על מסכי הטלוויזיה הוקרנה אתמול תמונתו של אלון פרקס ז"ל שנהרג בעזה. קיבוצניק בן 27, מורה ומחנך בישראל. צנחן. יותר מ־300 ימי מילואים. התייצב תמיד. למה? כי צריך. אלון היה לוחם בגדוד 6646 בעוצבת שועלי מרום.
ומה עשו לאורך כל אותו היום העסקנים של עוצבת "שועלי תהום" במערכת הפוליטית? ניסו לקמבן את הצלתה של הקואליציה ולהנציח את השתמטות החרדים. נתניהו פגש את אדלשטיין, בבצ׳יק פגש את גנץ, דרעי נועד עם סייעניו החנפנים, גפני וגולדקנופף פיזרו ספינים.
צה"ל ממשיך להילחם בעזה, ארבעה לוחמים נקברו ב־48 השעות האחרונות, והאנשים העלובים האלה, חסרי כל בדל של מצפון או בושה, ממשיכים להחיות את השתמטותו של ציבור גדול ורב, שמקומו ראשון ליד פנכת ההטבות, אבל נעדר לגמרי ממקומו בנשיאת הנטל.
השיא הגיע בפרסום הקלטת שיחתו של בנימין נתניהו עם הרב החרדי הירש, שהתקיימה בשפה החביבה על נתניהו (אנגלית), במאמץ לשכנע אותו לא לפרק את הממשלה. הייתי צריך להאזין לשיחה הזו, שהובאה על ידי ליאור קינן בערוץ 13, לפחות שלוש פעמים כדי להאמין למשמע אוזניי. ואני כותב את זה אף על פי שקשה מאוד להפתיע אותי במה שקשור למשפחה הזו. קשה מאוד להשמיע לי תועבות גדולות מאלה שכבר שמעתי. קשה, אבל אפשרי.
ראש ממשלת ישראל אומר לרב חרדי (ספק ציוני) בקולו, שהדיח רמטכ"ל ושר ביטחון תוך כדי מלחמה רק כדי לקדם את חקיקת חוק ההשתמטות שדורשים החרדים. איך שלא נהפוך את זה, איך שלא נאזין לזה, איך שלא נבין את זה - זה זה.
"הסרנו מכשולים עצומים", הוא אומר לרב, "מנסים לתקוע טריז בינינו", הוא מזיע. "כששר הביטחון נגדך, כשהרמטכ"ל נגדך, אתה תקוע", הוא מוסיף. "עכשיו כשהחלפנו אותם, אנחנו יכולים להתקדם. דיברתי אישית עם יולי אדלשטיין 20 פעם, אני לוקח על זה פיקוד אישית, אנשים ניסו לחתור תחתינו, עכשיו בצבא עושים מה שביקשנו, מייצרים מסלולים לחרדים, בגלל שהחלפנו את הרמטכ"ל ואת שר הביטחון".
בואו נחזור על זה: הוא אומר את הדברים תוך כדי מלחמה בשבע חזיתות, שניטשת כאן לאורך כמעט שנתיים. כשמספר ההרוגים מתקרב ל־2,000. מספר הפצועים אסטרונומי. מספר גדועי הגפיים עצום. מספר הפוסט־טראומטיים שובר כל שיא. לצה"ל חסרים 10,000 לוחמים. הצבא הסדיר שחוק עד דק. המילואימניקים קורסים בהמוניהם.
ותוך כדי כל זה, ראש הממשלה עסוק עד מעל ראשו בפיוס החרדים, שחלקם מזדהים כלא ציונים, ומבטיח להם שהנה, תיכף, או־טו־טו, יהיה אפשר לחוקק חוק שינציח את ההשתמטות שלהם, ומסביר להם שהדיח רמטכ"ל ושר ביטחון בגלל זה. לא בגלל המחדל, לא בגלל צרכים מבצעיים, לא בגלל משימות אסטרטגיות. בגלל החרדים.
מיותר לציין שעלילת השווא של נתניהו על רב־אלוף הרצי הלוי ויואב גלנט היא לא רק נבזית, היא גם שקרית. חטיבת חשמונאים הוקמה על ידי הלוי. עמדותיו בנושא גיוס חרדים היו ברורות, ואין ביניהן לבין עמדת יורשו רב־אלוף אייל זמיר בדל של הבדל. אבל אין משימה הקטנה על מידותיו של נתניהו כשמדובר בגורלו שלו. כבר התרגלנו.
