אבנר נתניהו עומד, בשעה טובה, להתחתן עם בחירת ליבו עמית ירדני, וכבר ישנן תוכניות כיצד לחבל בחתונה. לעצור את התנועה, להביך את משפחת החתן ולצער את הזוג הצעיר. ואני שואל: האם אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?
אבנר הוא איש פרטי, שקט ולא מעורב פוליטית, שעומד לפני אחת מהשעות הגדולות בחיי אדם. למה לפגוע בו? ומה חטאה של הכלה? אקט המחאה נגד משפחת נתניהו אינו במקומו. ככלל, אני חושב שאין לערב בני משפחות של נבחרי ציבור, שאינם מעורבים פוליטית, במחאות במקומות ציבוריים או ליד ביתם. הפרעה לחתונת אבנר היא התקפה אישית בלתי הוגנת ובלתי מוסרית ויכולה להשיג אפקט הפוך מכוונת המוחים. הקו בין מחאה ציבורית לזכות לפרטיות ולכבוד האדם הוא עבה במקרה הזה.
אני מקווה שיאפשרו להם לחגוג בשמחה, בפרטיות ובהנאה ומאחל לזוג הצעיר רק טוב, שמחה ובעיקר פרטיות. זה טור שלי, אז אני מרשה לעצמי להביע את דעתי תוך ידיעה שאינני עכשווי ואינני מבין באופנה.
משיחות עם אנשים קרובים, מסתבר לי שאינני לבד בתחושה זו. לא פעם אני שואל את עצמי מה עובר בראשם של המלבישים בתוכניות ריאליטי ומדוע השופטים והמגישים מוכנים לשים על עצמם תוצרי פחחות רכב או גרוטסקות אחרות שבעיניי נראים מגוחכים, ובעיקר כאשר חלק מהלבוש מקשה על הלובש לתפקד בנוחות. איני מתכוון למודל הלבוש, לסימטריה, לצבע או לטקסטורת הבד - אני מתכוון לצורה ולאפשרות תפקוד בלבוש זה.
זה הגיע למצב שלפי הלבוש של השופטים והמגישים בתוכניות הריאליטי, לעיתים אינך יודע מי הוא הזמר במסיכה ומהי המסיכה שעל השופט.
ברור לכולנו שהשופטים בתוכנית הם חלק מהשואו ותפקידם למשוך את העין ולגרום לאנשים לדבר על כך, ולראיה, אני כותב טור בנושא זה. אבל אני שואל: האם ייתכן שחלק מהשופטים מנסים במכוון ליצור לעצמם תדמית של נועזים או מוזרים, והבגד אינו פונקציונלי אלא סמלי בכוונה תחילה?
נכון שבתצוגות אופנה מדובר על אסתטיקה מעל לנוחות, אבל האם דבר חייב להיות מכוער ולא־פונקציונלי כדי שייחשב לאומנות? איני רוצה לציין אנשים מסוימים ואת הקטסטרופות שלדעתי הם לובשים, אבל אני זוכר שלא פעם, בתוכניות הטלוויזיה שאותן הנחיתי, סירבתי בעקשנות ללבוש חולצות שהביאה לי המלבישה, רק בגלל הצבע והדוגמה. ובמה בסך הכל היה מדובר? בחולצה.