כשהייתי בכיתה ט' נשלחתי ביחד עם שאר השכבה לבדיקה ב"מכון הדסה לייעוץ בבחירת מקצוע". אינני יודע אם עדיין נוהגים לשלוח את תלמידי ישראל לבדיקה זו, בכל מקרה כך זה היה פעם. העיקרון של הבחינה היה פשוט: לנסות לחזות את סיכויי ההצלחה שלך במקצועות הקיימים בשוק וכך לנסות לדייק את המסלול החינוכי עבורך בבית הספר. התחזית שאני קיבלתי ממכון הדסה הוא שאעסוק בתחום "מִנהל תיירות". לכן לא מפתיע שאני מתנהל כתייר פנים בחיי, מהלך במציאות כמשקיף מהצד ומתפלא לראות את ההתרחשויות כתייר.
אני לא מבין איך זה קרה לי, אני מרגיש כאילו רק לפני שנייה נולדתי, למדתי ללכת, התחלתי לדבר, למדתי לרכוב על אופניים, נבחרתי לוועדת קישוט של הכיתה, שיחקתי בנבחרת הכדורסל של המועצה האזורית באר־טוביה בתפקיד רכז, רקדתי סלואו עם סיגל, דנה, רותם, דפנה ועדי, התאהבתי באחת מהן, אחת מהן התאהבה בי - לא בהכרח זו שאני התאהבתי בה.
בחרתי קבוצת כדורגל לאהוד, להקה להעריץ, סיגלתי לעצמי מין דאווין של רכות עם חספוס - שאותו הפעלתי כשבאתי במגע עם בנות המין השני, ומין נוקשות אלסטית כשבאתי במגע עם המין הגברי, ופתאום, בלי לשים לב, אני אדם מבוגר שעומד במיטב התורים בקופת החולים, בסופר־פארם, בסופרמרקט, בבנק, בעירייה, ומנסה לנשום בין תשלומי שכר הדירה.
״היי אתה״, קראה לי הפקידה במחלקת הארנונה בעירייה כשקלטה שאני בוהה בחלל, ״התור שלך הגיע״. התקדמתי אליה לעמדה והתיישבתי בכיסא הנידונים לפטפוטים. ״על מה אתה חולם ככה?״, שאלה הפקידה כשקלטה שעדיין אינני מאופס. ״פשוט תהיתי למה היה לי כל כך חשוב לנצח במרוץ של הזרעונים לביצית״, הסברתי לה, ״מה בער לי כל כך? זה גם די מוזר, כי אני לא טיפוס כזה ספורטיבי, אז אני לא מבין איך ניצחתי. הזרעונים האחרים היו ממש גרועים, זה העניין? לא מבין מה היה לי דחוף כל כך להגיע ראשון לביצית ולהיוולד? אפשר לחשוב איזה תענוג זה״.
חזרתי הביתה וחייגתי אל בעל הדירה כדי לברר את מספר החוזה עם העירייה. בזמן שהטלפון צלצל חשבתי לעצמי באילו כישורים כדאי שאצייד את ילדיי לחיים. היכולת לעמוד בתורים, היכולת להמתין לנציג על הקו בסבלנות והיכולת להתאהב ולאהוב עד הסוף, חשבתי לעצמי. גם בכל התופת של הקיום האנושי עדיין יש כוח עצום לאהבה. עדיין יש לה משמעות.
לא שאני באמת יודע מהי אהבה, גם בגילי אני מרגיש שאני עדיין לא ממש יודע, אבל אני יודע איך להתמסר לאהבה על כל גווניה, לפחות ככה נדמה לי. בעל הדירה נתן לי את מספר החוזה. הודיתי לו. נכנסתי לאתר של העירייה וקבעתי תור נוסף במחלקת ארנונה.
אין לי מושג למה החלטתי לגעת דווקא בנושא הזה פתאום, זה לא שמשהו כזה יוצא דופן בנושא הזה קורה בחיי לאחרונה. באופן כללי לא הרבה יוצא דופן מתרחש בחיי לאחרונה. אני ממשיך להיות תייר, והחיים שלי ממשיכים להיות יעד תיירותי. בקצב הזה בקרוב אפתח משרד תיירות (עם דילים שווים לרודוס ומחירים שוברי שוק של טיסות ללרנקה) ואגשים את הנבואה של מכון הדסה בכיתה ט׳. ליאור טורס, בואו לגלות איתנו עולמות חדשים. זה יהיה הסלוגן של המשרד. אולי אפילו סלוגן שונה: העולם ממתין לך, צא לתור אותו. זה בעצם סלוגן פחות מוצלח. נישאר עם הראשון.
התרעות פיקוד העורף