1
כשבנימין נתניהו מתייצב בעיצומה של מלחמה, וביום שבו נפלו שלושה לוחמי צה"ל קורא בפומבי לקהלו לעלות לירושלים ולהפגין נגד "שלטון הפקידים", אני מבין שהוא מבין שאנחנו כבר בקמפיין בחירות. אני גם מבין שייתכן שבהיעדר הישגים אחרים, זה יהיה הנושא המרכזי שבגינו יבקש מהבייס שלו לנהור לקלפיות ולהציל את המדינה מפני "הפקידות", השב"כ, הצבא, בתי המשפט והשירות הציבורי. הקמפיין הזה החל אמש, בהפגנת הימין בירושלים. זה די מתסכל שהבחירות לא מתקיימות על רקע הסיבה הנכונה - טבח אוקטובר - אלא בעקבות עוד קומבינה פוליטית.
לא מדובר רק על "חוק גיוס" שלא ירצה את החרדים, שמאיימים לפרוש ואולי גם יממשו (אני בספק), גם לא על תהליך הנטישה של ארה"ב והפניית העורף לנתניהו ולישראל, או על החקירה הנגדית וצווי המעצר בעולם. לנתניהו ישנן חזיתות רבות שעימן בן אנוש לא יכול להתמודד, גם מי שניחן ביכולת פוליטית אישית שלא ידענו כמותה בעבר.
עכשיו הרבה תלוי באריה דרעי. עליו לקבל החלטה בשאלה אם הוא יותר "חרדי" ששומר על קהלו מפני חוק גיוס על פי מצוות הרבנים והסמכות הרוחנית, או שהוא "איש ימין" ונאמן לנתניהו. כלומר, אחד שלא ייתן ידו לפירוק ממשלת ימין באופן שיכול לפגוע בו בבחירות הבאות בנטישת חלק מהמנדטים "הביביסטיים" של ש"ס. ואלו בהחלט הימים שבהם "נתניהו זקוק לאריה חזק", כפי שהובטח בשלטי הבחירות.
בכל מקרה ניתן כבר עתה להניח מספר הנחות יסוד: הבחירות לכנסת תוקדמנה ולא תהיינה במועדן. צפויה לנו, לצערנו, מערכת בחירות קשה ואלימה ברחובות, באולמות הכנסים וברשתות החברתיות כפי שלא ידענו מעולם. וצפוי ויכוח על איוש ועדת הבחירות המרכזית בראשות שופט עליון על פי החוק. נתניהו יטען כי "רוב העם לא מקבל את זה ושבית המשפט העליון מוטה ועלול לנקום", ושופרותיו יטענו מיד ששופט העליון דאז חנן מלצר "גנב לנו את הבחירות לטובת נפתלי בנט".
מבחינה הגיונית נתניהו היה צריך להגיע לבחירות לאחר השבת כל החטופים, גם במחיר הפסקת המלחמה בעזה, עם הבטחה לבוא חשבון עם כל מבצעי הרצח, ייקח כמה שייקח, עם רשימת הישגים ביטחוניים בדרום ובצפון ועם השתלבות בתהליך האזורי שמוביל נשיא ארה"ב, ביצירת בריתות חדשות שיחזקו את ביטחון ישראל ועם הרחבת הסכמי אברהם מול סעודיה. הוא יכול היה לבוא לבוחרים ולומר להם "אני הולך לבחירות כי אני זקוק למנדט ללכת להסכם עם סעודיה ולהבטיח הצהרתית מחויבות להסדר עתידי עם הפלסטינים. אני מבקש אמון, זו תהיה הקדנציה האחרונה שלי, ואני מבקש שכל ראשי הסיעות יתחייבו לכבד את התוצאות ולהימנע מהחרמות".
אבל אני מתקשה להעריך שכך יהיה, כי זה פחות משלהב את בוחריו. עדיף להתקרבן "אכלו לי, שתו לי, רודפים אחרי, חוקרים אותי, מאשימים אותי, מחרימים אותי, לא נותנים לי למנות אנשים, הפקידים השתלטו על המדינה, אוכלים את הדמוקרטיה, בית המשפט העליון תפס תחת. זה או אנחנו או הם. ויותר נכון - זה אתם או הם" - וכך הלאה. זה תמיד עובד. ולכן צפוי לנו קיץ חם מהרגיל ולא רק בגלל איתני הטבע וכדור הארץ הנוקם, אלא גם בגלל ביבי הנוקם. קיץ מהביל ומבהיל.
