדיניותה, הסרת הסנקציות מסוריה וקידום הסכם הגרעין עם איראן. בנוסף, עסקאות כלכליות וביטחוניות אלה מקרינות על מאזן הכוחות האזורי והגלובלי. הן נותנות "בוסט" רציני לממלכה הסעודית ולעומד בראשה, מחזקות משמעותית את מעמדה ועוצמתה הגיאופוליטית כציר מרכזי עבור ארה"ב בעולם הערבי־מוסלמי ובאזור כולו, וכן מאפשרות לוושינגטון לרתום אותה לטובת הגבלת ההשפעה הסינית במזרח התיכון. זאת במיוחד על רקע התעצמות התחרות האסטרטגית והעימות הטכנולוגי בינה לבין סין, ונוכח המגבלות הקשוחות שאותן נוקטת בייג'ינג במדיניות החוץ שלה.
בעניין זה, התבוננות מקרוב מראה כי בעודה נוקטת גמישות אסטרטגית והימנעות מהסתבכות בבריתות הגנה והסכמי ביטחון בילטרליים מחייבים, סין – שמאז 2005 השקיעה 314 מיליארד דולר במזרח התיכון – הפכה לשותפת הסחר הגדולה ביותר של סעודיה (היקף הסחר הבילטרלי ביניהן, שהגיע ל־107.5 מיליארד דולר ב־2024, גבוה יותר מהיקף הסחר הכולל של סין עם האיחוד האירופי וארה"ב).
סין מושקעת עמוקות במגזרי האנרגיה, הזיקוק והפטרוכימיה הסעודיים, כמו גם בתשתיות דיגיטליות בהובלת HUAWEI וחברות סיניות נוספות שאחראיות לפריסתן של רשתות 5G והקמת מרכזי נתונים ויכולות AI ברחבי המפרץ הפרסי.
בנוסף, ופרט לכך שהיקף יבוא הנפט הגולמי שלה מסעודיה ומשאר מדינות האזור עלה בשנים האחרונות על סך יבוא הנפט המקביל של ארה"ב, חל גידול של 80% בהיקף מכירות הנשק הסיני להן בשנים 2012־2023. הצבא הסיני אף השתתף בתרגילים צבאיים אזוריים משותפים עם הצבאי הסעודי, האמירותי והאיראני.
כמו כן, ההנהגה בבייג'ינג סללה את הדרך לחידוש הקשר (דטאנט) בין איראן לסעודיה, ואף דאגה לצירופן של ריאד ואבו דאבי לארגון שיתוף הפעולה של שנחאי (SCO). זאת, בין היתר, נוכח צמצום נוכחותה ופעילותה של ארה"ב ברחבי המזרח התיכון (בעיקר במהלך כהונתם של הנשיאים ברק אובמה וג'ו ביידן), וחרף היקף הסחר הבילטרלי בינה לבין מדינות המפרץ הפרסי, שהגיע ליותר מ־180 מיליארד דולר ב־2024.
בלם להתפשטות הסינית
אומנם סעודיה שואפת להשיג אוטונומיה גדולה יותר ולהימנע מתכתיבים אמריקאיים, במיוחד נוכח אכזבתה מהערבויות הביטחוניות שארה"ב לא סיפקה לה בעבר, אך מבחינת טראמפ, השילוב בין מיקומה הגיאו־אסטרטגי ומעמדה בעולם המוסלמי, עוצמתה הכלכלית וקרבתה לאיראן – מקנים לה תפקיד קריטי. הם הופכים אותה לבלם להתפשטות סינית ולזרז בו־זמנית, מנגד, להתרחבות והתחזקות אמריקאית.
בראייתו של הנשיא, לא זו בלבד שהידוק היחסים עם ריאד תוך מינוף נכסים אלה צפוי להבטיח את נגישותה של ארה"ב למקורות האנרגיה (סעודיה, שמחזיקה 267.19 מיליארד חביות נפט, מדורגת שנייה בעולם מבחינת היקף עתודות הנפט הגולמי שנמצאות ברשותה), אלא שהתקרבות זו צפויה להקרין על שליטתה בשוק הנפט הגלובלי ועל השפעתה הכלכלית מול סין.
כמו כן, סעודיה צפויה לקדם פרויקטים כלכליים ואחרים עם מדינות נוספות (למשל, הרחבתם הפוטנציאלית של "הסכמי אברהם" או הקמת המסדרון הבינלאומי - IMEC - שמקשר בין הודו למפרציות ולאירופה), ולסייע בבלימת האיום האיראני והאסקלציה הביטחונית ברחבי המזרח התיכון.
אם לא די בכך, הרי שפרט להרחבת שיתופי הפעולה הכלכליים־ביטחוניים והתחייבות ארה"ב לאספקת נשק, אמצעי לחימה ומערכות הגנה מתקדמות לסעודיה, שיעמיקו את תלותה הצבאית־ביטחונית בה, נראה כי דווקא ההסכמים בתחום הטכנולוגי, מעמידים את ריאד במוקד העימות הסינו־אמריקאי.
לא זו בלבד שחתירתה של הממלכה הסעודית לפיתוח תעשייתי, גיוון וחיזוק הכלכלה שלה הופכת את הצורך במומחיות טכנולוגית לדחוף ביותר, אלא שארה"ב – חרף התפתחותה הטכנולוגית המואצת של סין – נותרה לעת עתה המובילה העולמית בפיתוח טכנולוגיות קריטיות של בינה מלאכותית וייצור שבבים.
יתרה מזאת, טכנולוגיות אלה, שמהוות מרכיב מפתח, בין השאר, בחיזוק היכולות הצבאיות ושמירה על צמיחה כלכלית, הופכות את ארה"ב לשותפה המועדפת בעיניה, כמו גם בעיני שאר נסיכויות המפרץ, שמעדיפות להגביר כאמור את השקעותיהן בכלכלה האמריקאית (דוגמת העברת השקעותיה של קרן ה־AI של איחוד האמירויות מחברה סינית לחברת מיקרוסופט).
וכך, בהתחשב בטלטלות העצומות שמתרחשות במזרח התיכון, במדיניותו השאפתנית־אגרסיבית של טראמפ וברפורמות העמוקות שמובילות מדינות אלה, נראה כי הגבלת ההשפעה הסינית באזור תלויה במימושן דה־פקטו של שלל העסקאות הללו.
אם מכל סיבה שהיא וושינגטון לא תצליח לעמוד בהבטחות ובהסכמים שלה איתן, נסיכויות המפרץ, בהובלת סעודיה, עשויות להמשיך לפתח ואף להעמיק את התקשרותן עם סין - מהלך דרסטי שאינו רחוק מהמציאות, ושעלול להחריף את מאבקי הכוח בצמרת הכלכלה והפוליטיקה העולמית.
התרעות פיקוד העורף