אנחנו בסדום, או בגיהינום. מה שיבוא קודם. האיש הזה איבד את שאריות הכבוד העצמי שלו ושרף את מה שנותר מהבלמים. הוא מוכיח, שוב, שיעשה הכל, כולל הכל, כדי למלט את עצמו על חשבון המדינה. הוא הכלאה בין נירון לקליגולה, בין צ׳אושסקו לארדואן, או בין ארבעתם גם יחד.
עושה רושם שהחרדים הבינו, סוף־סוף, שהוא גורר אותם לגיהינום. זה לא שמשהו טוב מאיים עליהם בממשלה חלופית שתוקם אחרי נתניהו. היא לא תהיה "ממשלת שמאל", כי רוב הכוחות בתוכה יהיו ימין, או מרכז־ימין. היא תהיה ממשלת ריפוי.
העניין הוא שהחרדים מתחילים להבין שנקודת השפל שלהם היא עכשיו. ממנה אפשר רק להתרומם. אפילו העובדה שנתניהו ייעלם בעזרת השם מהחיים הפוליטיים, תסייע לרוחות הרעות להתפוגג ולפוביית החרדים שבה לקו רבים מאיתנו בצדק - להירגע. הם יכולים להאשים את עצמם במה שקרה להם. הבולמוס, התיאבון המופרע, הביזה, חוסר הבושה והעכבות - הגדישו את הסאה. הצפרדע קפצה מהסיר והיא מגדלת שיניים.
אבל יש חריג. אריה דרעי. זה לא חרדי רגיל. הדבר היחיד שדרעי חרד לו הוא עצמו. במובן זה, מדובר בגדול תלמידיו של נתניהו. דרעי היה פעם התקווה הגדולה לדו־קיום בין חרדים לחילונים בארץ הזו. הוא הצליח לרמות את חבריו בגלגול הקודם, תמימים כאמנון דנקנר, טומי לפיד ואהוד אולמרט. אלא שבינתיים חלף הזמן. ישורון השמין, ראה כי טוב ועדכן ציפיות. הוא לא רוצה להיות גשר, הוא רוצה להיות אדמו"ר, ועל הדרך להשתלט על כמה שיותר ג׳ובים, עמדות מפתח וכיבודים שיכולים המגזר הדתי, חרדי וכללי להציע.
דרעי לא טיפש. להפך, הוא חכם. דעתו האמיתית על נתניהו לא שונה בהרבה מדעתי. הוא נמצא שם בתוך החדר מהרגע הראשון. אבל הוא יודע שחלק ניכר ממצביעיו נשבעים בשמו של נתניהו, ולכן הוא קשר את גורלו בגורל נתניהו לטוב ולרע. עכשיו הגענו לרע, ודרעי מתלבט. אם יתנתק מנתניהו, יהיה לו רע. אם לא יתנתק ממנו, יהיה למדינה רע. מה דרעי יעשה? אל תעצרו את נשימתכם.
המהומה הנוכחית תפסה את האופוזיציה רדומה, כמעט כרגיל. למרות שהדד־ליין החרדי במוצאי שבועות היה ידוע לכולם, אף אחד לא השכיל להניח מבעוד מועד הצעה לסדר לפיזור הכנסת. אם הייתה הצעה כזו בנמצא, ההצבעה עליה הייתה מתקיימת אתמול. אבל אין. עכשיו היא הוגשה. ההצבעה תהיה רק בשבוע הבא.
שבוע ימים זה נצח מבחינתו של נתניהו. צריך לעקוב בדריכות אחר תעלוליו ומזימותיו בשבוע הקרוב. הוא מסוגל לכל דבר. אבל איפשהו עמוק בלב, או בתת־ההכרה, מתחילה להתגנב ההבנה שיש מצב שמספר הכדורים הרב שהאיש הזה מג׳נגל במקביל בכל רגע נתון, מוגזם. המשחק הזה עומד להסתיים. גם חתול עם תשע נשמות פוגש מתישהו את המכונית העשירית, אמר מי שאמר. בקרוב נדע.