2
את הסיפור הזה חשבתי לשמור לספרי שעתיד להיכתב ולהתפרסם מתישהו, אבל אני חושב שעליי להביא אותו בפניכם כבר עכשיו, עם תחילת החקירה הנגדית של נתניהו - שלא הולכת להיות עבורו (ועבורנו כמובן) טיול בפארק ביום אביב.
ומעשה שהיה כך היה: לקראת מחצית ינואר 2022 פרסמתי כאן מאמר מפורט ומניתי את שלל הסיבות לכך שהאינטרס הלאומי והפוליטי שלנו הוא להעניק לנתניהו הסדר טיעון מקל, ואפילו מקל מאוד. ביום ראשון, יומיים לאחר פרסום המאמר, התקשרה אליי אישיות ממלכתית מוכרת וטענה באוזניי: "קראו בקיסריה את המאמר שלך, התרשמו מהכנות וביקשו ממני לשאול אותך אם אתה מוכן לסייע".
"כאזרח המדינה אני מוכן לסייע בהתאם לקווים שמופיעים במאמר", השבתי מיד. שעה חלפה וקיבלתי טלפון מעו"ד בעז בן צור, אז פרקליטו של נתניהו, שהודיע לי שבתוך שעה הוא אצלי במשרד. וכך אכן היה. השארנו את הטלפונים מחוץ לחדר הישיבות, ובן צור הודיע לי שנתניהו יודע שהוא אצלי ולאחר שהתלבט, שקל ודן עם רעייתו ובנו ופרקליטיו, הוא רוצה ומוכן לאמץ את הצעת עסקת הטיעון שהניח בפניו ימים קודם לכן היועץ המשפטי היוצא אביחי מנדלבליט.
"נו, מה הבעיה?", תהיתי וקיבלתי את התשובה שהיועץ לא עונה להם ביומיים האחרונים, שהוא רדף אחריהם והודיע להם שיש דד־ליין, שהוא כעס שמשכו אותו בתואנות שונות "ביבי מסכים ושרה לא" או "יאיר תומך וביבי מתנגד" וכך הלאה. אבל העיקר שעכשיו כולם מסכימים ורוצים.
עו"ד בן צור ביקש ממני לנסות לדבר עם מנדלבליט, היות שנתניהו זכר שאנחנו ידידים טובים (פעם רצה למנותו לפרקליט המדינה וקרא לי להתייעצות), ששירתנו יחד במטכ"ל ואפילו נחקרנו וזוכינו יחד ב"פרשת הרפז" וכך הלאה.
עוד באותו הלילה שוחחתי עם מנדלבליט, שכבר היה בשלבי אריזה, והוא אישר לי ש"חלון ההזדמנויות נסגר". הוא פירט שכדי לנקות שולחן למחליפתו גלי בהרב מיארה, הוא גיבש הצעות לעסקאות טיעון לאריה דרעי, לשר יעקב ליצמן ולנתניהו והודיע להם שהוא לא יפעל כ"גנב בלילה" ושההזדמנות תחלוף במוקדם או במאוחר.
לדבריו, בעוד דרעי וליצמן "חטפו" את הצעות ההסדר – נתניהו משך זמן ואיחר את הרכבת. היועץ התעקש ש"החלון סגור" ונימק זאת בכך שהוא צריך גם להתמודד עם הביקורת שעשויה לעלות ולכן הדבר לא אפשרי. הבנתי אותו. מסרתי את התשובה הנחרצת לנתניהו דרך פרקליטו, ועצב גדול ירד על בית ראש הממשלה (כך דווח לי). העצב הזה נמשך כמה שבועות, עד שיריב לוין התייצב בפני נתניהו ובישר לו "עידית סילמן ושמוליק נתנו הסכמה. הם בידינו", ונתניהו שוב נתמלא עזוז, אנרגיות ונחישות. שלא תגידו שאת שלי לא עשיתי.
3
ההודעה הדרמטית שיצאה בשבוע שעבר מלשכת שר הביטחון על כך שחיל האוויר השמיד את מטוס הנוסעים האחרון של החות'ים בשדה התעופה בצנעא – נטעה בלב רבים תקווה כי באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל. אבל החות'ים ממשיכים לגרום לנו נזקים כלכליים אדירים, להכניס כמעט מדי יום ולילה מיליוני אזרחים למקלטים ולממ"דים ולהשתטח על אספלט הכבישים, ולמצור אווירי שהולך ומתעצם, חלקו משיקולי ביטוח ובטיחות וחלקו – להערכתי - משיקולים מדיניים. מה שמטריד אותי, ושאמור להטריד גם אתכם, הוא הפגיעה בהרתעה הישראלית הנובעת מהמרווח שנפתח בין ישראל לארה"ב.
