נתניהו, אולי יותר מכל פוליטיקאי אחר, מבין לעומק את חוקי הפסיכולוגיה של הנדסת תודעה ועיצוב התנהגות. הוא לא חייב לשלוט רק בנרטיב הפוליטי – הוא שולט גם בעוצמת הרגש של הציבור.
זה המקום להזכיר את אפקט הפיתוי (decoy effect) - כשמציגים לנו שתי אפשרויות, ואחת מהן גרועה במיוחד – היא לא רק שלא נבחרת, היא גם גורמת לאפשרות השנייה להיראות אטרקטיבית יותר. בדיוק כמו שנתניהו עומד ליד שרה – ובאופן פרדוקסלי, החלטותיו השנויות במחלוקת נראות פתאום מאוזנות יותר.
ליאון פסטינגר טבע כבר ב־1954 את תיאוריית ההשוואה החברתית: אנחנו תמיד מעריכים את עצמנו ואת האחרים ביחס לנקודת התייחסות. מול דמות שנתפסת בציבור ככוחנית, בלתי נשלטת, ואפילו קצת קריקטורית – נתניהו מצליח לעורר תחושת אמפתיה. הוא יוצא "הטוב שבין הרעים", אדם רציונלי שמגן על אשתו – אך בעקיפין מציג את עצמו גם כאדם סביר בתוך כאוס.
מחקר שפורסם ב"Journal of Personality and Social Psychology" מצא שאנשים שנמצאים ליד מישהו שמתנהג באופן אנטי־חברתי – נראים מיד אמינים יותר, גם אם לא השתנו כלל. התופעה הזו הוסברה דרך מנגנון קוגניטיבי של השוואה שלילית (negative comparison framing) - אנחנו לא אוהבים אנשים טובים. אנחנו אוהבים אנשים שפחות גרועים מהאלטרנטיבה.
לשלוט בכיוון המבט
למוח האנושי יש כושר מוגבל לעבד מידע, ולכן הוא מתמקד במה שהכי בולט או רועש. כל עוד שרה מעסיקה את התקשורת והציבור – פחות תשומת לב מופנית לנושאים אחרים. זה מה שחוקרי התקשורת מכנים "אג'נדה סטינג" - הכוח לקבוע לא מה האנשים חושבים, אלא על מה הם חושבים.
אבל יש כאן טוויסט מעניין: במקום שהתדמית השלילית של שרה תפגע בנתניהו, היא למעשה מחזקת אותו. כשאנחנו רואים משהו קיצוני, מה שלידו נראה מתון יותר.
אבל יש גם צד אפל לתמרון הזה. מחקרים רבים בפסיכולוגיה מראים שחשיפה מתמשכת לביקורת ציבורית יוצרת מתח פוסט־טראומטי ממושך. גם אם שרה נתניהו מסכימה להיות חלק מהמשחק הפוליטי, המחיר הנפשי הוא ממשי. פסיכולוגית חברתית בשם שרי הרטמן מאוניברסיטת תל אביב מסבירה: "כשאדם הופך לסמל ציבורי שלילי, זה משפיע על הזהות האישית בצורה עמוקה ובלתי הפיכה".
מחקר של מכון גלופ מהשנים האחרונות מראה שמנהיגים פוליטיים שיש להם "דמות מסיחה" במשפחה זוכים ל־15% יותר תמיכה מהציבור בנושאים שלא קשורים לביקורת המשפחתית. זה מה שנקרא בפסיכולוגיה פוליטית "אפקט המגן האנושי". ולכן, כל עוד זה המצב – לנתניהו אין שום אינטרס ששרה תיעלם.
אולי אפילו להפך. בעולם שבו תשומת הלב היא המטבע הכי יקר, מי ששולט בכיוון המבט – שולט במשחק. זה לא סוד שהפוליטיקאים הכי מוצלחים בהיסטוריה ידעו תמיד איך להפנות את הזרקור לכיוון הנכון. השאלה היא: האם אנחנו מודעים למשחק הזה, או שאנחנו עדיין מסתכלים לכיוון שאליו מפנים אותנו?
התרעות פיקוד העורף