במשך השנים הצטרפו לא מעט נושאי בחירה למערכת הלימודים בבתי הספר. חלקם חשובים, חלקם בעיקר מאפשרים גיוון לטעמים השונים של התלמידים. ישנו נושא אחד הראוי בעיניי להפוך לשיעור חובה בכיתות התיכון העליונות: שמירת החיים.
אנו עוסקים לא מעט באפשרויות המתרבות לבחירת סגנונות שונים לחיינו, אבל עוסקים מעט ביותר בערך החיים עצמו. עניין זה רלוונטי לכל מדינה בעולם, ובוודאי חיוני למדינת ישראל שבה תאונות הדרכים הן מכת מדינה, בנוסף לאתגרים הקשורים בהגנת המדינה ואזרחיה.
שמירה על החיים, “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” בניסוחה היהודי, אינה מקבלת בחברה הישראלית את מקומה הראוי. תאונות הדרכים הן כנראה הדוגמה המובהקת ביותר לכך, אבל “מתחרות” בהן תאונות העבודה. לכך מצטרפים מקרי ההזנחה והרשלנות הקשים המוכרים לנו מאירועים כשריפות ומאסונות כאסון מירון.
גם בנושאים “יומיומיים” יותר יש מקום למודעות ולזהירות רבות בהרבה מהקיימות. בגיל התיכון אלה, בין השאר, השימוש בחומרים מסוכנים וגם הרכיבה על אופניים חשמליים. וכמובן, נדרש המאבק באלימות בבתי הספר, ברחובות, בכבישים ובמגרשי הספורט.
גיל התיכון חיוני להפנמת ערך החיים בכל הקשור לשירות הצבאי הקרוב. חיזוק המודעות החיונית לשמירה על חיי האדם, ועל שלומו ובריאותו, ישפיע על האופן שבו החיילים והחיילות הצעירים יתייחסו לנשק העומד להיות ברשותם ולאימונים שבהם ישתתפו. יש להתחיל בהכנה היסודית בתיכון כדי למנוע ככל האפשר פגיעה באחרים ופגיעה עצמית בהמשך.
העיסוק בשמירת החיים יחשוף את התלמידים לחומרי רקע רבים שירחיבו מאוד את דעתם בתחום האנושי. מקורות ממורשת ישראל, ערכי מוסר, מקרים שקרו, הזווית הבריאותית והזווית המשפטית – כל אלה ונוספים יקרבו את התלמידים למשמעות החיים ולאחריות האנושית לשמירת חיי אדם.
כאן גם יצופו הדילמות הקשות הקשורות בדיני מלחמה. מה מותר ומה אסור במלחמה. מהי החובה שלנו בהגנה על עצמנו ומהי החובה שלנו שלא לפגוע במי שאינו מעורב במלחמה. התלמידים ייחשפו לראשונה לחומרים הנוגעים למורכבות של פגישה עם אוכלוסייה אזרחית אחרת, לעיתים עוינת, במהלך קרבות. והמושג “אדם” יחול על כל בן אנוש, גם אם הוא משתייך לעם העוין אותנו.