מידת הקרבה והאינטימיות ביחסים האסטרטגיים בין ישראל לארה"ב היא מרכיב מרכזי וקריטי בהרתעה הישראלית, וזו הולכת ונסדקת בעקבות מהלכיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהורה לצבאו להפסיק לתקוף את החות'ים, שהוציא את כוחותיו מסוריה, ששועט להסכם גרעין מסוכן עם איראן, שדילג על ישראל בביקורו באזור, שפגע בנו עם המכסים, שהשפיל את נתניהו בבית הלבן מול המצלמות, שמציג תוכניות גרנדיוזיות ולא מציאותיות לגבי עזה ושמוכר לסעודיה אמצעי לחימה שמפירים את היתרון האיכותי של צה"ל. ואת כל זה קולטים מסביב - במצרים, שם נפגש הנשיא א־סיסי עם שר החוץ האיראני, בסעודיה, באמירויות וגם בטורקיה, שהופכת לשחקן משמעותי באזור.
הפער בין ישראל לארה"ב איננו רק מדיני וביטחוני, הוא פער תרבותי ופער של סדר עדיפויות: טראמפ נאמן לעצמו ולכלכלת ארה"ב, מחפש בני ברית לעסקים, לתעסוקה, הוא מחפש יעדים למכירת מטוסים ונשק ומכוניות, הוא מחפש פרטנרים לבריתות והסכמים, ודי נמאס לו מאיתנו ומהמלחמה הבלתי נגמרת בעזה. הוא שם לב ודאי שנתניהו מעדיף את איתמר בן גביר על פני מוחמד בן סלמאן ואת בצלאל סמוטריץ' על פני הסדר אזורי. ומכל אלה, עלולה להתפתח במהירות שחיקה דרמטית בהרתעה שלנו באזור מסוכן באופן שמחייב מודעות, אחריות וחישוב מסלול מחדש. לאשליה המשיחית שאנחנו נוכל להסתדר בלי ארה"ב ובלי הסיוע והתמיכה שלה, ושבהיעדרה נילחם בעצמנו בציפורניים – אין בסיס במציאות. בינתיים שר הביטחון החליט להילחם בגלי צה"ל.
4
כששואלים אותי "בניהו, תגיד, איפה ההסברה הישראלית?", אני נוהג להשיב "תגידו לי מהי המדיניות ואגיד לכם היכן ההסברה". דבר ראשון שלימדתי את פקודיי בדובר צה"ל הוא שההסברה איננה תחליף למדיניות. כשאין מדיניות ברורה, מובנית והגיונית – אין הסברה. זה לא קשור רק לתקציב. המצב כיום הוא ששגרירי ישראל בעולם מתחמקים ממגע עם עמיתיהם, כי אין להם תשובות לשאלות הרבות, או שהם מתביישים לספק אותן. שירות החוץ שלנו מתמודד עם צונמי מדיני שהולך ומתהדק עם "ישבן מכווץ" ומחסניות הסברה ריקות.
אין לנו משרד הסברה יעיל ואפקטיבי שמכוון מסרים ברורים לקהלי יעד ומפעיל מכפילי כוח אסטרטגיים להסברה ברחבי העולם, ואין לנו "מטה הסברה לאומי", לאחר שנתניהו פירק אותו ואנשיו התנדפו לכל עבר. נותר שם, פחות או יותר, "קצין תורן" שרואה את נתניהו בטלוויזיה. עדכנו אותי אתם אם שמעתם במקרה על דיון נרחב ועמוק שערך ראש הממשלה, שהיה פעם "מר הסברה", בנושא מסרי וקהלי הסברה ונתן מדיניות, כלים ומשאבים? לא תמצאו. נתניהו מנהל מצוין את ההסברה של עצמו, של משפטו ושל יעדיו, ומה עם שלנו? את ההסברה עושים לנו בעולם סמוטריץ' ובן גביר.
5
לא הכרתי את דוד ליבי ז"ל בן ה־19, שנהרג השבוע כשדחפור שהפעיל בעזה עלה על מטען. לא אותו ולא את משפחתו. למדתי מהתקשורת שדוד ז"ל נאבק כדי להתגייס אך לא הצליח להעלות פרופיל, קיבל פטור והצטרף ללחימה עם הדחפור דרך קבלן. למדתי עוד שהחתימו אותו על כך שהוא אחראי לחייו ומשפה את צה"ל ומשרד הביטחון מאחריות - ולכן יוכר כנפגע פעולות איבה ולא כחלל צה"ל. ואני חושב שזה לא הוגן ולא ראוי. כי הוא בגיל של חייל, כי הוא נשלח על ידי צה"ל למשימה ועלה על מטען, כי דובר צה"ל מסר על נפילתו וכי כך ראוי. מצידי שיחיילו כל עובד קבלן שצה"ל קורא לו לפעול בזירת הלחימה או שיחיילו בדיעבד.
בעבר בתפקידי בלשכת שר הביטחון הייתי מעורב בהכרה כחלל צה"ל של כתב קול ישראל אילן רועה ז"ל, שנפל בשיירה המותקפת של תא"ל ארז גרשטיין ז"ל. זאת אף שחתם על כתב שיפוי שמשחרר את צה"ל מאחריות. כי כאלה היינו וכאלה אנחנו צריכים להישאר. עם כל הכבוד ליועצים המשפטיים למיניהם. ממליץ לדון בכך שוב ולתקן.
6
אני אוהב לפרגן, והשבוע חשוב לי לעשות זאת לעו"ד איילת גולומב־פלנר, שמסיימת בקרוב את תפקידה כמנהלת "בית חינוך" בירושלים ועוברת לנהל את מחלקת החינוך בשער הנגב. איילת גולומב־פלנר (כן, נכדתו של מפקד ההגנה אליהו גולומב), הייתה עו"ד מצליחה כשהחליטה לעבור לחינוך, והשבוע זכתה עם בית ספרה בפרס ארגון המורים על אירוח ושילוב מופתי של ילדי קריית שמונה שפונו מבתיהם, גרו במלונות בירושלים ולמדו אצלה.
את כספי הפרס החליטה להקצות לביקור גומלין בן יומיים של ילדי "בית חינוך" אצל ילדי קריית שמונה בעיירה הצפונית המשתקמת. אינני מכיר אישית את איילת גולומב־פלנר, אבל אני רוצה שנכיר ביחד את הנשים והגברים המדהימים הללו שפועלים למעננו בתנאים קשים ובימים לא פשוטים ולומר לאיילת ולכל עמיתיה תודה, אנחנו יודעים להעריך.
7
שוטטתי באחד הלילות השבוע בנסיבות קולינריות ברחובות פתח תקווה ושמחתי לגלות שמועצת העיר החליטה לקרוא לגשרים מרכזיים על שמם וזכרם של גיבורי ישראל. וכך חלפתי על פני גשר "אל"ם אסף חממי" ז"ל ועל פני גשר "ארנון זמורה" ז"ל ובטח יש עוד. וזו קריאה לראשי ערים ומועצות: בידיכם הכוח, היכולת והשליחות לעצב עבור בנות ובני הנוער שלנו את גיבורי האומה ואת גיבורי התרבות. בידיכם לקבוע אם יהיו אלה מפקדים ולוחמים שהיו לאגדה ולמופת בחייהם ובנופלם, או פליטי ריאליטי ומשפיעני רשת. זה בידיים שלכם.
8
את סוף השבוע שעבר ביליתי בגליל ביחד עם בתי הצעירה ענבל, שהיא קוסמטיקאית מעולה ומוערכת. זה היה עבורנו זמן איכות חשוב. לנו במלון כנען ספא, המדהים בעיצובו, במיקומו ובקולינריה שלו, וביקרנו את חבריי שלגיה ודורון רודיטי בכרם בן זמרה וקטפנו דובדבנים אדומים זוהרים ("יהלומים אדומים" אני קורא להם) מהמטע שלהם מול הלבנון, ששלושת הצימרים המרווחים שלהם לא ראו אורחים כבר שנתיים וכעת חוזרים לחיים ("מקום מהלב" למי שמחפש). גם קפצנו לקנות סנדלים בחנות המפעל של טבע נאות בנאות מרדכי (הצדעה ליצרן הנעליים הגדול האחרון שנשאר בארץ).
הגליל פורח, אנשיו ונשותיו טובים עד מאוד, החקלאים חוזרים לחיים אחרי שנתיים שבהן הפרי נשר מהעצים, והעסקים מנסים להתרומם. אז קחו את עצמכם ואת המשפחה והחברים ועלו לגליל, נשמו אוויר פסגות וחזקו את האתרים. זה יחזק בעיקר אתכם. שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.